שלום לרב שליט"א.

הלכתי לתקן פנצ'ר לרכב שלי, והייתה אישה שהתאימה לי משקפיים בעבר, ממש דייקה, רואה טוב. מטעמי נימוס אמרתי לה שלום, והחזות שלי חרדית במלא מובן המילה. המטרה - הכרת הטוב. חילוני גיחך על זה שאמרתי לה שלום. הסברתי לו שהיא עזרה לי לראות, וע"י ללמוד בספרי תורה. ובידי היה חומש שמות, והצבעתי על הספר. האם היה מצידי חילול השם?

שלום וברכה,

אין בזה שום חילול ה'. להיפך, עשית קידוש ה'. אם לא היית אומר לה שלום, הרי שאישה זו הייתה עלולה חס ושלום לחשוב שאין לשומרי התורה דרך ארץ ונימוס.

בברכה,
מנשה בן פורת

מקורות וביאורים

כתב בשולחן ערוך (אבן העזר, סימן כא ס"ו): "אין שואלים בשלום אישה כלל, אפילו ע"י שליח, ואפי' ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה". ומקורו במסכת קידושין (דף ע ע"ב). ופירש רש"י שם: "אין שואלין בשלום אשה. שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע"י שלוחם ויבואו לידי חיבה".

אמנם, במקומות שאומרים שלום בדרך נימוס, וודאי שאין חשש חיבה, ואין איסור כלל. וכן כתב בעזר מקודש שם: "וכתבתי במקום אחר, שכל מה שאינו שאלת שלום על דעת חיבה אינו בכלל מניעת שאלת שלום אישה, וכמו שנוהגים לדרוש שלום נשים ומה יעשה בהן בבריאות ובהצלחה, ונוהגים להתפלל עבורן ולברכן. ובפרט שגם שאלת שלום דידן קיל עוד יותר משאלת שלום שבימי חז"ל, לגבי תוך י"ב חודש כמפורש בשולחן ערוך [יורה דעה, סימן שפה ס"א ברמ"א]", עיין שם באריכות, שלכן התיר נהגו לברך את היולדת בברכת "מזל טוב", ולברך נשים בברכת "בוקר טוב" וכדומה.

וכן מבואר באוצר הפוסקים (שם אות מח), שהביאו בשם מהר"ם שיק (אעה"ז סי' כג), שכתב שאין נזהרים בזה בזמן הזה, כיוון שהרמ"א (שם ס"א) כתב, שאם כוונתו לשם שמיים אין איסור להשתמש באישה, וכן כתב הריטב"א הובא בפתחי תשובה (אות ג) לגבי שאילת שלום. ובפרט כיוון שבזמן הזה הדרך לומר שלום לאישה, אין בזה משום חיבה והרהור. ועוד הביאו שם, שכתב בערוך השולחן (שם ס"ח), שאין איסור אלא בשאלת שלום שיש בה עירוב דעת ואהבה, אבל לומר לה "צפרא טבא" [בוקר טוב] וכה"ג נראה שאין לאסור. ע"כ. ונלע"ד שה"ה באמירת "שלום" ממש במקום שאין בזה חשש חיבה.

שוב ראיתי בשו"ת מעיין אומר (חלק יב), שנשאל מרן זצ"ל, אם מותר לומר שלום לאישה? והשיב בפשטות, וכי מה הבעיה בזה?