לכבוד הרב שליט"א, שלום.

א. אם מותר לטייל בשבת עם כלב ? חוץ מכבודך הכלב לא שלנו.
ב. גרים בבית שהסלון חשוף למראות הפרוצות בצורה מחרידה וכל היום, אם לעבור דירה ?

שלום וברכה,

א. מותר לטייל בשבת עם כלב, באמצעות רצועה הקשורה בצווארו של הכלב. ואם אין עירוב באותו מקום, יש להזהר שלא תצא רצועה באורך 8 ס"מ מתוך כף ידו של האדם, ושלא תהא רצועה ארוכה כזאת שתשתלשל קרוב לארץ פחות מ-8 ס"מ. אך אסור להגביה את הכלב בשעה שמטייל עמו ברחוב, משום שכל בעלי חיים מוקצים הם. כמו כן, אם הכלב נעצר באמצע הליכתו, אסור לגוררו על ידי הרצועה להזיזו ממקומו. 

ב. עליך להתייעץ עם אדם שמכיר אותך אישית, כדי שיוכל להשיב לך על שאלתך זו. (זו הסיבה שלא השבתי לך על מספר שאלות קודמות, מאחר ולא ניתן להשיב כהלכה על שאלות אישיות בלי היכרות אישית עמך).

בברכה,
מנשה בן פורת

מקורות וביאורים

כתב מרן בשולחן ערוך (סימן שח סעיף לט), שאסור לטלטל בשבת בהמה חיה ועוף, משום מוקצה. ולכן אסור להגביה את הכלב בשבת. אמנם, אם הוא מוליך את כלבו ברחוב באמצעות הרצועה הקשורה בצוואר הכלב, יש להתיר, שהרי אינו מרים את הכלב, ואין כאן איסור מוקצה. וכמו שכתב בשולחן ערוך (סימן שה סעיף טז) לגבי טלטול בעל חי ברשות הרבים [במקום שאין עירוב], וזה לשונו: "המוציא בהמה והוא מושכה באפסר, צריך ליזהר שלא יצא ראש החבל מתחת ידו טפח למטה, דדמי כמו שנושאה בידו ולא מתחזיא מאפסר הבהמה. וגם לא יניח הרבה מן החבל בין ידו לבהמה, כדי שלא יכביד עד שיגיע [כצ"ל, עיין שם במ"ב] בטפח הסמוך לארץ. ואם הוא ארוך יכרוך אותו סביב צוארה". מבואר, שאין איסור מוקצה כשמוליכה באמצעות הרצועה שבצווארה. וכן כתב בילקוט יוסף (שבת כרך ב עמ' שפה ד"ה ואמנם). וכן מבואר בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק כז הלכה ח). 

וראיתי בחזון עובדיה (שבת כרך ג עמ' קכד) שהתיר לסומא שאינו יכול לצאת לרשות הרבים אלא על ידי כלב הנחייה, לאחוז ברצועה הקשורה בצוואר הכלב, כדי להובילו למקום שירצה. ע"כ. אמנם, אין משם ראייה לנידון שלפנינו, כיון שכלב עוורים אינו מוקצה, שמיוחד הוא לשימוש האדם, [והרי הוא כאחד מכליו של האדם], וכמו שכתב בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק יח הערה סב, עמ' רח) בשם הגרש"ז אוירבאך, והובאו הדברים בחזון עובדיה (שם בהערה). ואין משם ראייה לכלב רגיל שהוא מוקצה. אלא שכבר הבאנו מקור ברור מהשולחן ערוך הנ"ל להתיר.

והנה, הסתפקתי בשעה שהכלב אינו רוצה לזוז ממקומו, וכמו שמצוי הרבה כשמוליכים כלב ברחוב, האם מותר לגררו, או אסור משום שזה כמרים הכלב ממקומו. ולכאורה הדבר תלוי במחלוקת רש"י והר"ן. שהרי כתב בשולחן ערוך (סימן שח סעיף מ), שאסור לגרור ילד קטן בשבת [במקום שאין עירוב]. וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק קנד) בשם רש"י, שהגרירה נחשבת כמו שמרימים את התינוק, ושלכן יש לאסור לגוררו גם בכרמלית. ע"כ. ולשיטת רש"י גם לגבי איסור מוקצה, יש איסור לגרור הכלב בשבת. אמנם, בביאור הלכה (שם ד"ה שלא תגררהו) כתב, שהר"ן חולק על רש"י, ולדעתו אין גרירת הילד נחשבת כנשיאתו. וכל האיסור אינו אלא משום גזירה, שמא יבוא להרימו על כתפיו. ומדובר בתינוק שאינו נושא את עצמו, שיש איסור תורה בנשיאתו ברשות הרבים, ולכן גזרו גם לגוררו, שמא יבוא לנושאו. אבל בתינוק הנושא את עצמו, שאין איסור תורה בנשיאתו, מותר לגוררו. וכן מותר לגרור כל תינוק בכרמלית, ששם גם אם ישא אותו על כתפיו אין בו אלא איסור דרבנן בלבד. ע"כ. ולכאורה לשיטת הר"ן, מותר לגרור כלב בשבת, כיוון שגם אם יגביה את הכלב לא יהא בו אלא איסור דרבנן, [במקום שיש עירוב, ואין איסור בהעברתו אלא משום מוקצה בלבד], שהרי הר"ן ס"ל שאין הגרירה נחשבת לנשיאה.

ולאחר ההתבוננות נראה, שגם לשיטת הר"ן יש לאסור, שרק לגבי טילטול ד' אמות ברשות הרבים לדעתו אין איסור בגרירה, אבל במוקצה פשוט הדבר שיש איסור טלטול מוקצה גם בגרירת המוקצה על גבי הקרקע ממקום למקום, ולא רק בהגבהתו ממקומו. והראיה לכך, שהרי כתב בשולחן ערוך (סימן שח סעיף מב): "דבר שהוא מוקצה מותר ליגע בו, ובלבד שלא יהא מנענע אפי' מקצתו". והרי כשמנענעו אינו מגביהו רק מזיזו ממקומו. וכן מבואר ממה שכתב בשולחן ערוך (שם סעיף מג): "מותר לטלטל מוקצה ע"י נפיחה". ע"כ. הא בידיים יש איסור לדוחפו ממקום למקום. וכן משמע ממה שהתיר המשנה ברורה (סימן שח סוף ס"ק יג) לדחוף דבר מוקצה ברגליו, משום שאין איסור טלטול מוקצה בגופו. משמע, שאם ידחפו בידו יש בו איסור. ויש לזה עוד ראיות רבות.