הרב אבנר קוואס: "לא טוב היות האדם לבדו" - מדוע?

בואו ונתבונן בזוג הראשון בהיסטוריה: כתוב בפסוק: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". נשאלת השאלה: למה זה לא טוב? מדוע הקב"ה ברא בריאה ואחר כך אמר עליה: 'לֹא טוֹב', האם שייך חלילה טעות אצל יוצר כל?

בואו ונתבונן בזוג הראשון בהיסטוריה. כתוב בפסוק: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". למדנו, שאדם הראשון נברא זכר ונקבה בגוף אחד, מחובר, כמו תאומים סיאמים. ועל הגוף המחובר הזה אמר הבורא: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ". נשאלת השאלה: למה זה לא טוב? מדוע הקב"ה ברא בריאה ואחר כך אמר עליה: 'לֹא טוֹב', האם שייך חלילה טעות אצל יוצר כל? ברור הדבר, שהצופה מראשית אחרית לא טועה, אם כן, המילים 'לֹא טוֹב' לא נאמרו על מעשה הבורא, אלא על האדם. זאת אומרת, שלא טוב להם להיות מחוברים. כלומר, הם לא יכולים להיות טובים כשהם במצב של גוף אחד. לכן המשיך הבורא ואמר: "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ", שהם יהיו בשני גופים נפרדים, שעומדים אחד מול השני.

נסביר זאת על ידי מספר דוגמאות: אדם העביר חפץ מיד ימין ליד שמאל, האם יהיה נכון לומר שיד ימין היטיבה עם יד שמאל? אדם שתה מיץ, האם אפשר יהיה לומר שהפה היטיב עם הבטן? בוודאי שלא! שהרי הם גוף אחד! אבל כשאדם מוסר חפץ מידו לידי אדם אחר, הוא בוודאי מיטיב עִמוֹ. זאת אומרת, שכדי שהאדם יוכל להיטיב, נחוץ שהמוטב יהיה מחוץ לגופו ולא חלק ממנו.

עתה מובן, למה אלוקים אמר על הזוג המחובר שהוא לא יכול להיות טוב? כיוון שלא יוצא ממנו שום דבר החוצה. לכן היה צורך להפרידו לשני גופים, לאיש ולאישה - "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ", כדי שהיא תהיה חוץ לגופו ותעמוד מולו. ואז, ברצונו ייטיב עמה, וברצונו ישלול ממנה את ההטבה. וכן היא, ברצונה תעניק לו וברצונה תמנע ממנו.

נמצאנו למדים, שההפרדה לשני גופים הפכה אותנו לבעלי יכולת הטבה. אם כן, מדוע נבראו האדם הראשון ואשתו מחוברים? שתי סיבות לכך:

א. כדי שהם ירגישו מהי אחדות מושלמת, וידעו למה לשאוף.

ב. שלא כמו בעלי החיים שנבראו נפרדים, ולכן אין להם בן זוג קבוע וידוע, אנו בני האדם נבראנו מחוברים, ולכן אנו מפתחים חיי זוגיות משותפים.

"לחופה ולמעשים טובים"

נשים לב לעובדה מעניינת. אחרי שמלים את התינוק, מברכים את אבי הבן ואומרים: 'כשם שנכנס לברית, כך יכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים'. למה 'המעשים הטובים' באים רק אחרי 'החופה'? האם רווק לא עושה מעשים טובים? התשובה היא, שמעשי הרווק אינם יכולים להעיד על טוב לבו של האדם. כלומר, קשה להוכיח שאדם רווק הוא טוב בעצם. המידה של 'מעשים טובים' באה לידי ביטוי רק כאשר האדם נשוי, ויש לו פרטנר לחיים.

אריק הוא בחור רווק שמתנדב במגן דוד אדום. לכאורה הוא בחור טוב שמשרת את הציבור ללא תמורה. אבל זו לא הוכחה לכך שהוא בחור טוב, כי יש כל מיני סיבות אפשריות להתנדבות זו. אולי הוא מתנדב כי הוא אוהב את האקשן של הסירנות, או בגלל שהוא רוצה לעשות רושם על הסביבה. וחוץ מזה הוא רק מתנדב...

רווק ורווקה לא יכולים להוכיח שהם טובים במהותם. את טוב לבם נוכל להכיר רק כשהם יהיו במסגרת המשפחה עם ילדיהם. חיי רווקות הם חיי התנדבות, לעומת זאת חיי נישואין הם חיי התחייבות. המתנדב עושה דברים כאשר נוח לו וטוב לו, המתחייב עושה דברים גם כשלא מתאים לו. התכונות האמיתיות של האדם מתגלות דווקא כשהוא מתחייב, וזה מלמד גם על האופי והעקביות. לכן אמרו חז"ל: 'גדול הַמְצוּוֶּה ועושה, ממי שאינו מְצוּוֶּה ועושה'. חכמים ציינו לשבח אדם העושה מתוך מחויבות, יותר מאשר אדם העושה מתוך התנדבות. וזאת מכיוון שאין בלב המתנדב משהו שימנע ממנו לעשות, הוא 'זורם עם זה' ונהנה מזה. אבל למתחייב יש קול פנימי שקורא לו להתנגד למצבו, וכשהוא מתגבר עליו הוא מתעלה, ומעצב את אישיותו להיות אדם טוב יותר.