שלום לכבוד הרבנים שליט"א. רצינו לשאול בעניין לימוד תורה לנשים, מה המידה המינון והרמה שראוי לנשים בימינו ללמוד?

ידועים דברי הגמרא במסכת יומא סו,ב, ובירושלמי סוטה פרק ג הלכה ד, עם האישה החכמה ששאלה את ר' אליעזר. ובסוטה כ,א דברי בן עזאי ורבי אליעזר, ודברי הרמב"ם הלכות תלמוד תורה א יג, והטור יורה דעה סימן רמו, והשולחן ערוך רמו ,ו. ודנו בזה עוד ראשונים ואחרונים בני זמננו: שו"ת דיברי יציב, שו"ת אגרות משה, שו"ת שבט הלוי, שו"ת ציץ אליעזר.

ועם כל זאת אנו יודעים על דבורה הנביאה שהייתה שופטת, ועל ברוריה אשת רבי מאיר בעל הנס שהיתה למדנית, כמבואר בפסחים דף סב עמוד ב. והיו עוד נשים בהיסטוריה, כמו שמובא בהקדמת ספר חוות יאיר שמספר על זקנתו, ובן הפרישה בהקדמה ליורה דעה שמספר על אימו, שנראה מדבריהם שהיו נשים למדניות. והייתה בכורדיסטן את הרבנית אסנת ברזני, שהייתה מוסרת שיעורים בגמרא בישיבה אחרי מות אביה ובעלה. וגם דברי החפץ חיים בליקוטי הלכות, שכתב על יסוד בית יעקב שצריך לתמוך בו.

יורנו הרב מהי הדרך הנכונה בלימוד תורה לנשים

שלום וברכה,

הדרך הנכונה בלימוד תורה לנשים כמו שכתב רבינו הגדול, מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, בספרו הליכות עולם (ח"ח, הלכות תלמוד תורה סעיף כ):

"הנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה, שנאמר ולימדתם אותם את "בניכם", ולא את בנותיכם (קידושין כט:). ואף על פי כן חייבות ללמוד הדינים השייכים להן, שאם לא תדענה הלכות נדה וטבילה, והלכות שבת, והלכות ברכות, והלכות איסור והיתר, מליחה, ובשר וחלב, וכיו"ב, איך יוכלו לקיימן ולהשמר בהן. ומטעם זה הנשים מברכות בכל יום ברכות התורה, ואומרות אשר קדשנו במצותיו "וצונו" על דברי תורה. וכמו שנפסק בשלחן ערוך (סי' מז סעיף יד), ובמגן אברהם שם.

ומכל מקום אשה שלמדה תורה אפילו בשאר מצות שאינן שייכות לה, יש לה שכר, אלא שאין שכרה כשכר האיש שלומד, כי גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה. (קידושין לא.). ומכל מקום ציוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה שבעל פה. ואמרו (סוטה כ.) כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תיפלות, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד בעומק העיון, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. (הרמב"ם פרק א הלכה יג. וטור ושלחן ערוך סי' רמו ס"ו).

במה דברים אמורים בתורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב, תנ"ך, לא ילמד אותה לכתחלה, ואם לימדה אינו כמלמדה תיפלות. (הרמב"ם שם. וטוש"ע שם). [ובהערה שם הביא, שיש אומרים שדווקא ללמוד תנ"ך בעיון נאסר, אבל פשטי המקראות אין בזה איסור כלל]. ומכל מקום בזמנינו יש להתיר לכתחלה ללמד הבנות תורה שבכתב בהסברה מלאה, עם מוסרי חז"ל שבתורה שבעל פה. וכיו"ב. [משום "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", וכמו שהבאת בשאלתך את דברי החפץ חיים בייסוד מוסדות "בית יעקב"].

אולם אשה שמגדלת בניה לתורה ומחנכת אותם ללמוד תורה, ומעודדת את בעלה ללמוד תורה, שכרה הרבה מאד, שהיא חולקת שכר עמהם, וכמו שאמרו (בסוטה כא.) דפלגן בהדייהו [-האישה מתחלקת בשכרה עם בעלה ובניה]. וכן אמרו (בברכות יז.) גדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים וכו'". עד כאן לשונו.

לסיכום, האישה חייבת ללמוד את ההלכות השייכות לה. מאידך, אסור לה ללמוד תורה שבעל פה: ש"ס ופוסקים. ולגבי תורה שבכתב, בימינו הותר הדבר אפילו לכתחילה, ואפילו בלימוד עיוני, עם מפרשי התנ"ך, וזאת משום צורך השעה.

והנה, בימינו שפתחו בתי מדרש לנשים, ומלמדים אותן תורה שבעל פה, אנו רואים בעינינו כמה חורבן הן מביאות לעולם. כמו לדוגמא התביעה בבג"ץ להתיר טבילה לרווקות, ולאפשר טבילת גרות ללא שבית דין יעמוד על גבה בשעת הטבילה, וכו' וכו'. שזה הרס הקדושה והצניעות, והריסת עולם ההלכה. אני ממליץ מאד, לקרוא את המאמר שכתבתי בעלון "אור עליון", גיליון 91, אייר תשע"ז, "מדוע אסור לנשים ללמוד תורה?", המסביר בצורה יסודית את טעם האיסור.

מה ששאלת מאותם נשים למדניות, כמו ברוריה אשת רבי מאיר. תראה בלשון הרמב"ם והשו"ע לעיל שכתבו: "מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד בעומק העיון", מבואר בלשונו, שישנם מיעוט נשים שדעתן מכוונת ללמוד בעומק העיון. ואותם נשים למדניות הרגישו בעצמן, שהן כן יכולות ללמוד תורה שבעל פה בצורה נכונה וישרה, ולכן הרשו לעצמן ללמוד. וכן כתב ה"פרישה" (יורה דעה, סימן רמו אות טו): "מפני שרוב נשים אין דעתן מכוונת וכו'. אבל אם למדה לעצמה אנו רואין שיצאה מהרוב. ולכך כתב לעיל שיש לה שכר, ורצונו לומר, אם למדה התורה על מכונה שאינה מוציאה לדברי הבאי. אבל האב אינו רשאי ללמדה, דדילמא תוציא דבריה לדברי הבאי, כי הוא אינו יודע מה שבלבה, וק"ל". עד כאן לשונו.

מדבורה הנביאה ששפטה את ישראל אין ראיה שלמדה תורה שבעל פה, כי היא שפטה מדין "בורר" [-כאשר הנידונים מקבלים על עצמם שאדם מסוים יחליט בוויכוח שלהם], שהוא שופט על פי הסברא בלבד, כידוע. וכך חייבים לומר, שהרי אסור לאישה לדון ולשפוט? אלא ודאי ששפטה בגדר "בורר", והגמרא אומרת שאפילו רועה בקר יכול להיות בורר. ובזה פירשו כוונת התוספות (מגילה דף יד עמוד א ד"ה משום יחוד), שכתבו: "משום יחוד - כשבאין אליה בני ישראל למשפט". שבאו לומר, שהם באו אליה מרצונם, וקבעוה עליהם כשופטת. אבל היא לא יכלה להכריח אותם לדון לפניה, שאסור לאישה לדון.

וגם מדברי בן הפרישה שהביא חידוש דין מאימו, אין ראיה שלמדה תורה שבעל פה, שהיא אמרה חידוש דין בסברא. ואת זה כל אישה חכמה יכולה לומר, גם ללא לימוד ש"ס ופוסקים.

בברכה,

מנשה בן פורת