הפוגרום בבית הכנסת: מדוע רוב הנפגעים בפיגועים האחרונים הינם חרדים?

שאלה שמתעוררת אצלי בעקבות כל אסון ופיגוע שקורה, וכעת התעוררה אצלי ביתר שאת, לאחר הפוגרום הנורא בבית הכנסת: מה ד' רוצה מאיתנו? מה אנחנו צריכים לעשות כדי שאלוקים יאמר לצרותינו דייייי???? אני חושב שאלוקים רוצה משהו, דברים לא קורים סתם, אבל איני יודע מה ניתן לעשות מעבר למה שאנו עושים עכשיו. הרי אנחנו ברוך ה' שומרים תורה ומצוות, אנחנו "חרדים", אז מה עוד ניתן לעשות?

אתה צודק, עלינו לערוך חשבון נפש ולתקן את דרכינו, כדי שחס ושלום פיגועים כאלו לא יחזרו אלינו שוב. וכמו שכתב הרמב"ם (תחילת הלכות תעניות): "שבזמן שתבוא צרה, ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם, ככתוב "עוונותיכם הטו אלה", וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית [מלשון מקרה], הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות". והנה, רובם ככולם של הנפגעים בפיגועים האחרונים, הנם בני הציבור החרדי. מה שמלמדנו שעלינו לפשפש בתוככי המחנה פנימה. וכיצד נדע מה עלינו לתקן? כתב המהרש"א (ח"א מגילה לא, ב ד"ה מאי היו), שבורא עולם מביא את המכה ב"מידה כנגד מידה", העונש דומה לעוון, כדי שנדע על מה עלינו לשוב בתשובה. ואחרי הבדיקה בפרטי הפוגרום בבית הכנסת, נראה שעלינו להתחזק בג' דברים:

1) להתרחק מהמחלוקת הרחק כמטחווי קשת: מחלוקת כמו אש שורפת, מכלה כל חלקה טובה, וגוררת עוונות רבים: שנאה, לשון הרע, זלזול בתלמידי חכמים, וכו' וכו'. בפרט עלינו להיזהר ממחלוקת כזו, שהיצר הרע מפתה אותנו שזו "מחלוקת לשם שמיים". שימו לב! ה' שלח "שונאים" ו"מחבלים" לבצע פוגרום במקום קדוש, בשם "אללה הוא אכבר", האם זה לא מזכיר את המלחמות בתוככי בתי המדרש, ל"שם שמיים" כמובן?! נאמר למשחית הרף!! נפגענו די והותר, בייסורים קשים ומרים, בעוון המחלוקת הזו. די! די! די! נאזין לתחנוניהן של ארבעת האלמנות, כפי שכתבו במכתבן הנכתב בדם לבן, להפסיק עם המחלוקת, הלשון הרע והרכילות, ולהרבות באהבת חינם!!

אמרו חז"ל (מסכת דרך ארץ זוטא פרק תשיעי): "וכן היה רבי אליעזר הקפר אומר: אהוב את השלום, ושנא את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהם, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהם. שנאמר: "חבור עצבים אפרים הנח לו". אם יש ביניהם מחלוקת מה נאמר בהן? "חלק לבם עתה יאשמו". הא כיצד? עיר שיש בה מחלוקת סופה ליחרב. וחכמים אומרים: מחלוקת בבית הכנסת, סופו להיחרב. שני בתי דינים והם בעיר אחת, וביניהם מחלוקת - סופן למות". ובזוהר הקדוש (בראשית דף ר ע"ב) אמרו, "כאשר כל העם כולו מאוחדים, ויש ביניהם שלום, ואין ביניהם מחרחרי ריב ושנאה, הבורא יתברך מרחם עליהם, ומידת הדין לא שולטת בהם". הבה ונחליט, למרות שאנחנו שונים, חושבים אחרת, והרב שלנו חולק על הרב שלהם, נשאר מאוחדים, ונכבד זה את זה. הרי כל אחד יש לו את הרב שלו, ויש לו על מה לסמוך. בואו ונסכים, שמותר לנו לא להסכים בכמה וכמה דברים...

2) להיזהר ביותר משיחת חולין בבית הכנסת: בית הכנסת נקרא "מקדש מעט", משום שהשכינה שורה בו. והנה, לצערנו הרב, השכינה לא הגנה בפוגרום הרצחני. והסיבה לכך, משום שישנם אנשים, (לא מתפללי בית הכנסת הזה, חס ושלום), הגורמים לסילוק השכינה מבית הכנסת, על ידי שהם מדברים דברי חול בבית הכנסת. וכבר נפסקה ההלכה בשולחן ערוך (סימן קנא ס"א), שאין לשוחח בבית הכנסת מלבד דברי תורה ותפילה. וכתב שם המשנה ברורה: "ובזוהר הקדוש פרשת ויקהל הפליג מאד בגודל העוון הזה. וכל שכן שיש ליזהר בבית הכנסת ובבית המדרש מעוון דיבורים אסורים. כגון, לשון הרע, ורכילות, ומחלוקת וקטטות. כי מלבד שהם עוונות חמורים מאד, עוד יגדל העוון יותר במקום קדוש, כי הוא מזלזל בכבוד השכינה. ואינו דומה החוטא בינו לבין עצמו, לחוטא בפלטין [בארמון] של מלך, לפני המלך".  אצלנו בבית הכנסת, בעקבות הפוגרום, תלו מודעות גדולות, הקוראות לציבור לחתום ולקבל על עצמם שלא לדבר בבית הכנסת. (מלבד הצבת שמירה בפתח בית הכנסת). כזה ראה וקדש.

בפרעות ת"ח ות"ט, כאשר שונאי ישראל ערכו פוגרומים ביהודים, ונרצחו אלפי יהודים הי"ד, באותה תקופה זעק הגאון הגדול ה"תוספות יום טוב", שהדרך היחידה לעצור זאת, היא על ידי שיפסיקו לדבר דברי חול בבית הכנסת. ואף תיקן לומר "מי שברך", לאחר קריאת התורה בשבת, למי שנזהר שלא לדבר בבית הכנסת. והאדמו"ר מגור כתב בספרו דעת ותורה (פר' בחוקותי), שהתגלה לו הטעם, מדוע השואה לא הייתה בקהילות הספרדים ובני עדות המזרח? משום שהם נהגו בכבוד בית הכנסת, ולא שוחחו דברי חולין בבית הכנסת.

3) להתחזק בשמירת הצניעות והקדושה: החפץ חיים זצ"ל היה רגיל לומר, שאם מתרחשת צרה ל"ע בעם ישראל, הרי זה בעקבות חוסר צניעות וקדושה. מאחר שחוסר צניעות גורמת לסילוק השכינה, כמאמר הכתוב: "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". וכאשר אין את ההגנה של השכינה, יכולים בני עוולה, בני עשו וישמעאל, לעולל לנו כזאת וכזאת. לצערנו הרב, ישנן נשים חרדיות (ובפרט בנות חו"ל) היוצאות לרחוב בבגדי פריצות, ופאות פרוצות, המושכות את העיין. (על אף שנחלקו הפוסקים לגבי חבישת פאה, אבל בפאות כאלו המושכות את עין הגברים כמו שיער טבעי ואף יותר מכן, אין אף רב בעולם שמתיר זאת). ובכך הן מכניסות ארס כארסו של עכנאי בלבם הטהור של הבחורים והאברכים, וגורמות להם להיכשל בעוונות חמורים ביותר, אשר אין כאן המקום לפרטן. והן אף גרמו להרבה בחורים טובים לעזוב את דרך התורה, ולהיות "שבאבניקים". ועתידות הן ליתן על כך את הדין. כאשר יעמדו הן בדין לפני הבורא יתברך, ויראו להן מה עשה בחור פלוני ואיש אלמוני בגללן, וכמה נרצחו בעוונן, וכמה יתומים ואלמנות בוכות וזועקות בגללן. איזו בושה תכסה את פניהן, וכמה צער יסבלו הן מכך...

יתכן, ונשים אלו חושבות, שרק הליכה בגילוי בשר הוא לא צנוע. אך עליהן לדעת, שכל מטרתו של הבגד נועד כדי להצניע את גופה של האישה, ואילו כאשר הבגד מבליט יותר את הגוף, ומושך את עיני הגברים להביט בה, הרי שבגד זה אסור בתכלית האיסור. ולפעמים בגדים המושכים את העין פרוצים המה יותר מגילוי בשר. וכבר אמר המשגיח הרה"צ דן סגל שליט"א, שהבחורים בכו לפניו, שהנשים החרדיות הלובשות בגדי פריצות מחטיאות אותם יותר מהחילוניות!!!

צילום התמונה: ישי כהן, ככר השבת.