מח"ט גבעתי אל"מ עופר וינטר בראיון מיוחד: "לימוד התורה מגן יותר מכל דבר אחר"

 אל"מ עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי ומי שנחשב למומחה-על לרצועת עזה, ערך סיכום ביניים בראיון מיוחד לעיתון'משפחה'. לפניכם קטעים נבחרים:

"בראשית המבצע פניתי לראשי ישיבות ולמקובלים ביניהם לרב הצדיק רבי יעקב עדס, וביקשתי מהם להתפלל להצלחת המבצע ולהצלחת חיילינו בקרב. הם הבטיחו לעשות זאת וביקשו ממני לקבל על עצמי משהו - עוד מצווה, עוד הידור. החלטתי לקבל עלי להתפלל שחרית בכוונה יתרה. אנחנו במצב לחימה, של לילות ללא שינה, ולעתים תפילת שחרית היא אחרי לילה בלי שינה. זה קשה מאוד, אבל אני יודע שזה בשביל החיילים, ואני משתדל לשמור את זה, להאריך בתפילה ולהתכוון יותר", מספר וינטר.

למפקד חטיבת גבעתי אין ספק שאבדות חטיבת גבעתי היו פחות כבדות, בשל תפילות אלה שהעתירו גדולי הדור על חייליו, ויש לו גם מסר ברור: "דווקא בעת של מלחמה, שבה הרצון להצטרף לכוחות הלוחמים הוא עז, צריכים לחזור ולהדגיש, שמה שהכי נדרש לעם ישראל, זה שבני התורה ישבו וילמדו תורה ביתר עוצמה ועוז. לימוד התורה מגן על עם ישראל יותר מכל דבר אחר. מי שיכול לשבת וללמוד - זאת חובתו".

עושה רושם, כי במטכ"ל לא התרגשו מההתקפה על עופר וינטר, בשל 'המכתב הדתי', שמעולם לא נראה במחוזותינו קודם לכן. בראיון לעיתון 'משפחה', אל"מ וינטר משיב לראשונה לתוקפיו: "מי שתקף אותי בגין המכתב ראה כנראה כלי נשק רק בתמונות, לא היה בחיים שלו בקרב ואינו יודע מהי רוח לחימה. לפני יציאה לקרב אני מקריא לפני חייליי את דברי כהן משוח המלחמה - 'שמע ישראל אתם יוצאים היום למלחמה' וכו'. אין אחד מהם, ואפילו החילונים ביותר, שאינם אומרים בכוונה עצומה את התפילה לפני יציאה לקרב. במלחמה, כשהחיילים יודעים שהם עשויים למסור את הדבר הכי יקר להם, את חייהם, הם מתחברים לאמת שלהם. כשאדם בסכנת חיים, הוא מתחבר לאמת הפנימית הכי עמוקה שלו, וכשזה קורה, גם הכופר הכי גדול פוגש את אלוקים. זאת הסיבה שבמלחמה כולם מאמינים, חוץ מזה שרואים כל כך הרבה נסים, שקשה מאוד לא להאמין".

 
נס: ענני כבוד הגנו עלינו

”נס כפי שהתרחש בעת הלחימה בחירבת חיזעה לא ראיתי בכל ימי הקריירה הצבאית שלי“. הוא סיפר: "החלטנו לתקוף את המקום עוד לפני עלות השחר, כדי שאיש לא יבחין בנו. כוח החלוץ הגיע למקום בזמן, אבל הלוחמים משום מה איחרו. לא ידענו מה לעשות כי בינתיים החל להאיר השחר, ונצנוצי אור החלו להראות את הלוחמים. מנגד היינו חייבים לתקוף, ואז פתאום הגנו עלינו עננים. ענני כבוד. לפתע כיסה אותנו, את כל הלוחמים, ערפל כבד, שהלך אתנו בכל ההתקפה. איש לא ראה אותנו. רק כאשר פוצצו הבתים שהיו צריכים להתפוצץ וכבר לא נשקפה כל סכנה לחיינו, התפזר לפתע הערפל. ממש 'כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להושיע אתכם'".