סיפור בלעדי: שרשת ניסים! החייל עומד על רגליו נגד כל הסיכויים

בלעדי! עידן אבוחצירה, חייל בן 22 וחצי, מספר ל"יהדות נט" מבית החולים תל השומר את הנס הגדול שהתרחש עמו: הוא ניצל מספר פעמים מסכנת חיים, וכיום הוא מדדה על קביים במסדרונות בית החולים, בניגוד לתחזיותיהם הקודרות של הרופאים, שסברו כי בסוף הם יאלצו לכרות את רגלו.

בלעדי! עידן אבוחצירה, בן 22 וחצי, מספר ל"יהדות נט" מבית החולים תל השומר את הנס הגדול שהתרחש עמו: הוא ניצל מספר פעמים מסכנת חיים, וכיום הוא מדדה על קביים במסדרונות בית החולים, בניגוד לתחזיותיהם הקודרות של הרופאים, שסברו כי בסוף הם יאלצו לכרות את רגלו. "המסר שלי לקוראים הוא, שעם אמונה חזקה מכל הלב, ועם התחזקות בשמירת המצוות, רואים ניסים גם בדור הזה", מסכם עידן את דבריו. לפניכם סיפורו המצמרר של עידן בשפתו שלו. לקרוא ולהאמין (תרתי משמע)!

"אני משרת בצבא בתור איש קבע בהנדסה קרבית, התחלתי לחזור בתשובה מכיתה ז'-ח'. לפני כשלוש וחצי חודשים בערך, עשינו פירוק של מוצב מג"ב, בכפר ערבי בשומרון. חיילי המג"ב היו ישנים באוהלים שם, אבל הערבים היו מפרקים להם את האוהלים וגונבים אותם, לכן בנינו להם מרחב מוגן מביטון. העמסנו את קירות הבטון על מנוף ענק, ופירקנו אותם בבסיס בענתות. כל קיר שוקל 6 טון!! בקיר העשירי והאחרון, פירקנו את השרשראות המחברות את הבטון למנוף, ולא שמנו לב שהייתה עוד שרשרת אחת תקועה בבטון מלמטה. ולכן כשהנהג קיפל את זרועות המנוף, הוא הרים את קיר הבטון. עשיתי צעד אחד קדימה, ואז נשמט הקיר ונפל בתנופה על 2 רגליי...".

"שכבתי כ-20 שניות. ברגע שזה נפל עלי עבר לי ככה בראש: 'ברוך השם, הכל מהשם, והכל לטובה'. איזה נס שזה לא נפל לי על הראש, או על הבטן, הייתי מת מיד. הסתכלתי על הפינים של הבטון, וראיתי שהם סתומים, הם נסגרו כשהקיר נחבט בקרקע. חשבתי 'איך יוכלו להרים את הבטון במצב כזה, איך? ואם במהלך החילוץ זה שוב ייפול עלי, כי אין להם אחיזה טובה, אני ימות!'. חשבתי שזה הסוף שלי... זה חיים ומוות!! ברוך השם, הם הצליחו בנס להרים את הבטון, ואני הצלחתי לברוח בזחילה אחורה...".

"בהשגחה פרטית, באותה שעה עבר ליד הבסיס אמבולנס טיפול נמרץ, והוא פינה אותי ללא עיכובים לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. הייתה בכך ישועה גדולה, כי כשהגעתי לבית החולים אמרו הרופאים: "איחור של דקה היה מחייב את כריתת הרגל". בתוך 7 דקות עברתי ניתוח בהרדמה כללית. לאחר הניתוח הרופאים הסבירו לנו, שבדרך כלל כורתים את הרגליים במצב כזה, אך הם ניסו איזה טיפול מסובך, כדי לנסות ולהציל את הרגליים. אלא שהסיכוי שהטיפול יצליח הוא אפסי, וסביר להניח שתוך 24 שעות הם יאלצו לבצע כריתה. ה' חשב אחרת, והטיפול הצליח, ברוך השם...".

"הייתי מאושפז 8 ימים במחלקת טיפול נמרץ, ופתאום התגלה זיהום ברגל. הרופאים אמרו: "אין מה לעשות, הוא נכנס לניתוח לכריתת הרגל". רק שמעתי את זה, לקחתי ספר תהילים והתפללתי מכל הלב. גם אמרתי לאבא שלי, שהוא חייב לקבל על עצמו משהו. אבא שלי קיבל על עצמו שמירת שבת... (היום, אבא שלי חזר בתשובה שלימה, ואמא שלי מתחזקת ומתקרבת לה'). הבלתי יאומן קרה, וגם מהניתוח הזה שרדתי, ולא כרתו את רגליי. עשינו סעודת הודיה ושמחנו, אך הרופאים אמרו, שככל הנראה אצטרך לעבור ניתוח נוסף, ואז הם יאלצו לכרות את רגליי".

"בימים שלאחר הניתוח, הזיהום התפשט בכל הגוף... הייתי נתון בסכנת חיים, והרופאים בעין כרם היו תמימי דעים שאין מנוס מכריתת הרגל. אחד הפרופסורים אמר לאימי: " סיכוי של אחוז אחד בלבד נותר לבנך, שלא יכרתו את רגלו". התקשרנו לרב פירר, והוא הפנה אותנו לפרופסור מתתיהו נוף, מומחה לכף הרגל, בבית החולים אסף הרופא. הפרופסור אמר שאפשר להציל, על ידי טיפולים בתא לחץ בבית החולים אסף הרופא...".

"במשך כל הימים האלו, החברים שלי בישיבת "עמל התורה" במעלה אדומים, שם הייתי לומד בערבים, ופעמיים בשבוע בשעות הבוקר, קרעו שערי שמיים בתפילות וסליחות. הם קיבלו קבלות, הקדישו את הלימוד לרפואתי, ואף הוסיפו עבורי שיעור מיוחד בכל יום חמישי בערב. גם תלמידי ישיבת "אור החיים", בראשות הרה"ג ראובן אלבז שליט"א, ערכו תפילה מיוחדת עבורי בל"ג בעומר, בציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי במירון. ואכן, התפילות והקבלות עלו והתקבלו, והבלתי יאומן התרחש... לאחר 14 ניתוחים, אני ברוך ה' הולך על 2 רגליי, בעזרת הליכון וקביים, ועובר שיקום בבית החולים תל השומר. נכון שהיה קשה, אבל האמונה היא שנתנה לי את הכוח לשרוד... שכחתי דבר חשוב לספר, אני ממשפחת ה"בבא סאלי", ויום לפני האירוע השתטחתי על ציונו הקדוש בנתיבות...". "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".