"המרן שלי": אנשים מספרים על המרן האישי שלהם

"המרן שלי": אנשים מספרים על מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל האישי שלהם. סיפורי מופת שישאירו אתכם עם פה פעור, ודמעות בעיניים. "יתומים היינו ואין אב". וכיצד הציל מרן את גלעד שליט ואת החיילים שחשבו לשחררו במבצע צבאי?

גב' אושרת מועלם, שזכתה שמרן זצ"ל יהיה סנדק לבנה, מספרת על גדלות רוחו של מרן זצ"ל:  הברית הסתיימה, כולם מנסים להגיע לרב, אך לשווא. עוזרי הרב מכניסים אותו לחדרו ואותי – היולדת, לקבלת ברכה. אני צועדת בהתרגשות, ליבי פועם בחוזקה מהזכות העצומה שנפלה בחלקי, ונדהמת איך מכולם מרן מבקש דווקא את היולדת. יתכן שהוא מפנה זמן מיומו העמוס רק בשבילי הקטנה?

צמרמורת אוחזת בי. יושבת מול מרן ועיני זולגות דמעות. אני בוכה מהתרגשות. והרב מרעיף עליי ברכות, בעודי בוכה. ואז הרב ניסה להרגיע אותי: "בשעה שהתחלתי לברך אחרי המילה התינוק שתק", סיפר בקולו הרך, "הוא שמע את כל הברכות. זה צדיק, ילד טוב". אבל למשפט הבא לא הייתי מוכנה: "אבל היה חסר לו דבר אחד". "מה?", שאלתי מופתעת. והרב ענה: "אִיתָי לא ענה אמן!".

חיוך של הקלה על פניי. באותו רגע הבנתי שהרב חשב גם עלי, איך להרגיע אותי, איך לגרום לי לחייך מבעד לדמעות. כי כזה היה מרן - אבא של כולם. דואג לכול. דואג לתינוק הקטן ודואג לי, אם התינוק, שתפסיק לבכות. אבל עכשיו אני בוכה. לא מפסיקה לבכות. נפשי שואלת רגע קטן של נחמה - ואין. אין מנחם, אין משיב לנפשי. "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו".

***********************

עדינה בר שלום, בתו של מרן זצ"ל, בראיון לאחד מכלי התקשורת, נתבקשה לציין: "זיכרון אחד שתיקחי מאביך יותר מהכול", קולה נשבר והיא משיבה בדמעות: "הפרידה מאימא שלי, שעכשיו אבי נפגש איתה. הוא כינס את כולנו, כל הילדים, כדי לבקש ממנה סליחה אחרונה. והוא בעצמו ביקש ממנה סליחה שלא הקדיש לה יותר זמן, בגלל שהקדיש זמנו ללימוד התורה, וביקש ממנה סליחה. איזו רגישות הייתה לו… איזה איש יקר הלך מאתנו".

**********************

מר מרקו, במאי הערוץ הראשון, היה אחד מהאנשים הקרובים ביותר למרן זצ"ל. פגשנו אותו שלושה שבועות לאחר שכבה אור העולם. באמתחתו סיפורים לרוב, אך מרוב כאב ואבל הוא אינו יכול להוציאם מפיו. עם כל זאת, מבלי משים, נפלט מפיו סיפור מדהים: באחד הימים, ביקשתי ברכה מהרב לקראת פגישה חשובה בענייני העבודה. מרן בירכני בחום. והנה למחרת, בזמן תפילת שחרית, בשעה שהרב נכנס ללשכתו כדי לחלוץ תפילין של רש"י, ולהניח תפילין של רבינו תם, כמנהגו בכל יום, ניגש אלי עוזרו האישי ר' צבי חקק, ואמר לי שמרן מבקש שאכנס אליו. בדחילו ורחימו נכנסתי אל הקודש פנימה, ובלבי תמהתי: 'מדוע מרן קורא לי?!". מיד בכניסתי הרב פנה אלי בקוצר רוח: "נו, מה קרה אתמול בפגישה?". איזה לב רחום היה לו למרן... הוא היה במתח מה קורה איתי, ולא יכל לחכות עוד 10 דקות לסיום התפילה, כדי לברר את העניין...

************************

אבי בנטוב, סמנכ"ל רשת 'קו עיתונות דתית', מספר: אבא נפטר. ישבנו שבעה. הטלפון בבית הורי צלצל, האיש על הקו, ביקש את הבן הבכור היושב שבעה. קראו לי. הקול מהצד השני של הקו אמר: "מדבר עובדיה יוסף". ללא כל גינונים, התחיל בדברי ניחומים, במעלת גדולת אבי ז"ל. והוסיף, שאחת מהשאלות שדן עם אבא, שולבה בספריו, ויהיה זה לזכרו עד עולם. התרגשתי כולי, הודיתי לו מקרב לב. לסיום הוסיף, בקול אבהי: "תחזקו את אימא, היא צריכה עכשיו הרבה כוחות". נותרתי פעור פה, מעוצמת הפשטות והגדלות שלו, שהיא לו שם דבר בעולמנו אנו.

בעברי הלא רחוק, הייתי מנהל השיווק באחד מהיקבים. בשיחה אישית, עם ידידי אריאל אטיאס, סיפרתי לו שעלה במוחי רעיון, לעשות מיץ ענבים מיוחד, בכשרותו של מרן זצ"ל. הלה התלהב, אמר שיבדוק את הדרישות של מרן, ויחזור אלי. מצאנו את הנוסחה, והמיזם יצא לדרך. קראנו למותג "ענבי יוסף", ואת הבקבוק הראשון שיצא מהיקב הבאנו למרן בביתו בהר נוף. הוא התרגש, שמח, ולא שכח להתרות ולומר: "אני מקווה שהמחיר יהיה שווה לכל נפש, שיוכלו הציבור לצאת ידי חובת ידי שניהם, גם כשרות וגם מחיר", כך הוא היה תמיד זוכר את כל השכבות, וכל בית בישראל לנגד עיניו.

*************************

אוריאל בוסו, יו"ר שס בפתח תקווה, מספר: זיכרון מרגש ומיוחד יש לי מאחת הפעמים האחרונות בהם ביקרתי אצל מורנו הגדול זצ"ל. בעודי ממתין בפתח חדרו, קלטו אוזניי קולות בכי. התקרבתי אל הדלת הפנימית והבחנתי שקולות הבכי בוקעים מתוך חדרו. כשנפתחה הדלת קלטו עיניי את מורנו הגדול בוכה בדמעות יחד עם אותה אישה. מתוך סקרנות, שאלתי לאחר מכן את עוזרו המסור של הרב, ר' צבי חקק: "האם מדובר בבת משפחה?". התברר לי, שהייתה זו אישה אלמנה שבאה לבקש ברכה, אך כלל וכלל אינה קרובת משפחתו של הרב. כמה כאב חש כלפי מי שהיה מבקש את ברכתו, וכאב רחום התפלל בעד כלל ישראל. ועתה, מי יבקע את רקיעי השמיים ומי יברך אותנו?!.

*************************

הרב ישראל גליס מספר: למדתי בישיבה, ויום אחד אני פוגש את הרב ניסים זאב ואחיו [לפני שהם הקימו את ש"ס], באים לבקש תקציב לשיעורי תורה, וארגון תהילים שהם מקימים. אבי ז"ל, שהיה מנהל האגף לתרבות תורנית בעיריית ירושלים, שאל אותם: "מי עומד מאחוריכם?". והם ענו: "חכם עובדיה יוסף". ברור, שמיד נמצא תקציב, וגם אני בכל שבת הצטרפתי לארגון התהילים. הרב עובדיה קרא לי ולבועז נקי, ושאל: "מה נותנים לילדים?". אמרנו כמדומני: "וופלה של צ.ד,  או גלידה חמה". אמר לי הרב: "תגיד למור אביך, שבשבת מברכים צריך להוסיף, ואם יש שבת ראש חודש להוסיף עוד, ואם יש גשם עוד משהו". לימים הבנתי, שלאדם הענק הזה היה חשוב, שלילד שבא להגיד תהילים, יהיה חוץ מהוופלה עוד משהו.

בקיץ של השנים תשל"ב-תשל"ח, אבי זצ"ל ארגן "ירחי כלה", בישיבת "קריית נוער" בהרי ירושלים. מרן הרב עובדיה היה מוסר את השיעור המרכזי, הוא היה מגיע לפתוח את ה"ירחי כלה". הוא התעניין: 'איפה אנשים ישנים?', 'איזה אוכל הם אוכלים?'. ופעם אחת כשבאתי אליו בשליחות אבי ז"ל, לסגור איתו על סידרת הרצאות, ועל תוכנית "עשה לך רב" שיעבור בשידור ישיר ברשת א', אז הוא אמר לי: "תגיד למור אביך המכובד, שאני רוצה לתת להם שיעור אחרי שנת הצהרים, ובתנאי שיתנו להם עוגות ופירות טריים לפני השיעור, ואז כולם יבואו". הרעיון התקבל, וראיתי אז מה זה "אהבת ישראל" אצל מרן. הבאתי לו כוס תה, והוא שאל מיד: "איפה העוגות והפירות?"...

*****************

הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א מספר: נכנסתי לחדרו של מרן שליט"א, ובדיוק באותה העת הוא שמע שחייל צה"ל נהרג בפעולה צבאית. הוא בכה במשך 10 דקות ללא הפסקה. לאחר מכן, ביקש שיבררו עבורו את שמו ושם אימו של החייל, כי הוא מעוניין להקדיש את הלימוד שלו באותו היום לעילוי נשמתו. אותו חייל לא היה קרוב משפחה של מרן, והוא כלל לא הכירו, ובכל זאת בכה עליו עשר דקות רצופות.

*********************

הרה"ג אשר וייס שליט"א מספר: חודש וחצי לפני פטירתו של מרן זצ"ל, הונחה על שולחנו שאלה בקשר לשלושה אחים, שהיה עליהם חשש ממזרות. מרן היה תשוש ביותר ממחלתו האחרונה, ולא היה לו כח להשיב על כך. אדם אחר היה אומר: "אני חולה ואין לי כח להשיב על כך, לכו למקום אחר". אבל מרן לא יכל לראות בצערם של האחים, והפנה את השאלה אלי, לאחר עיון רב התרתי את האחים, העברתי את התשובה לעיונו של מרן, והוא חתם על זה. זה היה בעצם הפסק דין האחרון שלו בחייו.

*******************

ישראל קצובר, העיתונאי הוותיק לענייני צבא, ממקורביו ובאי ביתו של מרן זצ"ל זה כ-50 שנה, משרטט את דמותו של מרן מזווית ראייתו: מי אנכי שאפילו אתייחס במשפט לגדלותו בתורה. את זה יעשו רבים וטובים. ראיתיו ברגעים שבהם עמד בפני בעיות מדינה וחברה, החלטות פוליטיות וביטחוניות. חלקן כאלו שעוד לא הגיע הזמן לעסוק בהן. ודי אם אזכיר רק את ביקורם של בכירי הצבא אצלו, בהציגם לו שאלה צבאית (מבחינתם) והלכתית טהורה (מבחינתו), אם לבצע פעולה מסוימת שהייתה קשורה לאפשרות שחרורו של גלעד שליט. מרן הביט בקצינים שהתייצבו בפניו, והחל לשאול שאלות שלא היו מביישות גנרל בשדה הקרב. הקשה על המידע המודיעיני שיש ברשותם ועל אמינותו. על הסכנות הצפויות לא רק לחייל שרוצים להציל אלא גם לבאים להצילו. הקצינים לא הסתירו דבר. פרטו את הסכנות, וכו'. ואז פסק הרב נחרצות את שפסק. פסיקה שבלא כל ספק הצילה חיי אדם רבים. כשעמדו הקצינים לצאת, אמר מרן ללובשי המדים: "אני יכול להבטיח לכם, שבזכות זה ששאלתם דעת תורה, יזכה גלעד שליט לשוב הביתה בשלום ובלא כל פגע". והוא שב. ואביו של שליט שידע על הכל, וחש עד כמה דואב לבו של מרן על כל יום שבנו בשבי, נטל את בנו הפדוי, ימים בודדים אחרי שחזר, והביאו לרב כדי שיברכו. והפגישה הייתה מרגשת. פגישת אב שלא ראה בן זמן רב.

*********************

הרה"ג זמיר כהן שליט"א, יו"ר ארגון "הידברות" סופד: צריך לדעת שבלי הרב - ערוץ הידברות לא היה כאן. גם לנו היה באופן אישי חשש להיכנס לתחום הטלוויזיה, שמא אנשים יכניסו טלוויזיה כדי לצפות בערוץ יהדות. לכן התייעצנו עם גדולי ישראל, וזו הייתה שאלה גדולה. בשאלה כזו גדולה צריכים לשאול את גדולי ומנהיגי הדור. מרן הרב עובדיה יוסף היה פורץ הדרך, ונתן את ההנחיה שלא לחשוש. אחר כך הצטרפו גם גדולי ישראל. כל מי שנהנה היום מערוץ הידברות צריך לדעת שלולא תמיכת מרן רבינו עובדיה יוסף - ערוץ הידברות לא היה קם.

בתמונה: מרן זצ"ל מרגיע את רחל אטיאס שאיבדה את משפחתה בתאונת דרכים מחרידה.

לקריאת מאמרים, סיפורים, והספדים נוספים על פטירת מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, לחצו למטה על התגית "פטירת הרב עובדיה"