מנוחה פוקס משיבה: מה לעשות עם נער שמן שלא מפסיק לאכול?

בעייה "כבדת משקל": יש לי ילד בן 14 שאוהב מאד לאכול. הוא לא מפסיק לאכול, אפילו שאנחנו ההורים מסבירים לו שזה לא בריא, שאם ימשיך כך יהיה ממש שמן, (גם עכשיו הוא שמן, אבל בגבול). הוא ממשיך ולא מתייחס לדברים. מה אפשר לעשות?

שאלה: בעייה "כבדת משקל": יש לי ילד בן 14 שאוהב מאד לאכול. הוא לא מפסיק לאכול, אפילו שאנחנו ההורים מסבירים לו שזה לא בריא, שאם ימשיך כך יהיה ממש שמן, (גם עכשיו הוא שמן, אבל בגבול). הוא ממשיך ולא מתייחס לדברים. מה אפשר לעשות?

תשובה: ילדכם בן 14. בגיל זה ילד (או יותר נכון נער) אוהב לעשות דברים בעצמו, להחליט לבדו החלטות, ולהרגיש גדול, חשוב וחכם. בגיל זה ילדים עושים הרבה טעויות ושטויות. מהסיבה, שמצד אחד הם מרגישים גדולים. ומצד שני, -ואת זאת אנו ההורים יודעים- כמה שהם עדיין קטנים, לא מנוסים ולא יודעים הכל.

ילדכם אוכל הרבה. בגיל זה, גיל הגדילה, נערים אוכלים הרבה. זה מחזק אותם, זה ממלא אותם, ובאמת זה עוזר ומשפיע על הגדילה. כשאתם, ההורים מסתכלים כל הזמן לעבר צלחתו של הילד, אתם גורמים לילדכם הרגשה של כובד מצדכם. הילד רעב ורוצה לאכול, ואילו אתם עוצרים אותו. הילד רוצה לבחור לעצמו את מזונותיו, הוא רוצה לשלוט בצרכיו, הוא מבקש להיות עצמאי בהתנהלותו. ואילו אתם מסתכלים לתוך צלחתו, מסבירים לו חזור והסבר כמה הוא טועה, וממאיסים עליו את האוכל שהוא ממשיך לאכול.

אתם שואלים בוודאי: "אז מה לעשות? לוותר? לעמוד מן הצד?, להסתכל איך הילד טובע מבלי לנסות להצילו?". לא, בוודאי שלא! תפקידנו לחנך וללמד. אבל בתור מחנכים תפקידנו לא לומר דבר שסופו שלא להישמע. בצורה הזו שאנחנו מדברים בלי סוף, חוזרים על אותם דברים, נשמעים מאשימים, מאיימים, מתרגזים ומרגיזים, בצורה הזו אין דברינו נשמעים.

מה כן לעשות? אני מציעה בשלב זה להוריד פרופיל, לחדול לזמן מה מלדבר, ואחרי שהילד ידע ויבטח בנו שאיננו פה בשביל להפריע את מנוחתו, הוא יקבל הרבה יותר טוב אותנו ואת דברינו. כשנרצה ללמדו ולחנכו לא נעשה זאת בדברים. פשוט במעשים. הלא את המאכלים לבית אנחנו קונים ואנחנו בוחרים, נבחר מאכלים בריאים יותר, מזינים יותר, חשובים יותר לבריאות. נקנה יותר פירות וירקות. נחתוך אותם בצורה מגרה בצלחת הגשה, ונניח על שלחן הכניסה כשהוא מגיע הביתה. נכין ארוחה דלת שומן וסוכר, מבלי להרחיב על כך את הדיבור. נשתדל שלא ייכנסו לביתנו דברי מתיקה מיותרים וחטיפים.

נזכור, שדבר שאיננו רוצים שהילד יאכל, לא נאכל אנו בפניו, וגם לא ניתן לאחיו. רוצים שילדכם ילמד תזונה נכונה, וילמד שלא לאכול יותר מידי? הנהיגו כל זאת בביתכם, מבלי להתייחס לילד עצמו. כל עוד לא תתמקדו בו, לא תתנו בו את עיניכם ולא תמאיסו את עצמכם עליו  - הוא ילמד בעצמו מה לאכול ומה לא, וידאג בעצמו לשומן שבגופו. זכרו! שלא תמיד התוכחה הישירה היא המועילה. לפעמים דווקא העשייה השקטה היא זו שמביאה לרפואה.