מאישה לרעותה: איריס בסיפור אישי "כיצד פחתו אצלי הדאגות?"

אני בטבעי דאגנית. כך נולדתי, עם נטייה לדאגנות יתר, ודאגנות יתר ממלאת את האדם בעצבות. תאמינו לי, לוּ קיבלתי שקל על כל שעת שינה שהדאגה הדירה מעיני הייתי בעלת רכוש רב. אז איך בכל זאת פחתוו אצלי הדאגות באופן ניכר? במאמר שלפניכם

הטור מוקדש לחמותי וחמי היקרים בברכת רפואה שלמה ושמחה אמיתית.

כמה פעמים קרה לך ששאלת אדם לשלומו, והתשובה הייתה: "מושכים", "סוחבים", "שורדים", "שלא יהיה יותר גרוע"... ואת כבר מצטערת ששאלת. מה קרה?? מה כולם סוחבים? שקים של אבנים על הכתפיים? למה התחושה היא שחיים בהישרדות? מה אנו מושכים? נכון, חיינו מלאים באתגרים. כן, אתגרים ולא צרות. אתגרים ולא בעיות. אם יאמרו לנו: "יש לי בשבילך צרה" ישר ניפול ברוחנו, ורק המחשבה על הצרה תרפה את כוחנו, אולם אם יאמרו לנו: "יש לי בשבילך אתגר" מיד נפשיל שרוולים, נשנס מותניים, ובכול כוחנו נבקש להתמודד עם האתגר.

אם כך, ההתמודדויות הן רבות, וישנם אין ספור אתגרים במהלך חיינו. האחד בפרנסה, השני בבריאות, השלישי רוצה ילדים ואין לו, והרביעי קיבל את כול "החבילה" כולה. אך הקדוש ברוך הוא שולח לנו יחד עם האתגר את הכלים והכוחות להתמודד עמו. צריך רק להחליט שאנו בוחרים בחיים, להאמין, ולא להתייאש לעולם. וכשאני אומרת "לבחור בחיים" הכוונה היא לחיים אמיתיים. חיים שיש בהם עשייה, שמחה ותועלת.

כשהתקרבתי לבורא – פחתו הדאגות

ברצוני לשתף אתכן אחיות יקרות בעניין אישי: אני בטבעי דאגנית. כך נולדתי, עם נטייה לדאגנות יתר, ודאגנות יתר ממלאת את האדם בעצבות. מהיותי ילדה קטנה דאגתי על כל דבר ועל כל אדם, וככול שגדלתי בשנים גדלו הדאגות, ועם הדאגות גדלה העצבות. ותאמינו לי, לוּ קיבלתי שקל על כל שעת שינה שהדאגה הדירה מעיני הייתי בעלת רכוש רב. אם נבדוק מי דואג תדיר? נמצא, שהאדם שאין לו אמונה הוא הדואג הנצחי. ובאמת, במקום שאין אמונה יש דאגה, כאב לב, עצבות וחוסר רוגע תמידי. במקורות נכתב, כי השכינה אינה שורה במקום בו יש עצבות. וממילא, אם השכינה אינה שורה - נכנסים במקומה כל אותן חולות רעות שצוינו לעיל.

זיכני בורא עולם להתקרב אליו ולהתחזק באמונה. האמונה בו הינה תרופת אמת שמסייעת להשתחרר מהדאגה, שאוכלת כל חלקה טובה בגופנו ובנפשנו. לא אגזים ואומר שכיום אינני דואגת כלל, אך ללא ספק ההתקרבות לקדוש ברוך הוא שיחררה ממני דאגות רבות. והשינה בלילות? ישתבח שמו לעד! הדבר פשוט הרבה יותר ממה שנדמה לנו: אם יש מי שדואג במקומי, למה שאדאג??

אבי ז"ל היה אדם חכם, בעל אמונה אמיתית ותמימה, וכשהיינו פונות אליו ומספרות לו אודות דאגה מסוימת, היה עונה ואומר: "אל תדאגי, אני כאן!!", ולא תאמינו, זה היה כל כך מרגיע!! היום אני שומעת את אבא שבשמים, יוצרי ובוראי אומר לי: "בתי, אל תדאגי, אני כאן! אני דואג, אני שומר, אני שמחייה אותך בכל בוקר מחדש, אני דואג גם לכל צורכך! את רק תעשי השתדלות ואני דואג לכל היתר. השליכי יהבך עלי". פשוט. כל כך פשוט.  

ה' מעניק במדויק את מה שצריכים

בכול בוקר אנו מברכים "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שעשה לי כל צורכי". כלומר, הקב"ה נתן לי את כל מה שאני צריכה. הוא נתן לי הכול במדויק, לא פחות ממה שאני צריכה ולא יותר ממה שאני צריכה, אלא בצורה מדויקת! אם אין לי דבר מסוים - משמע איני צריכה אותו. ואם זימן לי ניסיון מסוים - משמע שמי שיצר אותי יודע שאני צריכה להתמודד עם ניסיון זה, כדי להשלים את תיקוני. מכאן יוצא, שאם האדם מתמודד עם קושי בריאותי, עם ילד מאתגר, עם בעל מיוחד... הכול מותאם לו ובשבילו, לעבודה שעליו לעשות בחייו, ולתיקון עבורו הוא בא לעולם. וכפועל יוצא מכך – הילד המוכשר שיש לאחותי, הבעל המושלם שיש לשכנתי, הג'יפ היוקרתי שיש לחברתי – נועדו במיוחד בשבילם, ואם אותם דברים היו לטובתי - הם היו לי. וכי יש קושי למי שבידיו כל המתנות - לשחרר לי איזה ג'יפ, כסף, בריאות??

ברגע שנשלים עם הדברים כפי שהם, באמונה שלימה וגמורה, נהיה מאושרים באמת על כל המתנות חינם שאנו מקבלים בכל יום מחדש. וכדי לחוות את השמחה האמיתית אל לנו לומר: "בסדר, אני שמחה על מה שיש לי, אך לא יזיק אם יהיה לי עוד קצת....". למה הדבר דומה? לאדם שנולד עם שתי רגליים והוא אומר 'תודה על שתי הרגליים, אך לא יזיק לי אם רגל ימין תקבל עוד קצת אורך...'. והרי אם הרגל תארך אפילו בסנטימטרים ספורים יהפוך האדם לצולע...

אחיות אהובות! עלינו להיות אסירות תודה על מה שקיבלנו: הממתקים והאתגרים, הרי ציור חיינו צויר במדויק עבורנו. כשקצת קשה ומעיק – נפנה בתפילה לבורא עולם ששומר לנו ערוצים פתוחים אליו תמיד. וכששואלים אותנו "מה נשמע?", בואו נשליך את השק מעל כתפינו, ונגיד תודה לאל. פשוט תודה!!

לסיום, משפט למחשבה מפי הבעש"ט הקדוש: "עצבות נועלת שערי שמים, תפילה פותחת שערים נעולים, והשמחה בכוחה לשבר חומות".

פורים שמח, איריס