חשיבות ההתחלה בחיי הנישואין, בחינוך הילדים ובתחילה השנה

אם חס ושלום צצות בעיות בחיי הנישואין, הרי שיש לטפל בכך כבר מהתחלה, בזמן שהבעיות עדיין הן קטנות ובשליטה וניתנות לטיפול. ולא כמו נשים או גברים שסובלים בשקט שנים רבות מבן הזוג, ורק כשכלו כל הקיצין הם נזכרים לזעוק "הצילו" לעזרה...

תשמעו סיפור: בקרב בני זוג אשר השלום לא שרר במעונם ניטש ויכוח עז. האישה הייתה מפצירה בבעלה השכם והערב, שילך לקבל את ברכתו של רב חשוב, אשר נתפרסם כי ברכותיו מתקיימות. ואילו הבעל סירב בעקשנות להיעתר לבקשת אשתו. לאחר זמן רב, הבעל לא עמד בלחצי אשתו, וניאות לגשת ולקבל את ברכתו של הרב, העיקר... שאשתו תרד ממנו. נסע הבעל כמה שעות טובות אל הרב, קיבל את ברכתו, וחזר עייף לביתו. והנה, רק דרכו כפות רגליו על מפתן הבית, שאלה אותו אשתו בהתרגשות: "תגיד! מה הרב בירך אותנו?". והוא מצידו ענה לה בכעס: "אוף... עוד לא הגעתי וכבר שאלות?! במקום שתגישי לי שתייה קרה, רק הרב בראש שלך?!". האישה השיבה לו במילים קשות, והוא מצידו לא טמן ידו בצלחת, והשיב לה מנה אחת אפיים. הטונים עלו, והידיים התעופפו אל-על. עד שבני הזוג הוזקקו לטיפול בבית החולים...

לאחר שהחלימו בני הזוג, חזר הבעל אל הרב בשנית, וטען בפניו בכעס: "סליחה כבוד הרב, נראה לי שבמקום לברך אתה קללת אותנו. תמיד כשהיינו רבים היינו מגיעים רק עד קופת חולים... ואילו הפעם הזאת הגענו ל"בית חולים"...". השיב לו הרב בניחותא: "ידידי היקר! אני ברכתי אותך ברכה מיוחדת: 'שתהיה לך הצלחה בדבר שתתחיל לעשות'. אילו היית מתחיל בביזנס היית הופך לרוטשילד. אילו היית מתחיל בלימוד היית תלמיד חכם עצום. אתה החלטת להתחיל במריבות, אז בבקשה הצלחת...".

מצחיק, נכון? אבל מה המסר מהסיפור/הבדיחה הזו? שהכל הולך לפי ההתחלה! וכמה חשובה היא ההתחלה! שתיל עץ שצומח ישר - ימשיך ויגדל בצורה ישרה. מאידך, עץ שמתחיל לצמוח עקום, יגדל ויהיה עץ עקום. וכשם שכל קרונות הרכבת נוסעות לפי הקטר, כך ההתפתחות של כל דבר ועניין היא לפי ההתחלה. המסקנה המתבקשת מכך, שעלינו להתאמץ בכל תחום בחיים – להתחיל ברגל ימין, בצורה מוצלחת ונכונה.

השנה הראשונה של הנישואין

אנו מוצאים בתורה דינים מיוחדים בשנה הראשונה של הנישואין: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר, נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח". (דברים כד, ה). התורה פוטרת את החתן בשנה הראשונה לנישואיו מכל המטלות כולם, כדי שיהיה פנוי להקמת ביתו החדש, ולשמח את אשתו אשר לקח. וביאר בספר החינוך (מצווה תקפב), שמטרת המצווה היא, כדי שהאדם ירגיל את עצמו ואת כל רגשותיו אל אשתו, שידביק את רצונותיו רק באשתו, ושיכניס אותה ואת כל מעשיה בלבו. עד שכל הנשים האחרות וכל ענייניהן יהיו זרות אצלו. כי דרך הטבע לאהוב את מה שהוא רגיל בו דווקא. אזי, ירחיק האדם את דרכו מאישה זרה, ומחשבתו תהא אך ורק באשתו. וכך הם יזכו לילדים טובים וכשרים, שכן הם באו מתוך אהבה בלעדית שבין הבעל ואשתו. עד כאן דבריו. ומדוע הציווי הוא דווקא על השנה הראשונה? מאחר והצלחת חיי הנישואין של בני הזוג תלויה בשנה הראשונה דווקא, בהיותה שנה גורלית לכל חיי הנישואין.

ואם בחיי נישואין עסקינן, חשוב לציין, שאם חס ושלום צצות בעיות בחיי הנישואין, הרי שיש לטפל בכך כבר מהתחלה, בזמן שהבעיות עדיין הן קטנות ובשליטה וניתנות לטיפול. ולא כמו נשים או גברים שסובלים בשקט שנים רבות מבן הזוג, ורק כשכלו כל הקיצין הם נזכרים לזעוק "הצילו" לעזרה. לאחר כל כך הרבה משקעים, ולאחר שההנהגות הלא נכונות נשתרשו עמוק עמוק בביתם, קשה ביותר להציל את המשפחה. לרופא נגשים מיד כשהמוגלה מתחילה לקנן בגוף האדם, ולא אחרי שהמוגלה מתפשטת בגוף, כשהפתרון היחיד הוא כריתת האבר הפגוע, גם בבעיות שלום בית יש לטפל מיד מבלי להזניח את הדברים.

חינוך בגיל הרך

כמו כן, חינוך האדם הוא בשנותיו הראשונות, כמאמר החכם מכל האדם: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". (משלי כב, ו). נפשו של הילד רכה היא, וישנה אפשרות למחנך לעצבה, מה שאין כן בגיל מבוגר, כשכבר התקבעו התכונות בנפשו של האדם, קשה מאד לשנותן, וכמאמר הפתגם "אין חינוך למבוגרים". מעניין לעניין באותו עניין: המציאות מורה, כי ילד שלומד במוסד תורני, ומקטנות מאמין בבריאת העולם, מעמד הר סיני, יציאת מצריים, קריעת ים סוף וכו', האמונה והמסורת מושרשות עמוק בלבו. לעומת זאת, ילדים שהתחנכו בחינוך כפרני, גם כשזוכים ברבות הימים לחזור בתשובה, לעיתים רבות, אמונתם חלשה ומסופקת.

בימים אלו נפתחה שנת הלימודים. יש כאן התחלה חדשה לילדינו, ובפרט לאלו אשר החלו ללמוד במוסד חדש, עם תלמידים ואנשי צוות חדשים. אנו צריכים להכיר בקשיי ההסתגלות לכל דבר חדש, כמו שאמרו חז"ל "כל ההתחלות קשות". עלינו לעמוד בקשר רציף עם הילד-הנער-הבחור, ולהשגיח על מידת ההסתגלות שלו למוסד/הכיתה החדשה. על פי רוב נגלה קושי, ואז עלינו לעזור לו בכל יכולתנו: אם הוא מתקשה בלימודים הגבוהים במוסד החדש, נצמיד לו אברך שילמד איתו באופן פרטי. אם קשה לו לשהות הרבה זמן מחוץ לבית, נבוא לבקר אותו מידי פעם, וכדומה. זהו גיל קריטי ביותר לכל חייו הרוחניים של הילד, ויש ליתן את הדעת על כך. מחקרים עדכניים לגבי נוער נושר בציבור החרדי גילו, כי הנשירה מתרחשת, בדרך כלל, באחד משני הגילאים הבאים: הגל הראשון של הנשירה מתרחש בין גיל 14 עד גיל 16. הגל השני של הנשירה מופיע בין גיל 17 ועד גיל 19. כלומר, בשנה הראשונה של הנער בישיבה קטנה (ישיבה לצעירים), ובשנה הראשונה בישיבה גדולה (ישיבה לבחורים מבוגרים). הורים יקרים! בעיות בחינוך יש לפתור מיד כשאנו מבחינים בקשיים אצל הנער-הבחור, יש לגשת איתו מיידית לאבחון אצל איש מקצוע מומחה בתחום, יעלה כמה שיעלה, ולנהוג על פי עצתו והדרכתו. זכרו! נערים שלא טופלו והגיעו למה שקרוי "נוער נושר", "שאבאבניק", קשה מאד עד בלתי אפשרי לטפל בהם...

לסיום, אנו נמצאים בתחילת השנה, וכל הצלחת השנה תלויה בימים אלו. כפי שדרשו חז"ל (ר"ה טז,ב) על הפסוק "מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" -  "ואמר רבי יצחק: כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה, שנאמר "מרשית השנה" - מרשית כתיב [ללא האות א', שזה מלשון רש ועני], ועד אחרית - סופה שיש לה אחרית". פירש רש"י, אם ישראל עושים את עצמם כרשים ועניים בראש השנה, להתפלל בתחנונים, כדרכו של העני לדבר בתחנונים, זוכים המה שתהא להם שנה עשירה בכל טוב. "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".