שלום לכבוד הרב,

ישנה תופעה מאד שגרתית בבתי הכנסת, שאדם אחד או שנים מאחרים לתפילת המנחה (הקטנה), והוא מגיע ממש סמוך לשקיעה או אפילו קצת אחרי השקיעה (עד 13.5 דקות כמובן), ובדרך כלל מגיע כבר אחרי שהציבור סיים את חזרת העמידה – ומיד דופקים בשולחנות ומכריזים "קדושה!!" ואותו המאחר מתחיל מיד לומר שמונה עשרה בקול עד הקדושה, והציבור עונים אמנים לשלושת הברכות הראשונות וקדושה, ולאחר מכן הוא ממשיך בלחש.

1. מה המקור למנהג זה? אם יש בכלל.

2. האם נכון וראוי לעשות כן? (כיוון שהדבר הפך להיות מעין הרגל, וכמעט בכל יום יש אחד כזה שמאחר ואז אומר קדושה בצורה שכזאת)
 
3. מהו המקום בו מותר להפסיק לקדושה של אותו אחד? – האם מותר לו להפסיק את הציבור לפני התחנון או לפני תתקבל בשביל הקדושה שלו? או שמא הוא חייב להמתין עד לאחר שהציבור יסיימו את עלינו לשבח?
 
4. האם אותו מאחר שאומר קדושה בצורה שכזאת, בכלל זה נחשב לו לתפילה בציבור לכל הדיעות? (מעין פורס על שמע שכזה)
 
תזכו למצוות ותודה רבה

1. המקור לזה הוא מדין "פורס על שמע" שהזכרת, וכמבואר בשולחן ערוך (סימן סט): "אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר, וזה נקרא פורס על שמע וכו'. לאחר שסיימו ברכת יוצר אור אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש, וזה נקרא עובר לפני התיבה וכו'. וצריך לחזור אחר ששה שלא שמעו, דהיינו רוב העשרה. ואם אינם נמצאים, אפי' בשביל אחד שלא שמע אומרים.עכ"ל. וכתב המשנה ברורה (סק"א), שגם הרדב"ז שחולק על דין השולחן ערוך, יודה שאם אחד לא התפלל כלל, לא תפילת לחש ולא שמע קדיש וקדושה, שיכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה, ויתפלל לחש וחזרה ביחד. ע"כ. וזה בדיוק כפי המנהג שהזכרת.
 
2. אם ישאל אותי האדם שעושה כן, אומר לו בוודאות שאין ראוי לעשות כן, כי אין זו תפילה בציבור ממש, כדלהלן. וזאת מלבד הפסד עניית אמנים של החזרה והקדישים. אבל הציבור ראוי להם לאפשר לו להתפלל כך, שיש להם לדון אותו לכף זכות שאיחר לתפילה בגלל אונס. אלא אם כן רב הקהילה מרגיש, שאפשרות של תפילה כזו גורמת לאנשים לאחר, שיוכל לעשות סייג שלא לאפשר לעשות תפילה כזו. (עיין כיוצא בזה בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז הערה ב), שאדם המאחר בקביעות לתפילת שחרית, אין לו לדלג בפסוקי דזמרא כדי להתפלל עם הציבור. "ומשום מיגדר מילתא, שאם ידלג, יבוא עי"ז להרגיל עצמו לאחר תמיד ולדלג, ויצא שכרו בהפסדו. משא"כ אם רואה שמפסיד עי"ז תפילה בציבור, ישמור עצמו לבא בזמן").

3. עדיף לעשות כן לאחר קדיש תתקבל, שהרי אסור להפסיק בין התפילה לנפילת אפיים (שו"ע סי' קלא ס"א), וגם ראוי להסמיך את הקדיש 'תתקבל' לחזרה, כיון שהקדיש 'תתקבל צלותנא' חוזר על החזרה. (עיין היטב רמ"א וב"י סי' נה ס"ג). והמפסיק בין החזרה לתחנון יש לו על מה לסמוך, שהרי מותר להפסיק שמה לדבר קדושה (מ"ב סי' קלא סק"א), וה"ה שהמפסיק בין התחנון לנפילת אפיים, או בין נפילת אפיים לקדיש תתקבל, שאין למחות בידו.

4. גם פורס על שמע אינו תפילה בצבור ממש, כן מתבאר ממש"כ בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' ז), שאם מצטרפים ארבעה שכבר התפללו לששה שלא התפללו, נחשבת תפילתם לתפילה בצבור. ע"כ. משמע, שאם אין רוב שלא התפללו אין זה תפילה בציבור. ועיין עוד במשנה ברורה (סימן סט סק"ח, וסימן צ' ס"ק כח).