"ומחה אל מי המרים" (ה, כג)

חמין של שבת

מעשה במשפחה אחת, ששלום הבית היה מופר מדי שבת עת הוגש החמין לשולחן. כל שבת היו ויכוחים בין הבעל לאשתו, כשהבעל טוען: "החמין לא כמו של אמא שלי"...

אשתו ניסתה לתקן ולשפר את טעמו של החמין, אך לא הצליחה להשביע את רצונו של בעלה. כך נמשך הדבר מספר שנים.

פנתה האשה לרבי יהודה פתיה זצ"ל ובדמעות שליש סיפרה שאינה יכולה לשאת את המריבות הללו.

רבי יהודה פתיה זצ"ל שמע את סיפורה, רשם על פתק מספר דברים, והורה לה לשים את הפתק בחמין בעת הבישול.

כשהגיש הבעל את כף החמין הראשונה לפיו, התפשט חיוך על פניו, והוא קרא: "עכשיו זה בדיוק כמו של אמא שלי!", ומאותה השבת בא "שלום הבית" אל מקומו, והשבתות קיבלו הארה מיוחדת.

"יברכך ה' וישמרך" (ו, כד). פירש רש"י: יברכך - שיתברכו נכסיך.

הקובע עיתים לתורה לא תחסר פרנסתו

מעשה שהיה בארם צובא בימי הצדיק ר' מרדכי עבאדי זצ"ל, המעשה היה ביהודי אחד ירא שמים, שהיה בא כל יום להתפלל שחרית, ולאחר התפלה היה לומד חק לישראל והולך לעבודה, וכך היתה דרכו מזה שנים.

באחד הימים לאחר התפילה יצא מבית הכנסת קודם שלמד חק לישראל, הרב שראה זאת אמר שמא הוא אנוס היום וכו'. למחרת הוא יצא מבית הכנסת לאחר ובא לציון, וכך היה הולך וחסר, עד שהפסיק בכלל לבוא לבית הכנסת.

הרב רצה לדעת מהי הסיבה שהוא הפסיק לבוא, לכן הלך לחנותו שהיתה רחוקה מהעיר. כשראה אותו אדם את הרב היה כולו נרעש ונרעד, מפני מה רבי מרדכי טרח לבוא אלי.

הרב נכנס עימו בדברים, עד ששאל אותו מדוע הפסקת לבוא לבית הכנסת להתפלל וללמוד? השיב לו האיש: אני רואה, שכשאני עושה רצון הקב"ה ומתפלל ולומד, אין לי פרנסה. ועכשיו שהפסקתי לבוא יש לי פרנסה ברווח, לכן אינני רוצה לבוא עוד לבית הכנסת. הרב אמר לו הרבה דברי מוסר כדי לשכנעו ולא הצליח.

אמר לו הרב: בא ונעשה עיסקה, אנחנו נמצאים עכשיו בשליש הראשון של השנה, כמה אתה חושב להרויח במשך השנה, אמר לו: חמישים לירות זהב. אמר לו הרב: בא ונעשה הסכם; אתה תחזור להתפלל בבית הכנסת ותלמד חק לישראל, תעשה פנקס חשבון פנימי, לא של הממשלה אלא ביני לבינך, וכמה שיחסר לך אני ישלים, היהודי הסכים, והרב אמר לו אם כך נתחיל ממחר. אמר הסוחר: חכם, מהיום אני מתחיל! שהרי יש לי כבר ביטוח על החמישים לירות זהב.

והנה, לאחר שעברו חודשיים שאל אותו הרב מה נשמע איתך, אמר לו מיום שחזרתי לבית הכנסת לא הרווחתי אפילו פרוטה אחת, שום קונה לא נכנס לקנות ממני, אבל יש לי אמונה בחכם אני מחכה עד ראש השנה שנסכם את החשבון. וכן על זה הדרך, הגיע ערב פסח אמר לו הרב: מה נשמע? אמר לו סה"כ הרווחתי שתי לירות זהב עד כה, והשכן שלי עובד מהבוקר עד הערב מעלה סחורה ומוריד סחורה, אבל יש לי אמונה...

עד שהגיע ראש חודש אלול, שאל אותו הרב: מה נשמע? אמר לו: לא הרוחתי כלום. כשהגיע ערב ראש השנה לקח עימו הרב חמישים לירות זהב והלך לחנות של אותו סוחר, כדי לעשות עימו חשבון כמה הוא חייב לו. אמר לו הסוחר: חכם לא צריך, אמר לו הרב: אין לא צריך, ביקשתי ממך שתעשה חשבון ואני רוצה לעמוד בדיבורי.

חזר הסוחר ואמר לרב, כבוד הרב לא חייב לי כלום, אמר לו הרב תראה חביבי, אין לי זמן עכשיו כבר מתקרב ראש השנה. ואני נוהג לשבת ביום הזה ולהתכונן ליום הקדוש, ורק אז אני נכנס ליום הדין באימה ויראה ברתת וזיע. וכעת אני רוצה לסיים בזריזות את החשבון שסיכמנו בינינו. ענה לו הסוחר: חכם, מה אומר לך? רק לפני שעה בא איזה ערבי וקנה ממני סחורה והרווחתי בה חמישים לירות זהב, ובהמשך השנה הרווחתי עוד שתי לירות, אם כן בסה"כ יוצא הרווח לשנה זו חמישים ושתיים לירות.

אמר לו הרב: א"כ אתה צריך להחזיר לי שתי לירות בחזרה, והמשיך להסביר לו: אתה חשבת הכי הרבה להרויח חמישים לירות במשך כל השנה, ולבסוף הרווחת יותר. דע לך שבראש השנה שעבר גזרו עליך שתרוויח חמישים ושתיים לירות זהב, אלא שהיצה"ר מראה לך בכוונה להכשילך, שביום שאתה הולך לבית הכנסת הוא סוגר לך את שער הפרנסה בפניך, וביום שאתה לא הולך לבית הכנסת נותן לך שתרויח. אבל באמת אין זה רווח, אלא הוא מוציא מהכיס הזה ושם בכיס הזה וכ"ז שקר.

אבל עכשיו שזה ערב ר"ה, הוא חייב לתת לך את המגיע לך, ממה שקצבו לך שנה שעברה בשמים, כבר אין לו שליטה על הכסף ולכן נתן לך הכל בבת אחת. הסוחר התפעל מהדברים, ומאז קיבל על עצמו הסוחר להוסיף וללמוד שעתיים במקום ללמוד שעה. (גם זו לטובה)

"זאת חנוכת המזבח" (ז, פד)

הקירות מדפי גמרא

בנו של החפץ חיים זצ"ל, בנה את ביתו בסמוך לבקתתו של אביו הגדול. החפץ חיים הגיע לחנוכת הבית וראה את הקירות מחופים בטפטים, גלילי נייר מודבקים. ניגש סקר, הושיט אצבעו ונגע ברפרוף, ונשק לאצבע בחרדת קודש.

תמה הבן, והאב נאנח ואמר: "כאן, בית של תורה!"

אורו עיני הבן מדברי האב, והחפץ חיים המשיך להתפעל ואמר: "לראשונה אני רואה קירות מחופים בדפי גמרא!" לא הבין הבן, הקירות הרי לא מחופים בדפי גמרא?!

הסביר האב: "יריעות הטפטים עולות כסף, ובעבור הכסף יש לעמול, והעבודה צורכת זמן, ובאותו הזמן אפשר היה ללמוד כמה וכמה דפי גמרא. הוי אומר שהקירות מחופים בדפי גמרא"...

ממעשה זה אנו לומדים, איך שרבינו החפץ חיים ידע לנצל כל רגע לתורה, וכאב לו ממותרות שגורמות לביטול תורה.