"אז מה אתה בעצם עושה פה באמצע הלילה?", הוא שואל אותי. הסברתי לו, שאני לומד כאן כל הלילה. הוא השתגע, ואמר לי בהתפעלות: "איך אני מקנא בך! אני רגיל להעביר את לילות סוף השבוע בדיזינגוף- שמיזינגוף...". הצעתי לו לשבת ללמוד יחד, אך הוא סרב בטענה שזה לא בשבילו. "אני באתי ממשפחה חילונית, לא מכיר כאלו דברים. פעם ראשונה אני בבית הכנסת, אפילו בר-מצווה לא עשו לי...", הוא סיפר. לא וויתרתי לו, ושכנעתי אותו, שכדאי לו רק לשמוע סיפור מעניין. סיפרתי לו את הסיפור הידוע על המלך והכפרי, אשר המסר שלו הוא, שלא ניתן להסביר כיצד אני חש ומרגיש באמצעות הסברים ומילים, אלא צריך לחוש את הדברים בפועל, כדי להרגיש את טעמם. "כך זה בתורה", הסברתי לו, "אולי אתה חושב שלימוד התורה ח"ו משעמם ולא רלוונטי לימינו, אבל רק לאחר שתטעם את טעמה של התורה, רק אז תחוש את טעמה הערב. כמו שכתוב "טעמו וראו כי טוב ה'".

"הנער התרגש כל כך מהסיפור, הוא פרץ בבכי, והתיישבנו ללמוד יחד למעלה משעה. רק בשלוש לפנות בוקר הוא אמר שהוא חייב ללכת הביתה, כדי שההורים שלו לא ידאגו לו, ונפרדנו לשלום. לאחר מכן, הרגשתי שהעייפות משתלטת עלי, וכי לא אצליח להישאר ער עד התפילה בנץ החמה, לכן עליתי לישיבה לישון. והנה... בחלומי ראיתי את אבי ז"ל עומד לפני ומדבר איתי. זה היה כל כך מוחשי, עד שהיה נראה לי כאילו אני רואה את אבי בהקיץ. ואכן, התעוררתי פעמיים באמצע החלום, ואז ראיתי בהקיץ אור זוהר ליד מטתי, הייתה זו נשמתו של אבי ז"ל".

"אבי ז"ל אמר לי בהתרגשות גדולה: "יפה עשית שחיזקת את הנער הזה! בזכות המעשה הזה שעשית זכיתי השבת לראשונה להיכנס ללמוד תורה בישיבה של מעלה בשבת קודש, דבר שלא זכיתי לו עד עתה". התפלאתי מאד על כך. הרי אבי ז"ל שמר תורה ומצוות, ולאחר שהיה מסיים את עבודתו במשרד הפנים היה קובע עיתים לתורה בצורה מיוחדת. בימיו האחרונים כשנחלש ביותר, ולא יכול היה ללכת על רגליו, הוא קנה קלנועית בכסף רב, כדי שיוכל להגיע לשיעוריו של הרה"ג יעקב יוסף זצ"ל. אז אבי ז"ל הסביר לי כך: "היות שלא ניסיתי להחזיר בתשובה את אחיי שהיו מחללי שבת. [המנוח טען בחייו, שדבריו לא יועילו, ואחיו לא ישמעו בקולו. אך התביעה עליו הייתה, שאין אדם יכול להיות בטוח שדבריו לא יישמעו. ועיין שבת נה,א]. לכן נקבע בבית דין של מעלה במידה כנגד מידה, שלא אזכה להיכנס לישיבה של מעלה, בשיעורים של שבת קודש. אבל עכשיו שקירבת את הנער, זה עשה רעש גדול בשמיים, וזה תיקן את מעשיי, כי "ברא מזכה אבא" [-הבן מזכה את נשמת אביו], ולכן זכיתי להיכנס לראשונה לשיעורי השבת. והנה עכשיו אני בשיעור של הרמב"ם...".