"ויחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם" (א, נב)

איש על מחנהו

מסופר על כפרי אחד מסביבות פרמישלאן, שהיה חוכר את המחלבה מאדון הכפר ומזה התפרנס, פעם אחת התעקש האדון ולא רצה להחכיר עוד את המחלבה ליהודי. נסע האיש לפרמישלאן, ניגש לרבי מאיר וסח את דאגתו, בכה והתחנן לפניו שיתפלל בעדו לה', ולאחר מכן נשאר לשבות שם את השבת.

מנהגו של ר' מאיר היה, שהוא בעצמו סידר את סדר השולחן, ואפילו מי שיזמר את הזמירות היה לפי פקודתו. והנה בשבת זו התחיל הצדיק בעצמו לזמר בתוך הסעודה את הזמר "כל מקדש שביעי", וכשהגיע לתיבות "שכרו הרבה מאוד על פי פעלו, איש על מחנהו ואיש על דגלו", אמר כך: "שכרו של השומר שבת הרבה מאוד", ומהו שכרו? "על פי פעלו" כמו שהוא גוזר בפיו כך פועלים בשמים, וכמאמר חכמינו "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

לאחר מכן פנה ר' מאיר לאנשים העומדים סביבו ואמר: מה אתם אומרים, מאיר'ל משמר שבת קודש כהלכתו? הן הן השיבו כולם. ואם כן אמר שוב הצדיק מכיון שמאיר'ל מקיים שבת קודש כהלכתו, הרי הוא גוזר ואומר: "איש על מחנהו ואיש על דגלו", ששום איש לא יזוז ממקומו. ר' מאיר נתכוון בזה לאותו חוכר המחלבה, אך שום איש מהמסובים לא הבין את כוונתו, ולא ידע על מי סובבים הדברים. וגם החוכר בעצמו שהיה איש פשוט, לא הבין שעליו רומזים דברי הצדיק.

באותו הזמן נפל פתאום ברחוב בעל המחלבה ולא היה יכול ללכת לביתו, והוכרחו לנשאו בידי עבדיו, שלחו אחרי רופאים והם אמרו שאין תרופה למכתו. בתוך כך נצנץ רעיון במוחו של האדון: אולי בא לי עונש זה על שרציתי לנשל את היהודי מפרנסתו, מיד שלח לקרוא אליו את היהודי, אבל היהודי היה אז אצל הצדיק בפרמישלאן, לפיכך הוצרך להמתין האדון עד שובו, ושלח אחריו ואמר לו שהוא מוחל לו גם את דמי השכירות ונותן לו את העסק בחינם. ובזכות זה תיכף נתרפא האדון.

 
"ויתן משה את כסף הפדוים" (ג, נא)

פדיון הנפש עושה רושם בשמים

מעשה בצדיק רבינו יוסף עדס זצוק"ל, שנתבקש לערוך פדיון נפש לבחור שנפגע אנושות בתאונת דרכים איבד את הכרתו ושכב כצמח בבית חולים, זמן מה משפחתו היתה בצער נורא וחיפשו לעצמם איזה תקוה וישועה בקריאת תהלים לרפואתו, ופנו לגדולי ישראל, לצדיקים, ולמקובלים שיעזרו להם בעצה ותושיה ושיתפללו לשלום בנם.

באחד הימים שמעו על הצדיק רבי יוסף עדס זצ"ל אשר עורך פדיון נפש, ואף מעשה דומה בתלמיד ישיבה שנעשה צמח, ורבינו עשה לו פדיון נפש לפי כל הכוונות והסגולות, ועי"ז נתרפא אותו בחור וחזר לעצמו ללמוד בישיבה כרגיל.

בלי להסס פנו לביתו של רבינו יוסף עדס זצ"ל, רבינו קיבלם בסבר פנים יפות, והם סיפרו לו את כל הקורות עם בנם. הרב הקשיב לדבריהם ועודדם, ואף הבטיח להם שבעזרת ה' לאחר הפדיון נפש יתבשרו בבשורות טובות.

ההורים היו שמחים ומעודדים, הם מסרו לרב את סכום הכסף הנדרש לעריכת פדיון הנפש, הכסף היה מתחלק לעזרה לתלמידי חכמים זקוקים, ויצאו מבית הרב בהודיה ובשמחה.

לאחר זמן מה פקח החולה את עיניו, ואט אט חזר לחיות חיים סדירים ומאושרים, וכן העיד מרן ראש הישיבה רבי עזרא עטיה זצוק"ל ראש ישיבת "פורת יוסף" על מעלת הפדיון נפש שעורך רבי יוסף עדס ז"ל שעושה רושם גדול מאוד בשמים יותר מאחרים.

וכאשר רבי עזרא עטיה בעצמו ראה צורך לערוך פדיון נפש, היה פונה אך ורק לרבי יוסף עדס זצ"ל בלבד שיערוך לו פדיון הנפש, והיה אומר שהוא מרגיש שנושע בזכות הפדיון. (האור ממזרח)

"ויתן משה את כסף הפדוים" (ג, נא)

ברכותיו כהבבא סאלי זצוק"ל

מעשה באדם שאימו חלתה במחלה הארורה, ולאחר טיפולים ממושכים החליטו צוות הרופאים לנתחה, בהתקרב יום הניתוח, שלחה האם את בנה לקבל ברכה מחכם ששון לוי זצוק"ל.

הבן שם פעמיו לבית מדרש "שושנים לדוד" שם רבינו היה נוהג לערוך בכל ליל שישי "תיקון כרת" (פירוש, להיות ער וללמוד כל הלילה עד תפילת הנץ), לשמחתו, כשהגיע לבית המדרש מצא את רבינו יושב ושקוע בלימוד בספריו.

בפחד וביראת כבוד ניגש אל רבינו, וסיפר לו על מצבה של אימו, שהרופאים החליטו לנתח אותה, וכי אימו שלחה אותו להתברך להצלחה בניתוח, וראיתי לבוא אל הרב אף באמצע הלימוד כמצוות אימי שאף אם תשמע שהצדיק התפלל וברך אותה יוטב לה ותהיה רגועה בשעת הניתוח.

הבן חיכה בקוצר רוח לתגובתו של רבינו, אבל הרב לא הגיב בכלל כאילו לא שמע את הדברים. לאחר עשר דקות בנקודת חצות הלילה רואה הבן את רבינו קם ממקומו לכיוון ההיכל, פותח את ההיכל וממלמל לעצמו בשקט איזה תפילה ולאחר מכן חזר ללימודו, שוב ניגש הבן אל רבינו, ותשובת הצדיק היתה מילה אחת בלבד "חאלאס" בשפה העירקית, שפירושו בעברית "מספיק", ובכך נפרד הבן מהרב ורבינו חזר ללימודו כבתחילה.

הבן שם את פעמיו לבשר לאימו את דברי הרב, וכשהגיע למחלקה בה אימו היתה מאושפזת קידמו אותו הרופאים בבשורה קשה ואמרו לו כי מצב אימו גרוע ושיתכונן לגרוע ביותר.

הבן בזוכרו את דברי רבינו לא נפל ברוחו ואמר לעצמו, צדיק גוזר והקב"ה מקיים, ועוד נזכה להתבשר בשורות טובות.

ואכן בע"ש פגש אותו אחד מהרופאים בחיוך ובישר לו: דע לך שאמך קיבלה את חייה במתנה ומצבה מתחיל להשתפר. וכבר ביום ראשון חזר הבן להודות לרבינו, ולשאול אותו מה הסגולה שפעל כאשר פתח את ההיכל. ענה לו רבינו בקצרה ובענוה: "מה אתה רוצה? בסה"כ החלפנו אותה באשה אחרת... חאלאס!", אז הבין הבן שרבינו פעל בשמים שהגזירה שהיתה על אימו עברה לאשה אחרת שלא מזרע ישראל ונהיתה כפרתה, ואימו תמשיך לחיות ותזכה לחיים טובים ולשלום. וכן היה, אימו התרפאה ממחלתה והאריכה ימים עוד עשרים ושניים שנה.

וכידוע שמרן ראש הישיבה רבי יהודה צדקה זצוק"ל, היה שולח מאות אנשים להתברך אצל חכם ששון לוי זצוק"ל ומעודדם ואומר להם שברכותיו של הצדיק חכם ששון לוי פועלים ומתקבלים בשמים ממש כמו ברכותיו של האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא ה"בבא סאלי" זצוק"ל בנתיבות.

ויה"ר שבזכות הצדיק ישלח הקב"ה רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל, אמן. (נר ששון)