הרהורים אחר מיטתו של אריק איינשטיין ז"ל: היכן מצוי האושר בעולם הזה?

כשאנו צופים במשפחות איינשטיין וזוהר, השאלה שעולה לדיון הינה: היכן נמצא האושר בעולם הזה? האם אצל חלק ממשפחת איינשטיין החילונית, או אצל משפחת זוהר והחלק החרדי של משפחת איינשטיין? איננו מתייחסים ל"חיי העולם הבא", השאלה היא, לגבי האושר כאן בחיי העולם הזה.

בחודש שעבר הלך לבית עולמו הזמר והשחקן אריק איינשטיין זכרונו לברכה. במהלך הלוויה באו לידי ביטוי התרבויות השונות של החברה הישראלית: מחד, חבריו של אריק מהברנז'ה החילונית, ספדו לשחקן ולזמר שאבד, ושרו חלק משיריו. ומאידך, חברו לשעבר ומחותנו בהווה, ר' אורי זוהר שליט"א, דיבר על צדקותו וענייניו הרוחניים של המנוח, וחתם באמירת קדיש לעילוי נשמתו. כמו כן, נצפו בלוויה בנותיו מכוסות שביס, ונכדיו החרדים עם כיפות לראשיהם, לצד בנותיו ונכדיו החילוניים. שכן, אריק איינשטיין ואורי זוהר היו בצעירותם במרכז הבמה החילונית, ואף שיחקו יחד בכמה סרטים. אלא שבשלב מסוים נפרדו דרכיהם, כאשר אורי חזר בתשובה והפך לרבי אורי. אשתו של אריק, אלונה, חשבה להשפיע על אורי ש"יחזור לשפיות", אך גם היא בעצמה הוקסמה מהאור שבתורה וחזרה בתשובה. בעקבותיה חזרו בתשובה גם בנותיה יסמין ושירי, ונשאו לבניו של ר' אורי זוהר, שלום ואפריים.

כשאנו צופים במשפחות איינשטיין וזוהר, השאלה שעולה לדיון הינה: היכן נמצא האושר בעולם הזה? האם אצל חלק ממשפחת איינשטיין החילונית, או אצל משפחת זוהר והחלק החרדי של משפחת איינשטיין? איננו מתייחסים ל"חיי העולם הבא", שם ללא ספק האושר הוא מנת חלקם של אותם ששמרו תורה ומצוות, כך יודע כל איש מאמין. השאלה היא, לגבי האושר כאן בחיי העולם הזה.

"החיים שלי דפוקים וריקניים"

במבט שטחי נראה להרבה אנשים, כי האושר הוא מנת חלקם של החבר'ה החילוניים, הנהנים מהנאות כאלו ואחרות. ובפרט אצל המפורסמים בחברה החילונית, אנשי הבוהמה "הנהנתנים": שחקני קולנוע, זמרים, וכדומה. הרי הם נראים זוהרים וקורנים מאושר כשהם מופיעים על הבמה והמרקע. חושב אדם לעצמו: מדוע שהם לא יהיו שמחים ומאושרים? וכי לכאורה מה חסר להם, הרי יש להם הכל: כסף, כבוד, תהילה, וכו'.

אמנם, מאות אלפי בעלי התשובה שבדורינו, אותם אלו שחיו בשני צידי המתרס, אומרים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "חזרנו בתשובה בשביל לזכות לחיי העולם הבא, וגילינו שגם זכינו בחיי העולם הזה. רק עתה, בשעה שאנו שומרים תורה ומצוות, אנו מרגישים מאושרים בזה העולם...". גם אותם מפורסמים בעולם החילוני "הנוצץ", אותם שחיו לאור הזרקורים, לאחר חזרתם בתשובה מעידים, כי בגלגולם הקודם הם הרגישו ריקנות, ופשוט לא היו מאושרים בחייהם. בא ניקח לדוגמא את דודו טופז המפורסם, הוא התוודה באוזניו של יצחק רביץ, סגן ראש העיר בביתר עילית: "שהחיים שלו דפוקים וריקניים". (לחצו כאן לקריאת הסיפור המלא).

עולם של דימיונות

שלמה המלך מספר בספר קהלת (ט, יד-טו) סיפור משונה לכאורה: "עִיר קְטַנָּה, וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט. וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל, וְסָבַב אֹתָהּ, וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים. וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ. וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא". סיפור זה נראה כלקוח מן האגדות, וצריך ביאור מה רצה שלמה המלך החכם מכל האדם ללמדנו בזה. מבארים חז"ל כי סיפורו של שלמה המלך אינו אלא משל לתהליך שעובר האדם בעולמו. וכך אומרים חז"ל (נדרים לב,ב): "עיר קטנה" - זה הגוף. "ואנשים בה מעט" - אלו אברים. "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה" - זה יצר הרע. "ובנה עליה מצודים וחרמים" - אלו עוונות. "ומצא בה איש מסכן וחכם" - זה יצר טוב. "ומלט הוא את העיר בחכמתו" - זו תשובה ומעשים טובים. "ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" - דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר טוב, [בשעה שהתאווה בוערת – אין זוכרים את היצר הטוב]".

נשאלת השאלה לגבי המשל, כיצד האיש המסכן הצליח לנצח עם מזלג וסכין את המלך הגדול המצוייד במיטב הנשק המתקדם? מה בדיוק הייתה חכמתו של האיש המסכן הזה שעמה הוא ניצח? ובהתאם יש להבין לגבי הנמשל, אם היצר הרע נמשל למלך גדול וחזק, כיצד היצר הטוב "המסכן" יכול לנצחו ב"חכמתו"? מסביר המגיד הירושלמי, הרה"צ שבתאי יודלביץ זצ"ל: במוזיאון השעווה מפסלים בשעווה דמויות של מלכים ורוזנים, זמרים וכדומה. הדמויות נראות כל כך אמיתיות, עד שאדם פשוט יכול להתמלא יראה וכבוד מול דמותו של מלך פלוני, ולשמוח בשעה שהוא פוגש מפורסם אלמוני. אך "החכם" מסביר לאותו אדם שהכל מעשה תעתועים, ואין אלו באמת האנשים החשובים הידועים. והראיה, שאם אזרוק גפרור בוער, כל השעווה תימס... כך כאשר שלמה המלך מספר כי המלך הגדול "בנה עליה מצודים גדולים", כוונתו למצודים משעווה, למטוסי דמה מקרטון, וטנקי דמה מקרטון. כאשר הגיע האיש החכם, הוא לא היה צריך גבורה מיוחדת כדי לנצח, אלא מספיק היה לו להאיר את עיני האנשים, שכל הנשק האימתני הזה עשוי משעווה וקרטונים, ובגפרור אחד אפשר לנצח במלחמה.

כך גם בנמשל, היצר הרע בא לאדם בפיתויים נוצצים. לטענתו, האושר הוא בידיו, שהרי בידיו כל הנאות העולם: מועדונים, סרטים, וכו'. היצר הרע מעצים בדמיונו של האדם את ההנאות שבידיו, כביכול הן כל כך מענגות. ובפרט בדורנו, הדור הדיגיטלי, יצר הרע ושלוחיו עובדים בכל הכלים העומדים לרשותם, כדי להציג בפני האדם מצג שווא של תענוגות ויופי וכו' וכו'. בנקודה הזאת בדיוק מגיע היצר הטוב ופוקח את עיני האדם, הוא מבהיר לו שכל מה שנראה מבחוץ כל כך מושך, מהנה ומענג, אין זה אלא דמיון בעלמא, אך במציאות התענוג קטן בהרבה ממה שמראה לנו היצר הרע. תבדקו בחיים ותגלו, שלפני שמשיגים איזו תאווה שכל כך חפצים בה, היא נראית הרבה יותר מענגת מהאמת. לדוגמא: אדם שמאד אוהב גלידה, שמע שנפתחה בקניון פלוני חנות חדשה של גלידה בטעם מיוחד... הוא מתניע את הרכב וטס לחנות, כל הדרך הוא מדמיין לעצמו כמה הוא יתענג על הגלידה... בדרך חזרה, תמיד אבל תמיד, הוא יאמר: "זה לא היה כל כך טעים כמו שחשבתי". לעומת זאת, הנאה רוחנית הבאה משמירת התורה והמצוות, מסיבה עונג גדול ואמיתי לאדם.

הנאות גשמיות אינן מביאות אושר

ולא זו בלבד שאין ההנאות כל כך מענגות כפי שהן נראות כלפי חוץ, אלא שעלינו לזכור ש"הנאות גשמיות אינן מביאות את האושר והסיפוק לאדם". יתכן שהן יענגו את האדם במעט, (לא כפי שזה נראה, כאמור), אבל אין בכוחן להביא אושר ושמחה לאדם. רק הנאה רוחנית של שמירת תורה ומצוות, יש בכוחה לגרום לאדם אושר וסיפוק בחייו. ומדוע זה כך? בספר "מסילת ישרים" למקובל רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) מובא משל להבהרת העניין: בת מלך התחתנה עם כפרי, הכפרי התאמץ בכל כוחו לשמח ולרצות את אשתו אהובתו. קם בעוד לילה, הכין פיתה מהטאבון, מסק זיתים והכין שמן זית לתפארה, קנה במיטב כספו את הזעתר היקר ביותר, ואת כל המאכלים האלו הוא הגיש בכלים היקרים ביותר שהיו לו. אבל אשתו לא מרוצה, עם הפנים למטה (על הפנים). "מה לך יקירתי", פונה הכפרי לאשתו, "הרי הבאתי לך את מיטב המאכלים, מדוע נפלו פנייך?". התשובה מובנת מאליה, צרכי בת המלך אינם תואמים כלל את מושגי הכפרי, היא רגילה לרמת חיים שונה לגמרי מהכפרי, בת המלך לעולם לא תהיה מרוצה ממתנות הכפרי.

הנמשל, הנשמה ירדה מגנזי מרומים, כולה רוחנית. הזוהר הקדוש מכנה את הנשמה "חלק אלוה ממעל". כלומר, חלק מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו!! היא "בת המלך", ואנחנו כאותו כפרי מביאים ל"בת המלך" חפצים והנאות גשמיות, ומעוניינים שהנשמה תהא מאושרת מכך. וכי שייך שהנשמה תהא מאושרת מהדברים הגשמיים הללו?! דברים אלו לא מדברים אליה, זה לא בשבילה!! הנשמה מצפה לאוכל האמיתי שלה שזה התורה, המצוות והמעשים טובים, רק הם יביאו אותה לאושר הנכסף.