אינתיפאדה בירושלים: כיצד נרגע מהמצב המפחיד?

בימים אלו, הפחד והחשש מקונן בלב כל אחד ואחד מאיתנו, וכולנו חוששים מה ילד יום, ה' ירחם. כיצד נתנחם ונירגע? חז"ל גילו, שלפני בוא המשיח – יעברו ישראל ייסורים קשים הנקראים "חבלי משיח". והנה, כאשר אישה סובלת ב"חבלי לידה", היא ובעלה עצבים, אך כאשר הכאבים מתגברים הם לפתע מחייכים ושמחים. מדוע? כי יודעים הם שהגיעה עת הלידה, ועוד רגע קט הם יחבקו תינוק חמוד. כך עלינו לדעת, שכאשר חבלי המשיח מתגברים, אות וסימן הוא שאנו עומדים על סף הגאולה השלימה, בביאת משיח צדקנו. יראו עיננו בביאת משיח צדקנו, ויגל לבנו בגאולה השלימה, בקרוב ממש, בחסד וברחמים, אמן.

כמו כן, בתוך החשיכה הגדולה חזינו בישועות ורחמים גדולים: מסע ההרג בידי המחבלים המרצחים ימ"ש נמשך 7 דקות תמימות!! הירי והטבח היה מטווח קרוב ביותר, והמתפללים היו ללא אמצעי הגנה כלל. בדרך הטבע היו צריכים להיות עשרות הרוגים ופצועים ח"ו. אך ה' ברחמיו וברוב חסדיו, "דודי ירד לגנו, לערוגת הבושם, ללקוט שושנים", ולקט 4 שושנים בלבד!!
 
צילום תמונה מהפוגרום בבית הכנסת בני תורה בשכונת הר נוף בירושלים: קובי גדעון, לע"מ

דבר נוסף, כדי להפחית לחץ ופחד, כדאי לנו להפנים את הידיעה ש"לכל כדור יש כתובת", ומי שלא צריך להיפגע לא נפגע, ומי שח"ו נגזרה עליו הגזירה, אין הוא יכול לברוח ממנה. יעידו על כך דבריו של מי ששימש כשליח ציבור בעת הטבח הנורא, הרב רון אילן, (חוזר בתשובה, טייס בצה"ל בעברו), בראיון לאתר הידברות: "ראינו שהיו כאלה ששנים מתפללים במניין הזה, ובאורח פלא באותו בוקר נעדרו ממנו. אחד המתפללים למשל התעורר פתאום עם רגל נפוחה, ואחרי שאשתו הפצירה בו - החליט שלא ללכת לתפילה. היה גם מתפלל אחר, שהוא אדם בריא בדרך כלל, ומשום מה סבל כל הלילה מחום גבוה ולא יכל לישון, ולכן לא הגיע בבוקר לתפילה. מנגד, היו כאלה שאף פעם לא מתפללים שם, ודווקא באותו הבוקר היה להם איזשהו סידור באזור, אז הם באו להתפלל שם, ומסרו את נפשם על קידוש ה', במעלות קדושים וטהורים. היה גם חבר שלי, שאיך שהוא שמע את כל המהומה, הוא ירד במדרגות לכיוון בית הכנסת, והמחבל כיוון כלפיו את האקדח וניסה לירות בו פעמיים, ומשום מה - האקדח פשוט לא ירה. וזה בדיוק אותו אקדח שרגעים ספורים מאוחר יותר הרג את המתפללים האחרים".