אהבת חינם לכיבוי האש

מאמר בעקבות השריפה הגדולה בהר הכרמל שגבתה נפשות יקרות של אחינו בשרנו. ננסה ללמוד מה הלקח שעלינו להפיק מהאסון הכבד הזה?

בימי חג החנוכה תש"ע עלו בסערה השמימה בלהבות האש שעל הר הכרמל 42 אחים ואחיות יקרים, ה' ירחם. מצמרר לחשוב מה עבר עליהם ברגעים הקשים ההם. אין מילים שיכולות לתאר את הטרגדיה הזו, אי אפשר לדבר, רק לדמוע ולשתוק. נלמד מאהרן הכהן ששתק וקיבל באהבה את הדין כששמע שאש יצאה מאת ה' ושרפה את שני בניו אהוביו. "וידום אהרן".

ולשאר תוצאות השריפה: 17 אלף תושבים נאלצו לנטוש את בתיהם, 247 דירות עם כל רכושם ניזוקו. עצוב לחשוב על אחים יקרים שביום בהיר אחד עליהם להתחיל הכל מהתחלה. ביום שאחרי האסון מתחילים כרגיל "מלחמות היהודים" לחפש את האשמים במחדל. אנו כיהודים מאמינים בני מאמינים היודעים ש"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן גוזרים עליו מלמעלה", בטוחים אנו שזו הייתה גזירה משמיים. שימו לב! רק לאחר שכובתה השריפה החל הגשם לרדת, אותו גשם שכל כך היה נצרך לפני פרוץ השריפה ובזמן השתוללות השריפה, הדבר מהווה אות וסימן שזאת היתה גזירה משמיים.

בתוך האסון הנורא ראינו את יד ה' מכוונת את כל המאורעות בהשגחה פרטית. לפניכם לקט קטן של סיפורי אמונה מתוך התקשורת: "הלהבות הגדולות נעצרו באורח פלא בפתח כפר הנוער סיטרין, בו פועלת ישיבת 'אור אבנר' של איש העסקים ר' לוי לבייב .  חגי קפלן מהכפר מספר: "את האמונה אפשר לראות בכפר בחוש ממש! מכל הכיוונים נשרף הכל. האש הגיעה  ממש עד לפתח הכפר, אבל עלינו האש דילגה. אני מרגיש צורך לפרסם את זה. 'שיחו  בכל נפלאותיו'" (אתר "בחדרי חרדים")."אלברט גבאי, אמן ויוצר, שב לביתו בעין הוד וגילה שאין לו בית. הכל נחרב עד היסוד, כל יצירותיו ופסליו נשרפו כליל. ורק... המזוזה נשארה במקומה, שלימה" (ערוץ 2). "בין הרחובות והבתים המפויחים של קיבוץ "בית אורן" התגלה נס החנוכה של אסון הכרמל: בית הכנסת המקומי, שהוקם רק לפני כמה חודשים, נמצא ללא פגע, זאת בשעה שסביבו עשרות מבנים נשרפו כליל. בתוך אחד מהם –בית ה'גבאי'- אותר גם ספר התורה הפרטי שקנה לו חמיו, והוא במצב מצוין. הדירה כולה שחורה משחור, אך חדר אחד ובתוכו ה"ספר תורה" – שלם" (ערוץ 10).

בשעה זו של גזירה משמיים חובה עלינו לערוך חשבון נפש ולהתעורר בתשובה, "לבדוק במזוזות של המדינה", לשרש אחר שורשי האסון כדי שלא תשוב פעמיים צרה חס ושלום. לפניכם לשונו הזהב של הרמב"ם בתחילת הלכות תענית: "שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן... וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית [באה במקרה], הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות". (מעניין, האם אותם שידעו לסלף הלכה אחרת ברמב"ם ולהסית בדבריו כנגד ציבור האברכים יצטטו כעת את הרמב"ם הזה?). 

איננו יודעים במדוייק חשבונות שמיים, אבל בהתבוננות בדברי חז"ל נלמד מה עלינו לתקן במיוחד. מרן הראשון לציון רבינו עובדיה יוסף שליט"א ציין את דברי הגמרא (שבת קיט ע"ב): "אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת, שנאמר (ירמיהו יז,כז) 'וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת... וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ". והגמרא שם אומרת שהשריפה תהיה בשבת, ואכן גם באסון הנורא השריפה היתה גם ביום שבת. אין דברי מרן מכוונים דווקא לאלו שאינם שומרים שבת כלל, אלא גם לאלו השומרים שבת אבל אינם נזהרים בפרטי ההלכות, שהרי כתב בספר "יערות דבש" שאם אדם לא ילמד 2-3 פעמים הלכות שבת בוודאי שיכשל בחילול שבת, ולכן סיים מרן: "עלינו לחזור בתשובה. ללמוד ולשנן את הלכות שבת על בורין, לשמור את השבת כמו שצריך. בזמן שבני ישראל חוזרים בתשובה, השם שומר עליהם בחומת אש. אש של כבוד ולא אש של שריפה". כל תושבי המדינה (גם אותם שאינם גרים בכרמל) צריכים להתחזק בשמירת שבת, שכן "כל ישראל ערבין זה לזה".

כמו כן נראה שחשוב ביותר להתחזק בכיבוי להבות אש השנאה. "השריפה הגדולה ביותר בתולדות המדינה" - כך אמרו על השריפה. ואכן בשבועות האחרונים השתוללה במדינה "אש השנאה הגדולה ביותר בתולדות המדינה", כלפי ציבור החרדים בכלל וה"אברכים" בפרט, וכנגד מרן הראשון לציון רבינו עובדיה יוסף שליט"א. וגם אש השנאה לא פסחה על הציבור החרדי: בין המגזרים והעדות השונות. חובה עלינו להמשיך באותה אחדות ואהבת חינם שראינו בימי האסון: אחדות נפלאה בתפילת אלפי ישראל מכל קבוצות האוכלוסיה -רבנים, דתיים וחילונים, אשכנזים וספרדים- ברחבת הכותל המערבי בליל שישי לאחר חצות לילה. כמו כן היה מרחיב לב לראות את עם ישראל מכל אזורי הארץ נרתמים לסייע לנפגעי האסון ולציבור המפונים מבתיהם, ללא מחיצות בין דתיים לחילונים. לדוגמא, עשרות סטודנטים מאוניברסיטת חיפה התארחו בבית חב"ד בטירת הכרמל. ארגוני חסד חרדים דוגמת זק"א, איחוד הצלה, עזר מציון, וכדומה עזרו וסייעו לכל התושבים ללא קשר לזיקתם לדת.

באתר שלנו גולשים בני כל המגזרים, מרבנים חשובים ועד לחילונים. אנו פונים בזאת לכל הגולשים היקרים בקריאה של אהבה ואחדות. "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ, מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ?" (מלאכי ב,י). לצערנו, שונאי ישראל שונאים את כולנו ורוצים לכלותינו בצורה שווה. בואו ונאהב כל יהודי גם אם דרכו הפוכה מדרכי.

אני רואה בעיני רוחי חלק מהגולשים המשתייכים לציבור החרדי התמהים עלי: "מותר לאהוב חילונים?!", הם יצטטו מספר פסוקים ומאמרי חז"ל המורים חובה ומצווה לשנוא את אלו שנטו מדרך התורה. תחילה נשיב להם בדברי ה"משך חכמה" (דברים כב,ד) האוסר לאדם שנכשל בעוונות –כמונו- לשנוא את הרשעים, וזה לשונו: "לכן אסור לשנוא איש כזה [עובר עבירה], רק מי שהוא בעצמו סר מרע וצדיק תמים בדרכיו, אבל קשה למצא כמותו [כזה]". נמשיך בדברי ה"חפץ חיים" (בסוף ספרו אהבת חסד) שכתב: "ואף ברשע גמור יש איסור לדעת מהר"מ מלובלין (סימן יג) לשנאתו כל זמן שלא הוכיחו, ואין בדור הזה מי שיודע להוכיח, שמא אם היה לו מוכיח היה מקבל... רק יבקש רחמים עליו שיעזרהו השם על תשובה שלמה". ונסיים בדברי ה"חזון איש" (יו"ד סוף סימן ב אות טז ואות כח) שבימינו דין הרשעים כאנוסין וכתינוקות שנשבו [מאחר ומגיל קטן הם התחנכו לצערנו בחינוך כפרני], ולכן "מצווה לאהבם" ואסור לשנאתם. (מלבד  האפיקורסים המתקוממים על התורה, ומנסים להעביר את העם מרצון ה', מצווה לשנאתם, וזאת רק לאחר שפתח בשלום ולא נשמעו דבריו. "ביאור הלכה" סימן א).

נסיים במעשה "אליהו הנביא בהר הכרמל" (מלכים א', יח) הרומז לתקופתינו, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים": לאחר שלוש שנות "בצורת" בגלל חטאי ישראל, אליהו הנביא עולה ל"הר הכרמל", ואז, "וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה: וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱלֹהִים ה' הוּא הָאֱלֹהִים", בפסוקים הבאים מתואר ירידת הגשם.כולנו כאיש אחד בלב אחד נזעק "ה' הוא האלוקים" וה' יתברך יאמר די לצרותינו, ויגאלנו גאולת עולמים, אמן.