סיפור מרגש: שיחת הטלפון האחרונה של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל

בתחילת השיחה שאל שר הביטחון את מרן זצ"ל: "הרי אתה בבית החולים, ומצבך לא קל בכלל?". כאן פרץ מרן בבכי סוער, ובשארית כוחותיו זעק: "על כל הכאבים שלי יכול אני להתגבר, אבל גזירת הגיוס של בחורי הישיבות גורמת לי ייסורים נוראים שאינם נותנים לי מנוח כלל!!"...

שח חבר הכנסת ר' אריאל אטיאס הי"ו: בתקופת האשפוז השני (ולפני האשפוז האחרון) של מרן זצ"ל, למחרת יום הכיפורים, נכנסתי לחדרו בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. מיד כשראני שאל: "אריאל! מה עשית היום למען ביטול גזירת הגיוס לצבא, המרחפת על ראשם של בחורי הישיבות?". דיווחתי לו על הקו הננקט לאחרונה, להעניק לשר הביטחון מר משה יעלון את הסמכות על נושא הגיוס, כיון שהאנשים היושבים במשרדו ונתונים למרותו מתונים הם יותר. הרב הנהן בראשו, ואמר שגם הוא בדעה זו, ומיד לאחר מכן ניסה לקום ממיטתו, אך לא היה מסוגל לכך בשום אופן, מרוב חולשתו ותשישותו.

כשניסיתי להרגיעו, הרים הוא את קולו ואמר: "הבא לי את שר הביטחון, אני רוצה לדבר איתו!!". ניסיתי להניאו מכך, כיוון שהיה חלש מאד, וכמעט שלא היה מסוגל לדבר, אך הוא ביטל את דברי, ובקולו הסמכותי זעק שוב מנהמת לבו, וציווה: "תעלה אותו מיד על הקו!"... מיד העברתי הודעות למי שצריך, ותוך שתי דקות היה שר הביטחון על הקו. כשאמרתי לו שהרב עובדיה רוצה לדבר איתו הופתע הוא מאד, כיוון שגם הוא היה מעודכן במצב בריאותו של מרן זצ"ל. וכבר בתחילת השיחה שאל שר הביטחון את מרן זצ"ל: "הרי אתה בבית החולים, ומצבך לא קל בכלל?".

כאן פרץ מרן בבכי סוער, ובשארית כוחותיו זעק: "על כל הכאבים שלי יכול אני להתגבר, אבל גזירת הגיוס של בחורי הישיבות גורמת לי ייסורים נוראים שאינם נותנים לי מנוח כלל!!"... לאחר אתנחתא קלה, משנרגע מרן מבכיו, המשיך ואמר: "אני רוצה לבקש ממך, שתעשה ככל יכולתך כדי שהגזירה הזאת לא תתבצע!!"... שוב נשנק קולו של מרן זצ"ל מבכי, ולאחר מכן האציל ברכות רבות על ראשו של משה יעלון. ושוב הוסיף והתחנן שלא ירפה מהנושא עד לפתרונו. מיד לאחר מכן התדרדר מצבו הבריאותי של מרן זצ"ל עד לפטירתו.

כבר לפני שנה, עת החלו הדיבורים על הגזירה הנוראה, התעטף מרן זצ"ל בדאגה עמוקה לגורל הבחורים היקרים המסולאים בפז, שלא ייחשבו חס ושלום לנבלי חרס, (כלשון הפסוק באיכה). מרן זצ"ל סיפר באותה תקופה, שאינו מסוגל לאכול ולישון מרוב צער ודאגה! "גזירת הגיוס כואבת לי יותר מפטירת בני", הכריז בפני ראש הממשלה שבא לנחמו על פטירת בנו הגאון רבי יעקב שנפטר ללא עת. ואכן, לצערנו הרב, צער עמוק זה קירב את קיצו, כידוע.

כי נמכרנו אני ועמי הספרדים...

מרן זצ"ל כאב ביותר את גזירת הגיוס הנוראה, משום שידע ברוחב בינתו, שלא יצליחו בשום פנים ואופן לגייס את בחורי הישיבה האשכנזים, והחשש לגיוס קיים רק לגבי בחורי הישיבה הספרדים, שאינם ממשפחות חרדיות. אלו שהוריהם מכריזים: "תשמע! אנחנו לא אשכנזים, מה יש אם עידן ילך לצבא? "ישיבה" זה מושג שאנחנו לא מכירים, גם אני וגם אבא שלי לא למדנו בישיבה...". (לפי אותה טענה, שימשיך לרכב על חמור, ולשאוב מים מהבאר, כמו שאבא שלו נהג בארצות המזרח...).

ואכן, בימים האחרונים פורסם בתקשורת, כי רבנים חרדים ספרדיים חוששים שמכסות הגיוס לחרדים ייפלו על התלמידים ממוצא ספרדי. גורם חרדי שהיה מעורב בהכנת מתווה החוק בוועדות שעסקו בנושא, הבהיר בשיחה עם כתב "מעריב" כי יש בסיס לחשש הזה: "ראשי הישיבות היוקרתיות שקיימו מגעים עם אנשי הוועדות היו רגועים לגמרי, הם ידעו שהתלמידים שלהם לא יגויסו....". גם הרה"ג שלום כהן שליט"א, חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס, הביע את חששו בפני כתב העיתון: "מלבד הגרעין הקשה של הציבור התורני-ספרדי, ישנם בני ישיבות ספרדיים שהוריהם מוגדרים דתיים-מסורתיים, והחשש הוא, שהם יהיו הראשונים להתפתות להתגייס לצה”ל... נעבור מבית לבית ומעיר לעיר, כדי להסביר לעם את הסכנה הרוחנית בגיוסם של בחורי הישיבות".

עם הסתלקותו של מרן זצ"ל, הלב בוכה וזועק בכל יום: רבינו הגדול! על מי נטשת מעט הצאן?! כיצד עזבת אותנו ברגעים הקריטיים והקשים ביותר?? בזמן שרוצים להטביע את מעשי ידיך, ולגזור עליהם "גזירת שמד". חרדה עמוקה הייתה בלבנו, מי יקום לי עם מרעים? ["מרעים" נוטריקון: מרן רבינו עובדיה יוסף מנצחם]. עם התגבשות החוק החדש, אנו רואים כי מרן לא נח ולא שקט בעולמות העליונים, וברוך ה' הגזירה הנוראה נדחתה לפחות לארבע שנים. ויהי רצון שתתבטל לגמרי.

לחבק ולנשק את חיילי צה"ל

עלינו להדגיש, חיילי צה"ל יקרים וחשובים לנו מאד, ואנו מחויבים על פי היהדות להכיר להם טובה מעומק הלב, על כך שהם שומרים עלינו מיד צר ואויב. "מי שפוגש חייל שמשרת בצה"ל, צריך לחבק ולנשק אותו ולכבדו בכבוד גדול", הכריז מרן באחת מדרשותיו. אלא שיש להכיר בהבדל שבין חילוני המשרת בצבא לחרדי שיתגייס לצבא: חילוני המשרת בצבא, וודאי שאינו מתקלקל שם, ורק מצוות "הצלת נפשות" בידו. לעומת זאת, בחור חרדי המשרת בצבא, ישנו חשש כבד לרמתו הדתית הגבוהה, ואולי לכל יהדותו בכלל, עד שגדולי הרבנים הספרדים, ממשיכי דרכו של מרן זצ"ל, הגדירו את גיוס החרדים לצה"ל, במילים קשות ביותר - "גזירת שמד". (אתם, קוראינו הנכבדים, שרובכם שירתתם בצה"ל, מהיכרותכם האישית עם בסיסי צה"ל, בוודאי שתסכימו לזה). לכן, עם כל ההבנה לרגש של העם שאינו רוצה להיות "פרייאר", רגש שאנו מבינים אותו מאד. עם זאת, כל דמוקרט אשר "זכויות הפרט" ו"חופש דת" חשובות לו, ואינו מעוניין לעשות שרירים פופוליסטיים לצורכי בחירות, עליו לתמוך בדרישה שלנו: שהמדינה תאפשר לנו לשמור על זהותנו היהודית, בלי "כפייה חילונית", ובלי להכריז על הדבק בדתו כעבריין פלילי.

לחץ כאן לקריאת פסק ההלכה של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל לגבי ההתגיסות ל"נחל החרדי"