שלום הרב. אני בחור בן 29. יצאתי לשידוך ונהניתי מאד מתכונות נפשה של הבחורה, מבחינתי היא כלילת המעלות עדינה ויראת שמים בדיוק כמו שחיפשתי שנים רבות ולא מצאתי. הבעיה שלי לגביה היא חיצונית. מצד אחד יש לה חן, מאידך יש בה נקודות שאני ממש לא מסוגל (ולא נעים לי לומר זאת) להתמודד איתן, ברמה רצינית מאד. מדובר בפרטים מסוימים בפנים (אף ארוך, שיניים. בעיקר האף). כעת אינני יודע מה לעשות. הנקודות הללו מציקות לי מאד. יתכן והן ניתנות לטיפול, אך דרך לומר לה זאת אני לא מוצא, וברור מדוע. היא בהחלט עלולה להיפגע, ונקודה נוספת היא שזה יוזיל אותי בעיניה. אינני יודע כיצד לנהוג ואודה מאד לעצה שתסייע לי בעניין. תודה!

הכלל הוא כזה: אם זה לא דוחה אותך, תמשיך, ואתה מספיק חכם, כפי שאתה כותב, ואתה תדע להסתכל על הצדדים החיוביים שבה, בפרט שאתה לא צעיר כל כך ועליך להתפשר. (לפעמים עוברת מחשבה בראש, איך אני החברים שלי יראו אותי הולך איתה ברחוב, וכביכול תהא לי בושה. זו מחשבה טיפשית לחלוטין).

אבל... אם המראה החיצוני דוחה אותך, תמשיך להפגש, יתכן ועם הזמן זה יעבור לך, בבחינת "על כל פשעים תכסה אהבה". אם יעבור הזמן ועדיין אתה סולד ממנה, אין לך ברירה אלא לעזוב את השידוך הזה.

וכמו שכתוב בגמרא: "אסור לאדם לישא אישה עד שיראנה, שמא ימצא בה דבר מגונה ותתגנה עליו וישנאנה, והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך". קל וחומר במקרה שאדם כבר ראה בה דבר מגונה וזה דוחה אותו, שאסור להתחתן איתה.

כל זה למדתי בספרו של הרב נחום דיאמנט, זכו. הוא כותב שם, שהרבה פעמים אומרים לבחור, "תתחתן וזה יעבור", אבל אם זה רגש חזק מאד וכנ"ל, זה לא יעבור.

יה"ר שהבחורה הזו, אם היא טובה עבורך, שתמצא חן בעיניך, "חן וכבוד יתן ה'"