שלום רב!!!

1. הנני מעוניין ללכת עפ"י פסיקת הרב עובדיה זצ"ל. הבעיה שעל נושאים מסויימים אין תמיד מענה. (ואין עם מי ליצור קשר טלפוני שהולך בדרכו). אזי האם הילקוט יוסף הולך על פי שיטתו תמיד, שאפשר לומר שזו דעת מרן זצ"ל. ואם לא מתי יש חילוקים?

2. אם אני הולך על פי מרן זצ"ל, ובהלכה מסויימת החמיר, וראיתי רב אחר שהקל, אפשר חד פעמי בעיניין מסויים ללכת לשיטת המיקל עם סיבה מיוחדת?

תודה רבה!!!!!

שלום וברכה,

1. בגדול התשובה חיובית. אני אפרט יותר, ספר ילקוט יוסף בנוי מ-2 חלקים: האחד - הוא מלקט הלכות מתוך ספרי מרן זצ"ל, ומסדרן לפי הסדר. הלכות אלו בוודאי שהם פסקי מרן זצ"ל. החלק השני - בהלכות שמרן זצ"ל לא דיבר בהם, הוא מכריע בהם על פי כללי הפסיקה שכתב מרן זצ"ל בספריו. לגבי הלכות אלו, התלמידי חכמים בודקים כל הלכה במקורותיה, לבחון שהרב כיוון אל האמת, אבל אנשים מן השורה שאינם בקיאים במקורות ההלכה, לא נותר להם אלא לסמוך על פסקי הילקוט יוסף.

2. בעיקרון, אין חובה לפסוק בכל ההלכות כמו רב אחד. למשל, אפשר לפסוק בדרך כלל כמו מרן זצ"ל, ובהלכה מסוימת כמו הבן איש חי. במה דברים אמורים, שאין ההלכות סותרות זו לזו. אבל אם ההלכות סותרות זו לזו, אי אפשר לנהוג בהלכה אחת לקולא ובהלכה השנייה לחומרא. לדוגמא: ישנם עשרות הלכות שנחלקו בהם הפוסקים הפשטנים והמקובלים, כמו מחלוקות רבות בין מרן השולחן ערוך לאר"י ז"ל. והנה, מרן זצ"ל פוסק כמו הפשטנים (השולחן ערוך), ואילו הבן איש חי פוסק כמו המקובלים (האר"י ז"ל). עכשיו, אם ישנה מחלוקת בין הפשט לקבלה בהלכה מסוימת בהלכות שבת, וגם בהלכות תפילין, לא ניתן בהלכות שבת לפסוק כמו הפשט, ובהלכות תפילין כמו הקבלה, כי בשורש העניין אתה סותר את עצמך. והנה, היות ואדם שאינו תלמיד חכם, אינו יודע את שורשי המחלוקות, ואינו יודע אם ההלכות סותרות זו לזו או לא, לכן כדאי ללכת תמיד כמו רב אחד, בין לקולא ובין לחומרא.

בברכה,
מנשה בן פורת

מקורות וביאורים לתשובה 2

הגמרא (עירובין ו,ב) אומרת: "[העושה] מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע. מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר הכסיל בחשך הולך". כלומר, שיש ללכת לפי רב אחד הן בחומרותיו והן בקולותיו. אבל הגמרא (שם ז,א) מסייגת את הדברים ואומרת: "כי לא עבדינן כחומרי דבי תרי - היכא דסתרי אהדדי, כגון שדרה וגולגולת". פירש רש"י: "דסתרן אהדדי - תרי תנאי דפליגי, מר מחמיר ומר מיקל, וטעמא דחומריה דמר בהאי הוי קולא בדוכתא אחריתי, וטעמא דקוליה דמר בהאי הוי חומרא בדוכתא אחריתי - מאן דעבד בהנך תרי דוכתי לחומרא מיקרי כסיל, דהא חד טעמא הוא דהכא הוי חומרא והכא הוי קולא, ואי ההוא טעמא סבירא ליה - ליעביד כקוליה וכחומריה". נמצינו למדים, שאם אין פסקי ההלכות סותרות זו לזו, ניתן להקל בהלכה אחת כרב פלוני ובהלכה שנייה כרב אלמוני. וכן כתבו הראשונים כלל זה בכמה מקומות בש"ס.

ומה שכתוב במשנה (אבות א,ו): "עשה לך רב", זה לגבי לימוד, שכדאי שילמד מרב אחד בלבד. כמו שפירש רבינו עובדיה מברטנורא שם: "עשה לך רב, שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר". וכן מה שכתוב בהמשך שם (משנה טז): "עשה לך רב והסתלק מן הספק", אין הכוונה שיפסוק כרב אחד בלבד, אלא בא להורות שאם אינך יודע את ההלכה, עליך לשאול רב כדי שיסור הספק מלבך. וכך כתב רבינו עובדיה מברטנורא שם: "עשה לך רב - לענין הוראה מדבר עכשיו, אם בא דין לפניך ונסתפקת בו, עשה לך רב, והסתלק מן הספק - ולא תפסוק עליו אתה לבדך. כי הא דרבא כי הוי אתי טרפתא לגביה הוי מכניף לכולהו טבחי דמתא מחסיא, אמר, כי היכי דלמטיין שיבא מכשורא".

הן אמת, שראיתי שהספורנו פירש "עשה לך רב" שיפסוק כרב אחד בין לקולא ובין לחומרא. אין זה אלא ממידת חסידות בלבד. שהרי הגמ' בעירובין אומרת במפורש שניתן לפסוק כקולות שני הרבנים אם אין ההלכות סותרות זו לזו.