ב"ה שלום כבוד הרב שליט"א

א. אם יש ברכה על השלג כמו בברקים ורעמים ?

ב. חתיכה הראויה להתכבד: אם קרה שהתערבבו שניצל בשרי עם שניצל שטוגן במחבת חלבית, איך מבטלים איסור זה, בכמות של 600 שניצילים שהכינו לחתונה, וצריכים לאכול בערב שבת. למרות שזה איסור דרבנן, זה עוף ולא בשר, האם גם יש כאן ביטול בשישים, או שיש חומרא כאן באיסור דרבנן כמו איסור תורה. תודה.

שלום וברכה.

א. אין ברכה על השלג.

ב. אם השניצל טוגן במחבת חלבית ש"אינה בת יומא". כלומר, שכבר עברו 24 שעות מהזמן שבישלו חלבי במחבת עד שבישלו בה את השניצל. אז השניצל עצמו שטוגן במחבת החלבי מותר באכילה. וכמו שכתב מרן בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קג סעיף ה).

אם השניצל טוגן במחבת חלבית שהיא בת יומא, שאז וודאי שניצל זה אסור באכילה, יש לשאול מורה הוראה לגבי כל השניצלים שהתערבו יחד עם שניצל זה.

(מה שכתבת שזה איסור דרבנן, כי זה בשר עוף בחלב, ולא בשר בהמה, אין זו טענה, כי הרמ"א (יורה דעה סימן קא ס"א) כתב, שחתיכה הראויה להתכבד אינה בטלה בשישים, גם באיסורים דרבנן. ומה שיש לדון, היות וכתב בשולחן ערוך (שם ס"ב): "אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד, אלא אם כן איסורה מחמת עצמה, כגון נבלה ובשר בחלב. אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' לבטלו, אפילו למי שסובר חתיכה עצמה נעשית נבלה, אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד". ולכאורה מבואר כאן, שתערובת בשר וחלב נחשב לאיסור מחמת עצמו, ואינו מתבטל בחתיכה הראויה להתכבד. אבל מצד שני אפשר לומר, שדווקא בתערובת ממש של בשר וחלב, כגון שנשפך החלב על חתיכת בשר, נחשב לאיסור מצד עצמו. אבל בנידון שלפנינו, שהשניצל רק קיבל טעם חלב מהמחבת, יהא מותר. וכמו שסיים מרן לגבי בליעת איסור ממש: "אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' לבטלו וכו' אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד". וכן ראיתי בפתחי תשובה (שם אות ג), שכתב להתיר חתיכת בשר הראויה להתכבד, שרק בלעה טעם איסור, ושוב נתערבה באחרות, שיש לה דין ביטול). 

בברכה,
מנשה בן פורת