הסיפור מאחורי המשקפיים השחורות של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל

צערו של הרב באותם שבועות היה רב ביותר, עת התגלגלו לאוזניו סיפורי השכול והכאב. העדויות, התיאורים והמראות לא עזבוהו, והיה מבלה את לילותיו בדמעות שליש על צערם של ישראל. דמעות אלו עמדו בעוכריו, והרב קיבל מחלה קשה בעיניו, כשהוא לא היה מסוגל לראות בהן כלל!!

צערו של הרב באותם שבועות היה רב ביותר, עת התגלגלו לאוזניו סיפורי השכול והכאב. העדויות, התיאורים והמראות לא עזבוהו, והיה מבלה את לילותיו בדמעות שליש על צערם של ישראל. דמעות אלו עמדו בעוכריו, והרב קיבל מחלה קשה בעיניו, כשהוא לא היה מסוגל לראות בהן כלל!! מרן נדרש לרופאים, והם פכרו את ידיהם מבלי יכולת להושיע. באומרם, כי הדמעות הרבות ששפך - הרסו את עיניו לנצח! מרן ביקש מבני משפחתו לקחתו לבית הקברות בצפת, שם שוכן קברו של רבי יוסף קארו זצ"ל בעל ה"בית יוסף". מרן השתטח על קברו של מרן הבית יוסף בדמעות שליש, כשהוא מבקש ממנו להעתיר עליו בתפילה לפני שוכן מעונה, שהרי הוא אשר הפיץ וחיזק את פסקיו בישראל. ואכן, בסיומה של התפילה, באורח פלא שבה אליו ראייתו בעין אחת, כשהרב נזקק ללבוש משקפיים כהות כל חייו...

הרב אברהם יוסף שבאבו, איש צפת, מעיד שראה בעיניו את הנס הנ"ל. כמו כן, הרה"ג משה יוסף שליט"א, בנו של מרן, מאשר את הדברים: "המעשה היה גם היה. זה קרה בשנת תשל"ד, ואני עדיין זוכר זאת בבירור. מפני שבאותם ימים, כאשר הייתי עדיין נער קטן, הייתי ליד אדוני אבי, וראיתיו בצערו, שאינו יכול ללמוד בספריו כבתחילה, והרי לא היה לו צער גדול מזה. הוא ביקש ממני לשבת לצידו, ולקרוא לו את הספרים שהיה נצרך להם בעיונו. אני עד היום זוכר, שכאשר הייתי שוגה הוא תיקן אותי. וכאשר לא מצאתי את העמוד בספר, הוא היה מדריך אותי היכן מקומו. וכל זאת כמובן ללא מבט עין! לימים, שוחחתי עם פרופסור זוברמן (כיום מנהל מחלקה בבית החולים הדסה), שהיה מופקד בזמנו על הטיפול במאור עיניו של אדוני אבי. שאלתי אותו על הנס הרפואי שקרה בעיניו. הוא הסביר לי: "זה לא אני בכלל, לא היה כלום מה לטפל, העיניים חזרו מאיליהן!". (חוברת מאור העולם, פרשת לך לך תשעד, הוצאת יום ליום).

לקריאת מאמרים, סיפורים, והספדים נוספים על פטירת מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, לחצו למטה על התגית "פטירת הרב עובדיה"