מאישה לרעותה: איריס בסיפור מרגש ואישי ביותר "עליתי על מדיו של השם יתברך"

במעמד זה קיבלתי כתר של שְמָיַה בשמחה אמיתית... כל הנשים שהשתתפו במעמד, ללא יוצא מן הכלל, חשו את הקדושה ואת העוצמה, התרגשו עד דמעות, ושמחו מעומק הלב. כן, גם הספקניות שבינינו (ואני בד"כ הספקנית הגדולה ביותר...) השילו את הספקות ורקדו בשמחה אמיתית.

שלום אחיות אהובות!

מכירות את השיר "יושב על הגדר, רגל פה רגל שם. יושב על הגדר, בסדר עם כולם", של אריק איינשטיין ז"ל?? אז היום אני מודה ומתוודה – כך בדיוק חייתי שנים. על הגדר, רגל פה ורגל שם, העיקר להיות בסדר עם כולם.... ניתן לומר כי כל חיי הייתי קרובה בדרכי שלי אל הקב"ה, אך הדגש היה על "בדרכי שלי". כלומר, תמיד דאגתי לרקוד על שני העולמות גם יחד: מצד אחד בעלת מראה מוחצן ולא צנוע, ומצד שני מקיימת רק חלק מהמצוות, רק "מה שמתאים", רק "מה שנוח". מצד אחד של הגדר, לא שומרת נגיעה במפגשים חברתיים ("אחת מהחבר'ה"), ומצד שני, פונה לה' בתפילות כשצריכה משהו, כשקשה משהו. ובינינו - למי אנו פונות בשעת צרה?! רק אליו.

אבל... (ופה יש "אבל" גדול מאד שסוף סוף הבנתי) כשאת מנסה ליהנות משני העולמות, אינך נהנית בסופו של דבר מאף אחד מהם – לא מהעולם החילוני ולא מהעולם הדתי. את פשוט נשארת יושבת על הגדר!! התובנות החלו מחלחלות לתוכי. הבנתי שבשל החשש מה יגידו, חוסר בטחון עצמי וחוסר יושר עצמי, אני בעצם מפספסת. אני לא בוחרת צד. אני חיה ליד החיים ולא חיה אותם באמת. רק לא לאבד את הישיבה על הגדר, למרות שהישיבה על הגדר הפכה מזמן ללא נוחה ולא מספקת....

הבנתי שכאישה המאמינה בבורא עולם ובתורתו, לא שייך שאבחר לקיים מצוות הנראות לי נוחות, ולהתעלם לחלוטין ממצוות אחרות הכתובות שחור על גבי לבן באותה התורה, רק כי אני פחדנית... והחלטתי לשנות! בחשבון הנפש הארוך והכן שקיימתי עם עצמי הסקתי, כי הדבר הראשון שעליי לעבוד עליו הוא הצניעות. הכרתי בעובדה כי במראה החיצוני שלי אין שום דבר המסווג ומייחד אותי כבתו של מלך מלכי המלכים, או כאשת איש. ומצער לומר, גם לא בהתנהגותי. הייתי כחפץ בשטח הפקר, שכל הרוצה ליטול יבוא וייגע...

הזעזוע שבהבנה כיצד חייתי עד היום, כמה הכשלתי, כמה לא קלעתי למטרה, הוביל אותי לקבלת החלטות ולביצוע. אך לקבלת ההחלטה קדמו התלבטויות רבות וקשות, וחששות כבדים: כיצד אכסה את רעמת תלתליי שהיו מאז ומתמיד סימן ההיכר שלי? ואיך אראה כשראשי מכוסה?? הרי יופייה של האישה הוא דבר חשוב, ואין ברצוני לוותר על מראה נאה. לחששותיי הרבים התווספו תגובות רבות, שונות ומשונות, מצד הסובבים אותי: "את תראי כמו סבתא", "איך את מוותרת על שיער כ"כ יפה?", "אל תהי קיצונית", "יגרד לך הראש", "יכאב לך הראש", "יהיה לך חם", "הכיסוי יגרום לפצעים בראשך", ועוד ועוד עצות ותגובות.

ואכן, החששות והלבטים הדירו שינה מעיני, אך תודה לאל התקיים בי הפסוק "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". וכשקמה עצת ה' חלפו החששות כלא היו! את מעמד קבלת כיסוי הראש רציתי להפוך למעמד רוחני גבוה, של קידוש ה' וקבלת עול מלכות שמים. מעמד שישפיע שפע וקדושה על נשים יקרות לליבי. וכך היה. הזמנתי את אמי היקרה שתחיה, אחיותיי ואחייניותיי האהובות, וכמה חברות קרובות ביותר, וזכינו לקיים ערב מרגש ביותר, שכולו קדושה והתקדשות: שמענו דברי תורה, חווינו אחוות נשים אמיתית, התפללנו מעומק הלב כל אחת עבור ביתה, וכולנו ביחד למען עם ישראל, מדינת ישראל וחיילנו האהובים.

במעמד זה קיבלתי כתר של שְמָיַה בשמחה אמיתית, בגאווה גדולה ובקדושה עצומה. ברכתי: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". מילות הברכה קיבלו משמעות עמוקה ביותר, ואני קיבלתי בשעה טובה ומוצלחת עול מלכות שמים. כל הנשים שהשתתפו במעמד, ללא יוצא מן הכלל, חשו את הקדושה ואת העוצמה, התרגשו עד דמעות, ושמחו מעומק הלב. כן, גם הספקניות שבינינו (ואני בד"כ הספקנית הגדולה ביותר...) השילו את הספקות ורקדו בשמחה אמיתית.

והנה, הגיע יום המחרת, ואני מתכוונת לצאת לענייניי, בראש מכוסה, ללא רעמת התלתלים הידועה... כאן, אהובות יקרות, החלו רגעים מופלאים עבורי. הייתי בטוחה שבימים הראשונים אהיה נבוכה לנוכח התגובות והמבטים של הסביבה. אך קרה דבר הפוך: שמתי כיסוי ראש, הסתכלתי במראה וכ"כ אהבתי את מה שראיתי!! יצאתי מביתי בכיסוי ראש מלא, והתהלכתי בגאווה ובשלמות. התחושה הייתה כל כך טבעית, הרגשתי שחזרתי הביתה, כאילו מאז ומתמיד התהלכתי כשראשי מכוסה. כן כן, הרגשתי מצוין ללא הרעמה... הרגשתי שסוף סוף ירדתי מהגדר, שזכיתי ואני זוכה בכל יום לצאת כשאני מרימה דגל שאומר: "יש בורא לעולם, ואני במראה שלי מקדשת אותו, גאה ללבוש את מדיו ולחבוש את כתרו".

אנשים רבים שאינם מכירים אותי באופן אישי ורואים אותי עם כיסוי ראש, ניגשים אלי, מחבקים ומנשקים אותי, ומאחלים לי מזל טוב לרגל נישואיי.... ואני אומרת: "תודה!", תודה על "נישואיי" המחודשים לאבא שבשמים.

שלכן באהבה,