בלעדי: חייל מספר על הניסים שהתרחשו בכניסה לעזה במבצע "צוק איתן"

זה היה אחד מהניסים הכי גדולים שהתרחשו במלחמת "צוק איתן". נקטנו בכל אמצעי הזהירות לוודא שהבית אינו ממולכד ונכשלנו, אלא שבאותם הרגעים שלא הצלחנו לעזור לעצמנו באופן טבעי בכוחותינו המוגבלים, נטלה ההשגחה העליונה את משימת השמירה עלינו, ובניסי ניסים, באופן על טבעי, המטענים לא פעלו ולא התפוצצו. וכך עשרות חיילים ניצלו.

בלעדי ל"אור עליון": כבר חודשיים שאנו מתקשים לתפוס לשיחה את גיל אביטל, סמל בגבעתי, בן 20, משכונת ארנונה בירושלים. הוא היה רתוק לפעילויות צבאיות חשובות בגבול עזה. רק כעת, עם חזרתו לבסיס לאחר חופשה קצרה לכבוד החגים, הוא מוצא פנאי לשוחח עמנו, ולספר לנו אודות הניסים והנפלאות אשר חזה בהם במו עיניו, בעת מבצע "צוק איתן". גיל אביטל מתקרב בשנים האחרונות לבורא, הולך לשיעורי תורה, ופוקד את בית הכנסת בליל שבת. בימי המלחמה בעזה הוא התחזק באמונה וביטחון בה', והתחזק בשמירת התורה והמצוות. "בימי המלחמה לא פספסתי הנחת תפילין, ובכל פעם שהיינו נכנסים לעזה, הייתי משתיק את כל החבר'ה שב'אכזרית' [טנק צהל"י משוכלל], 12-15 חיילים, כולם חילונים, והייתי מתפלל בקול רם את "תפילת הדרך", הוא מכריז בגאון. כעת בעקבות הניסים שראה, הוא ממשיך להתחזק ולהתקרב למצילו שבשמיים. המסקנה שהתקבלה בלבו של גיל לגבי המבצע היא: "אני יודע שה' היה איתנו בכל רגע בעזה. היו כאן ניסי-ניסים, לא מזל ולא גורל!!!". לפניכם סיפוריו המופלאים של גיל:

צדקה תציל ממוות

"אחרי שהיינו שבוע ברפיח, יצאנו ל-24 שעות התרעננות בניר יצחק. כשיצאתי מהשירותים, מצאתי כ-15 מטבעות של שקל, שני שקלים וחמשה שקלים מפוזרים. איך אומרים? "צדקה תציל ממוות"! אז נתתי מטבע לכל אחד מהחברים שלי, שיתנו את זה לצדקה. ואכן, בא חבדני"ק להניח לנו תפילין, ושמנו את המטבעות בקופת הצדקה שלו".

"למחרת נכנסנו לעזה. אחרי שהיינו בכמה בתים נכנסנו לאיזה בית והשתלטנו עליו. כרגיל, עשינו בכל קירות הבית החיצוניים "חרכי ירי" [חורים גדולים בקירות הבית], כדי לתצפת על המתרחש סביבות הבית באופן מלא, ברדיוס של 360 מעלות. שמתי "שקי פקל" [שקי חול] בתוך החרך, התיישבתי על כסא, תקעתי את קנה הרובה בחרך, וכל הזמן הייתי מתצפת דרך הפתח שבחרך. מדובר בפתח קטן, בקוטר של 8-10 ס"מ, אשר מתצפתים דרכו... בסביבות השעה 6 בערב, ביקשתי מהחייל שהיה ה"צמד שלי" להכין לי קפה, כדי שלא אירדם בשמירה. תוך כדי שהוא הכין לי את הקפה, הוא שאל אותי: "כמה סוכר?". סובבתי את הראש לעברו כדי לענות לו. בדיוק באותן שניות, חדר קליע דרך הפתח שבחרך. הקליע שפשף את כיס המכנסיים שלי, ממנו הוצאתי את המטבעות לצדקה..., והמשיך לעבר הקיר שממול!! כולנו היינו בשוק, צעקתי: "ירו עלי, ירו עלי"... היה זה ירי של צלף, שהצליח לירות בול לתוך פתח החרך. היה לי נס גדול, שבדיוק באותה שנייה של הירי סובבתי את הראש, והוצאתי אותו מהחרך. אם לא כן, זה היה נגמר אחרת לגמרי...".

החייל שניצל מנפילת פצמ"ר בסמוך אליו

גיל ממשיך לספר לנו על נס נוסף – נס גלוי שהתרחש לחבר שלו: "נכנסנו לבית אשר היה למעשה "לול תרנגולים". בית פשוט כזה: התקרה עשויה ממתכת (פריקס), והקירות בנויים מטיח פשוט. עשינו "חרכי ירי", והיינו מתצפתים בשכיבה. כל הזמן נפלו מסביבנו פצמרי"ם, פה ושם, אבל זה היה רחוק מאיתנו. לפתע... נחת פצמ"ר במרחק של ס"מ בודד מחבר שלי... כל המבנה רעד, התקרה עפה, ואבנים מהקיר התעופפו עלינו. אבל תשמע איזה נס! לא קרה כלום לחבר שלי, ממש כלום, הוא יצא מהאירוע בריא ושלם... להבנת הנס חשוב לציין, שנפילת פצמ"ר בסמוך לאדם, אפילו במרחק יותר גדול מס"מ, גורמת באופן טבעי למותו באופן וודאי....".

המטענים שיכולים להרוס 'אכזרית' לא התפוצצו

לסיום, מספר גיל את הנס הענק שאירע לו ולכל הלוחמים שעמו, בבחינת "גדול הנס האחרון מן הראשון": "היה זה ביום שישי, אותו יום שישי שחטפו את הדר גולדין. היינו בתוך הטנקים, בדרך ליציאה מעזה. אלא שבדיוק אז התרחשה חטיפתו של הדר הי"ד. המח"ט עלה בקשר והכריז על "נוהל חניבעל" [נוהל חטיפת חייל]. המשמעות היא, שאנחנו ממשיכים בלחימה, ולא יוצאים מהגזרה. נכנסנו לסדג'עייה, כדי לשמור שלא יעבירו את החטוף מרפיח לצפון הרצועה. היה עלינו להיכנס לבית מסוים בכפר ולהתמקם בתוכו. עשינו את כל הפעולות הנדרשות לוודא שהבית אינו ממולכד, וניגשנו לכניסה לבית. אנו מנסים לפתוח את הדלת אך ללא הצלחה, הדלתות היו מברזל ונעולות היטב. תוך כדי הניסיון להיכנס לבית, אחד החיילים גילה מעל המשקוף חוטי הפעלת מטענים, והבין שהבית ממולכד. הוא צעק: "לכו אחורה! לכו אחורה!". התרחקנו והבאנו 'דִינָיִין' [טרקטור צהל"י], שיתן מכות עם הכף שלו בקירות הבית מבחוץ, יפיל את המטענים מקירות הבית, וינטרל את המטענים. לא רצינו להרוס את הבית, מאחר ועל פי מידע מודיעיני שהיה בידינו, היה אמור לשהות בתוכו מבוקש, אשר היינו צריכים אותו בחיים לצורכי מודיעין".

"אחרי כל הפעולות הנ"ל היינו בטוחים שכבר אין סכנה בכניסה לבית. נכנסנו לבית, וכדי לוודא שהבית לא ממולכד מבפנים, ושאין מטעני חבלה בבית, ערכנו חיפוש יסודי בתוככי הבית. הפכנו ממש את כל הבית. אחד החיילים הרים מיטה, ומצא תחתיה רובה קלאצ'ניקוב בתוך שקית. חייל אחר מצא במקום אחר וסט צהל"י עם רימונים, ועוד איזה קלאצ'ניקוב. אבל זהו, לא מצאנו שם חומרי חבלה נוספים. הגענו למסקנה, שאין כלום בבית, והבית בטוח לשהות בתוכו. התחלנו להתכונן לישון. היינו עייפים מתים, אחרי 24 שעות שלא יישנו, בגלל כל הקטע של החטוף. הסמ"ל בא לשים סדינים על החלונות, שלא יזהו אותנו בחוץ. הוא הלך לחפש מסמרים בכדי לתקוע את הסדינים לקיר. והנה... הוא מוצא דלת נעולה, הוא פורץ את הדלת, ומגלה שיש שם איזה מחסן לכאורה תמים. הוא ניגש לכלי העבודה שהיו מונחים במחסן, ומחפש לתומו כמה מסמרים. לפתע, הוא מבחין בחפצים ענקיים מאד, המונחים מתחת לרצפת המחסן. לאחר בדיקה קצרה הוא מבין שאלו מטעני חבלה ענקיים!! הייתה שם כזו כמות ענקית של חומר נפץ, שאם הם היו מתפוצצים – הם היו יכולים להפוך 'אכזרית' [טנק צהל"י משוריין וחזק ביותר] לגרוטאה... המטענים היו מחוברים ומוכנים לפעולה, אין שום הסבר על פי דרך הטבע מדוע המטענים לא התפוצצו... שומר ישראל הציל אותנו בצורה ניסית ממוות בטוח, אם חס ושלום המטענים האלו היו מתפוצצים, הם היו הורדים עשרות חיילים ח"ו...".

"זה היה אחד מהניסים הכי גדולים שהתרחשו במלחמת "צוק איתן". נקטנו בכל אמצעי הזהירות לוודא שהבית אינו ממולכד ונכשלנו, אלא שבאותם הרגעים שלא הצלחנו לעזור לעצמנו באופן טבעי בכוחותינו המוגבלים, נטלה ההשגחה העליונה את משימת השמירה עלינו, ובניסי ניסים, באופן על טבעי, המטענים לא פעלו ולא התפוצצו. וכך עשרות חיילים ניצלו".

"לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת" – זכות לימוד התורה של אלפי בחורי הישיבות ואברכי הכוללים הצילו את חיילנו היקרים בשדה הקרב.

לקריאת ניסים נוספים במלחמת "צוק איתן" - לחצו למטה על התגית "מבצע צוק איתן"