פרויקט "NOT BY CHANCE" - הפרכה מדעית של תאוריית האבולוציה: תחילת פרק 3, האבולוציה עפ"י התיאוריה הניו-דרווניסטי

לראשונה, תורגם לעברית ספרו של ד"ר לי ספטנר, "NOT BY CHANCE", שיצא לאור באנגלית ב- 1997. הספר מפריך מדעית את תאוריית האבולוציה של דרווין. המחבר הינו ד"ר לפיזיקה, בוגר M.I.T . הספר מתמקד בחוסר ההיתכנות המתמטית ההסתברותית של תיאוריית דרווין. ובכך שהתברר שהאורגניזם רק איבד מידע והפך לפחות מורכב. לפניכם כל הספר לקריאה, באדיבות המחבר והמתרגם.

תחילת פרק 3. האבולוציה עפ"י התיאוריה הניו-דרווניסטי.

(לקריאת סוף הפרק לחצו כאן)

בת דודתי דורותי מבוגרת ממני בשנים רבות, כבר יש לה כמה נינים. היא פעם סיפרה לי שכילדה קטנה, היו לה שיחות ארוכות עם הסבתא רבה שלה. הסבתא רבה הייתה מספרת לה סיפורים מזיכרונותיה כילדה קטנה ברוסיה, בעת פלישת נפוליון בשנת 1812. מדהים לחשוב שדורותי שמעה סיפורים היסטוריים יד-ראשונה מתחילת המאה התשע עשרה. והיא מעבירה הלאה את הסיפורים הללו בסוף המאה העשרים, יותר ממאה שמונים שנה אחר התרחשותם. יתרה מכך ניניה שומעים ממנה את הסיפורים הללו ויכולים להעבירם יד-שניה !! עמוק בתוך המחצית השניה של המאה העשרים ואחד.

רובנו מגלים עניין רב באבות אבותינו ובמעשיהם. ברי המזל מאיתנו שומעים על מסורות במשפחותיהם מלפני למעלה מ- 250 שנה. אך רובינו נצטרך להסתפק בקריאת ספרי היסטוריה,  ולדמיין לעצמנו כיצד חיו אבות אבותינו ומה היו מעשיהם. כולנו מתעניינים בשורשים שלנו.

מי הייתה הסבתא רבה...רבה שלי ? עד כמה ניתן ללכת אחורה ? ככל שאנו מרחיקים אחורנית המידע שבידינו הולך ונהיה מטושטש. האם כולנו צאצאים של אדם וחווה ? או אולי מספיק להרחיק רק עד נח ונעמה. זו הייתה הדעה המקובלת עד שנת 1859.היום חלוקות הדעות, רוב המדענים (לא רק הביולוגים), ורבים אחרים, מאמינים שצריך הרבה יותר להרחיק לכת אחורנית. בנקודה מרוחקת אי שם בעבר הרחוק, הם אומרים, אבות אבותינו היו יצורים דמויי קופים, מכוסים בשיער סבוך, במקום בבגדים. לטענתם, אם נרחיק לכת עוד יותר, אבות אבותינו היו מין יונק אוכל חרקים, ואם נרחיק מכאן עוד באילן היוחסין, אזי אבות אבותינו היו דגים.

האם הסבתא... רבה... שלי באמת הייתה דג ? האם הסבתא...רבה... שלה היה מין עובש רירי ?

האם הגענו למה שאנו רק באמצעות תהליכי טבע ספונטניים ואקראיים ? כך מספרת לנו התיאוריה הניו-דרווניסטי, אך בעיניי היא אינה משכנעת. הבה נבדוק מה אומרת התיאוריה, אח"כ ננתח אותה לעומק.

כפי שתיארתי בפרק א', התיאוריה המקורית של דרווין עברה רוויזיה בשנות ה-40 ותוקנה/ושונתה לתיאוריה הניו-דרוויניסטית. התיאוריה החדשה נועדה לפתור את הקשיים שהתעוררו בעקבות גילויים חדשים בתחום הביולוגיה. נוצרה התדמית שהתיאוריה הניו-דרוויניסטית פותרת את הבעיות שנמצאו בתיאורית האבולוציה, ונחשבת כתיאוריה המקובלת ביותר למשך יותר מ- 50 שנה.

אך המדע אינו דורך במקומו. גילויים ב-50 השנה האחרונות ובייחוד ב-20 האחרונות, אילצו את הדרווניסטים לסתום פרצות ולהכניס שינויים לתיאוריה הניו-דרווניסטית. בהתאם לשמרנות הטבעית והראויה במדע, נעשה כל מאמץ אפשרי למזער את השינויים. אך למרות זאת, השינויים הולכים ומותחים את הקשרים המחברים את התיאוריה למציאות עד לקצה נקודת השבירה, ובקרוב הם יאלצו להודות בכך שכבר חצינו את נקודת השבירה.  בקרוב הם יאלצו לחדש ולהכניס שינויים משמעותיים אשר ישנו את התיאוריה באופן בסיסי, שינויים שיגררו שינוי בפילוסופיה של האבולוציה. תדרש נואשות/בדחיפות תיאוריה חדשה לאבולוציה.

התיאוריה הניו-דרווניסטית (ת.נ.ד) בנויה מהכוונה של השונות הקיימת באוכלוסיה, הנחת היסוד היא, ששונות זו נוצרת כתוצאה מתהליכים אקראיים. הדרווניסטים הצליחו לטפל בברירה הטבעית באופן כמותי. הם אכן יצרו תחום הנקרא גנטיקה של אוכלוסיות, שזה בדיוק תפקידו. הם גם הצליחו להצביע על מקור לשונות האקראית, שנועדה לה תפקיד חשוב בתיאוריה, בת.נ.ד נשמרו שני העקרונות הבסיסיים של הדרווניזים, שונות וברירה טבעית. אולם הם חידדו את מושג השונות מבולבל לעיתים של דרווין, הם התעקשו ששונות זו תהיה ספונטנית ואקראית.

צאצאים דומים להוריהם, מכיוון שהתהליך התורשתי הוא תהליך יציב. אילו לא היה כזה, לא היינו מכירים אפרוחים כאפרוחים, או כלבים ככלבים. אך יציבות זו אינה מלאה, ילד אינו תעתיק מדוייק של ההורה.

אפילו אם אוכלוסיה הייתה מתחילתה, כולה מזכר ונקבה יחידים, היא לא היתה נשארת אחידה. הייתה נוצרת שונות כתוצאה ממוטציות בתאי המין של ההורים הראשונים, כמו גם בצאצאיו בהמשך. שונות נוספת הייתה נוצרת כתוצאה מתהליכי שחלוף ((Recombination וערבוב של מצאי האלללים הקיימים כבר בהורים הראשונים. חושבים שההבדלים בין האלללים נוצרו כתוצאה ממוטציות שהתרחשו בדורות עברו. בכל אוכלוסיה קיימת שונות, ושינויים חדשים ממשיכים להופיע.

עיקרון יסודי של הת.נ.ד הוא, שמוטציות אינן קשורות לצרכי האורגניזם, התיאוריה מבוססת על שינויים אקראיים. לו היה מתברר שהאבולוציה מתרחשת כתוצאה משינויים גנטיים  שאינם אקראיים, על-ידי השפעות סביבתיות או מצרכים של האורגניזם, היה בכך כדי לסתור את התיאוריה. הדרוויניסטים הדגישו חזור והדגש שהשינויים ממנה צומחת האבולוציה, הם אקראיים במובן זה.

שונות תורשתית מחולקת לשלוש קבוצות, בהתאם להשפעתם החיובית, שלילית או נוטרלית.

1.      שונות חיובית, היא שינוי המסייעלאורגניזם ליצר/להוליד צאצאים שורדים רבים יותר. השונות יכולה להשפיע על מספר הצאצאים השורדים בדרכים ישירות ובדרכים עקיפות. גידול בפוריות של היצור הינו השפעה ישירה. שינוי המאפשר לבעל החיים לרוץ מהר יותר, הוא דוגמא להשפעה עקיפה. בעל חי מהיר יותר, יכול להשיג אוכל בקלות רבה יותר. יהיה לו יותר זמן ואנרגיה להזדווג, יהיה לו סיכוי טוב יותר להתרבות, הנטייה שלו תהיה להוליד לעיתים קרובות יותר. בעל חי מהיר יותר יכול גם לברוח בקלות רבה יותר מטורפים, לכן תיהיה לו נטיה לחיות לאורך זמן רב יותר. חייו הארוכים יותר יאפשרו לו להוליד צאצאים רבים יותר.

2.      שונות שלילית, הפוכה מהשונות החיובית, היא מפחיתה את מספר הצאצאים השורדים, השינויים יכולים להשפיע ישירות על הפוריות, אך הם יכולים להשפיע גם בדרכים עקיפות יותר. לדוגמא, הוא עשוי להיות בעל ראיה חלשה יותר, ולא יוכל לאסוף אוכל בקלות כמו האחרים. יהיה לו גם קשה יותר לחמוק מטורפים, כתוצאה מכך הוא יחיה פחות זמן מהאחרים. דוגמא קיצונית לשונות שלילית, הינה כזו שהורגת את בעל החיים לפני שהוא מסוגל להתרבות.

3.      שונות נוטרלית, אין להם השפעה על הפוריות, לכן אין ל כל משמעות ביחס לאבולוציה. היא אינה משפיעה על יכולת האורגניזם לשרוד ולהתרבות. נראה שצבע העיניים של בני אדם הוא דוגמא לשונות נוטרלית.

יש לחשוב במונחים של השפעת הברירה הטבעית על אוכלוסיות ולא על פרטים. אם באורגניזם הופיעה מוטציה שאנו קוראים לה חיובית, הנטיה שלו תהיה להתרבות יותר מאשר לממוצע באוכלוסיה. לעומת זאת, אם באורגניזם הופיעה מוטציה שלילית, תהיה לו נטיה להתרבות פחות. הת.נ.ד אומרת שהפריטים שאצלם הופיעו מוטציות חיוביות, תהיה להם נטיה להתרבות יותר מאשר ליתר האוכלוסיה, ואם הזמן הם ישתלטו על האוכלוסיה.

אילו לא היו לאוכלוסיה מגבלות כמותיות, היא היתה ממשיכה להתרבות לנצח. לבעל חיים אחד יכולים להיות אולי עשרה צאצאים, אם כולם שורדים ומתרבים, לכל אחד מהם יכולים להיות עשרה צאצאים, סך הכל בדור השלישי יהיו 100 צאצאים. אם קצב הילודה ממשיך כך, אזי בדור הרביעי כבר יהיו 1,000 וכך הלאה. בדור השביעי כבר יהיו מליון. עד לדור העשירי האוכלוסיה תגיע למיליארד. אם ההתרבות תמשיך בקצב זה עד לדור העשרים, כל כמות הפחמן והחנקן בכדור הארץ, תידרש רק למילוי צורכי גופם. להתרבות מהירה מסוג זה, בה המספרים מתרבים בפקטור/גורם זהה בכל דור, קוראים התרבות אקספוננציאלית.

קצב ההתרבות ממשיך להיות אקספוננציאלי כל עוד לא נתקלה האוכלוסיה במגבלות כלשהם. האוכלוסיה אינה יכולה להמשיך ולהתרבות עד אינסוף באותו הקצב, באיזשהו שלב היא תיעצר על-ידי מגבלה כלשהיא, כגון מלאי אוכל או מרחב מחיה. בנקודה זו קצב התמותה יעלה, או קצב הלידה ירד. במשך הזמן, האוכלוסיה תגיע לרמת איזון, בו קצב התמותה והלידה שווים. במצב של איזון, גודל האוכלוסיה נשארקבוע,  היא אינה גדלה וגם אינה קטינה. מגבלות חיצוניות מגבילים את גודל האוכלוסיה. כשהאוכלוסיה בכללותה אינה יכולה להמשיך ולגדול, אפשרויות הגידול הם רק של חלק אחד מהאוכלוסיה, על חשבון החלק האחר.

ניתן לכנות את הפריטים באוכלוסיה שלהם מספר רב יותר של צאצאים, כ בעליהתאמה או  בעלי יכולת הסתגלות עדיפה. התיאוריה מניחה שמוטציה בודדת יכולה להעניק עדיפות לאורגניזם. מכיוון שצאצאיהם של האורגניזמם בעלי היתרון יורשים תכונות אלו מהוריהם, גם להם תהיה עדיפות על האחרים, וגם להם תהיה נטיה להתרבות יותר. בחלוף הזמן, בממוצע כמות הצאצאים של בעלי התכונה העדיפה תילך ותגדל. בתחילה, קצב ההתרבות שלהם יהיה אקספוננציאלי, לבסוף לפי התיאוריה, הקבוצה בעלת היתרון תשתלט כליל על האוכלוסיה.

כדי שאורגניזם יטול חלק בתהליך האבולוציה, הוא חייב להתרבות. אורגניזם שאינם מתרבים, אין להם המשך גנטי.

ניתן לכמת את ההתאמה הפנוטייפ על-ידי הקצאת מספר, שנקרא לו  ערך סלקטיבי(ע.ס). אנו נגדיר את ה-ע.ס של פנוטייפ, כחלקו היחסי הממוצע אשרהצאצאים השורדים, שעולה על הממוצע הכללי באוכלוסיה. לדוגמא, מוטנט (בעל חיים הנושא מוטציה), בעטיה מספר צאצאיו השורדים יהיו גבוהים ב-0.1%, משאר האוכלוסיה, תהיה לו ע.ס של 0.1% (או 0.001). ע.ס שלילי משמעותוו ששיעור ההישרדות, הוא פחות משל שאר האוכלוסיה. למוטנט עם ע.ס של מינוס 0.1 יהיה שיעור הישרדות של  %0.1 פחות מממוצע האוכלוסיה הכללי. הע.ס של מוטציות חיוביות הינו בעל ערך חיובי, הע.ס של מוטציות שליליות היא בעל ערך שלילי. בגלל פעולות הברירה הטבעית, לפריטים עם ע.ס חיובי, תהיה נטייה לגדול, ולפריטים עם ע.ס שלילי, תהיה נטייה להתמעט.

סר רונלד פישר היה מתמטיקאי ומומחה בעל שם עולמי בתחום המתמטיקה של האבולוציה. הוא היה אחד מהארכיטקטורים של הניו-דרוויניסם, ואחד ממייסדי תחום גנטיקה של אוכלוסיות. הוא ערך את אחד המחקרים הראשונים בדרכי פעולתו של הברירה הטבעית.

פישר הראה שרוב המוטנטים, אף אם יהיו בעלי ערך חיובי, הם ימחקו על-ידי השפעות אקראיות. הוא ציין שמוטציה יחידה אף אם היא חיובית, סיכוייה לשרוד קטנים. לכן אין למוטציה בודדת סיכוי רב ליטול חלק משמעותי בתהליך האבולוציה. פישר הסיק שכדי שלמוטציות חיוביות יהיה תפקיד בתהליך האבולוציה, למוטציות רבות [Fisher 1958].

המנוח ג'ורג גיילורד סימפסון, היה חוקר מאובנים ידוע, ומדובריה המובילים של האבולוציה. הוא הכיר בכך שלמוטציה בודדת אין סיכוי רב להמשיך ולהתקיים באוכלוסיה. אך הוא חשב שמוטציות חיוביות מתרחשות בתדירות מספקת, כך שיוכלו בקלות לתקוע יתד באוכלוסיה [Simpson 1953, p. 118]. בדיקה יסודית של הנושא מגלה שהערכה זו שגויה, אנו נבחון זאת בפרק הבא.

השתמשתי בשיטתו של פישר כדי לחשב את הסיכוי שמוטציה תוכל לשרוד. מצאתי שבאוכלוסיות גדולות, סיכוייו של גנום עם ע.ס של 0.1% לשרוד את התופעות האקראיות המביאות למחיקתו, הוא בערך 1 ל-500. גם לאחר 500 מוטציות עם ע.ס של 0.1% הסיכויים שאחד מהם ישרוד עדיין לא יגיע ל-100%, הסיכויים הם רק 5 מתוך 8. לאחר 1,000 מוטציות הסיכויים הם בערך 6 מתוך 7. רק לאחר 2,500 מוטציות סיכויי ההישרדות יהיו גדולים מ-99%. לכן מוטציות חיוביות ישתלטו על האוכלוסיה רק אם רבות מהם תתרחשנה. אחרת מירב הסיכויים שהם פשוט ייעלמו.

תוצאות מחקריו של פישר סותרים את הסברה האינטיאוטיבית של דרווין, שהברירה הטבעית שומרת אף על השונות הקטנה ביותר, ומגדילה את מספריה עד להשתלטותה המלאה על כלל האוכלוסיה. דרווין שגה כשחשב שאפילו השיפורים הקטנים ביותר ישפיעו על המשך המין. הוא כתב:

שינויים מזעריים , המעניקים לפריט מסויים עדיפות, על ידי התאמתו למצבים משתנים, תהיה להם נטייה להישמר... בטבע, גם השינויים הקטנים ביותר במבנה, או מערכות הגוף, יכולים להפר את איזון מאבק החיים ולהישמר...האם נוכל לתהות על כך שיצירותיו של הטבע כה "אמיתיות" יותר מתכונותיהם של יצירות האדם. יצירות הטבע מותאמות באופן אינסופי טוב יותר למצבים המורכבים של החיים, בכך הם מעידים באופן ברור על מיומנות של בעל מלאכה לאין ערוך טוב יותר. ניתן לומר באופן מטאפורי שהברירה הטבעית סוקרת ובוררת יום יום, שעה שעה, סביב העולם, את השינויים המזעריים ביותר, דוחה את השליליים, שומרת, מוסיפה ומחברת את החיוביים, עובדת בשקט ומבלי להרגיש, בכל מקום ובכל זמן שנוצרת הזדמנות, בשיפורם של כל היצורים האורגניים, בהתאם לתנאי חייהם האורגניים והלא אורגניים [Darwin 1872, pp. 82-84].

ניתוח מתמטי של הברירה הטבעית מראה שדרווין טעה. מדהים לראות שניו-דרוויסטים, כולל פישר, השאירו את השגיאה של דרווין כחלק מהתיאוריה שלהם. פישר חשב שמוטציות חיוביות, מתרחשות בסבירות גבוהה.

כשניו-דרווניסטים כותבים לתלמידים או לציבור הרחב, לעיתים קרובות הם מתעכבים על הנקודה המרכזית במחקרו של פישר. לדוגמא, בספר לימוד נפוץ שכתב, אומר תיאודוסיוס דובז'נסקי, שהיה גנטיקאי מוכר ומוערך:

אם הנשאים של אחד הגנוטייפים מוליד בממוצע 1,000 צאצאים, בזמן שהנשאים של גנוטייפ אחר מולידים בממוצע 999, עם הזמן ההבדל בערך ההסתגלות, יביא לשינוי בהרכב הגנטי של האוכלוסיה [Dobzhansky 1951, p. 79].

דבריו תקפים, רק אם מלכתחילה היו רבים מהגנוטייפ הראשון. אם היתה רק מוטציה אחת, בהסתברות של 500 ל-1 המוטציה תיעלם לפני שתצליח להשפיע על המבנה הגנטי של האוכלוסיה. אוכלוסיות קטנות מעלות את סיכויי ההישרדות של מוטציה נקודתית, בהשוואה לאוכלוסיות גדולות. אך הם מיצרים לתיאורית האבולוציה דילמה. אמנם למוטציה חיובית בודדת, סיכוי טוב יותר לשרוד באוכלוסיה קטנה לעומת אוכלוסיה גדולה. גם סיכוייה להשתלט על האוכלוסיה גדולים יותר באוכלוסיה קטנה.

קחו לדוגמא אוכלוסיה של 100,000 פרפרים. מוטציה בודדת, גם אם יש לה ע.ס חיובי, סיכוייה לשרוד בקרב 99,999 פרפרים אחרים קטנים. אך דמיינו לעצמכם  שעשרה מהפרפרים הללו הועפו הרחק על-ידי הוריקן לאי שאין בו פרפרים, וגם אין משם אפשרות חזרה. למוטנט המתגורר באי עם ע.ס חיובי, יהיה סיכוי טוב יותר להשתלט על אוכלוסיית האי המונה 10 פרפרים, מאשר מוטנט בקרב האוכלוסיה העיקרית המונה 100,000.

אך אוכלוסיה של עשרה גם עלולה בקלות רבה יותר להימחק על-ידי אסון מקרי, דוגמת בצורת או נחשול, מאשר 100,000. כאן, יכולת ההישרדות של המוטנט לא תועיל. גם הסיכויים שבכלל יופיע מוטנט חיובי, קטנים בהרבה, בקרב אוכלוסיה של עשרה מאשר באוכלוסיה של 100,000. בשקלול כל הגורמים, מתברר שהסיכוי למוטציה חיובית להופיע ולהישאר, גדולים יותר בקרב אוכלוסיות גדולות.

דרווין השווה בין פעולות הטבע לפעולותיו של מגדל היונים. לדעתו, הטבע יביא לריבוי במספרם של האורגניזם המתרבים טוב יותר, כאילו שהם נבחרו על-ידי מגדל היונים. לכן הוא קרא לריבוי במספרם ברירה טבעית. בקרב המתמחים בתחום הברירה הטבעית, מרבים להשתמש במונחים כגון, לחץ הברירה, וכחה של הברירה הטבעית, לצורך ההתייחסות לקצב התפשטות המוטציה בקרב האוכלוסיה.

תומכי האבולוציה טוענים, שלאורך תקופות ארוכות, יכולים לחול/להיווצר שינויים גדולים בקרב האוכלוסיה. מוטציה קטנה יכולה להתרחש בתא המין, ממנו יווצר פריט השונה קצת מהנורמה. אם הע.ס של המוטציה יהיה שלילי תהיה לה נטיה להיעלם. ואם היא חיובית הע.ס שלה יהיה חיובי.

אם יתרחשו מספיק מוטציות עם ע.ס חיובי, תהיה נטייה לגידול במספרם של האורגניזם מהסוג החדש. במשך הזמן הם ישתלטו על כלל האוכלוסיה. לאחר ששינוי אחד מתפשט והופך לנורמה באוכלוסיה, יכולה להופיע מוטציה נוספת, והתהליך יחזור על עצמו. 

שינוי אחד קטן מתווסף לקודמו, התהליכים הללו ממשיכים למשך זמן רב. על-פי הת.נ.ד במשך הזמן יווצרו שינויים גדולים. ניתן לדמות זאת, לאדם ההופך למיליונר על-ידי חיסכון מצטבר של אגורות.

כשהניו-דרוויניסטים בנו את הת.נ.ד, אף אחד לא ידע מה תהיינה הדרישות המולקולריות מהמנגנון שמייצר את השינויים, לצורך תיאוריה כזו. כשווטסון וקריק גילו והעבירו דיווח על המבנה הכימי והפיסיקלי של ה-DNA בשנת 1953, הם סברו ששגיאות בודדות יכולות להתרחש בנוקלאוטיד בזמן השיכפול. שגיאות כאילו אכן נמצאו, ונודעו בשם שגיאות שיכפול. הניו-דרוויניסטים זיהו בשגיאות אלו, את השונות האקראית הנדרשת לת.נ.ד.

נדמה היה ששגיאות ההעתקה מולאות היטב את התפקיד. עד כמה שאנו יודעים, הם אכן אקראיות. אך להגדירם כאקראיות אין בכך כדי לומר שאין להם מקור ידוע. אמנם נראה שלחלקן אין מקור ידוע והן נובעות משגיאות סתמיות, אך ניתן להביא לגידול בשיעורם על-ידי כימיקלים (הנקראים מוטגנים), או על-ידי קרינת אוטרה-סגול (UV ). אף-על-פי-כן יש להתייחס למוטציות אלו כאקראיות. המקור הפיזי יכול רק לשנות את תדירותם, אך לא את השפעתם על האורגניזם. לכן הפצצת DNA עם פוטונים אולטרה-סגוליים, יגביר את הסיכוי לכך שמולקולות ה-DNA ישתנו. אך הם לא ישתנו באופן שיגרום לדוגמא, לאורגניזם להיהפך לעמיד לקרינת אולטרה-סגול.

לשגיאות ההעתקה מאפיין נוסף, ההופך אותם למתאימים בעיני הניו-דרוויניסטים לצורכי הת.נ.ד. הם קטנים, הת.נ.ד מסתמכת על מוטציות קטנות, כדי לדחות חלק מההתנגדויות שהועלו בנוגע לתיאוריה של דרווין.

ניתן להשוות מוטציות בנוקלאוטיד של DNA לשינויים אקראיים המבוצעים על אותיות של ספר. נניח שסופר ינסה לשפר את הרומן שכתב על-ידי שינוי אקראי של האותיות, מהם מורכב הסיפור. אם הוא יבצע זאת באופן שהאבולוציה אמורה הייתה להתרחש, הוא ידפיס מחדש את הרומן עם מספר מוטציות אקראיות באותיות. לאחר מכן הוא יקרא מחדש את הספר כדי לראות האם השינויים מוצאים חן בעיניו, אם הוא ימשיך לעבוד על-פי כללי האבולוציה, הוא ידרש כעת לבחור בין הטקסט שעבר שינוי לטקסט המקורי. הוא לא יוכל לברור ולבחור מבין השינויים, רק את אלו שמוצאים חן בעיניו. הוא ידרש לבחור, הכל או כלום.

כמו באבולוציה ניו-דרווניסטית, שיעור המוטציות יצטרך להיות נמוך. לא ניתן יהיה לאפשר שינוי של הרבה יותר מאות אחת ברומן בכל ניסוי. אם שיעור המוטציות יהיה גבוה מדי, יופיעו שינויים רבים, רובם שליליים. לכל שיפור שיתווסף, מירב הסיכויים שבנוסף לו יופיעו גם שינויים שליליים, והוא יאלץ לדחות את הכל.

תאר לעצמך סופר שעורך ניסוי ומבצע מוטציה של אות אחת ברומן שכתב. לדוגמא יכולה להופיעה המילה.

=============== חסר קטע קטן, מוסבר בהקדמה ובשורה הבאה ============

(דוגמא על טקסק באנגלית - ראה הסבר בסוף ההקדמה לספר).

הדוגמא (החסרה בתרגום) שהבאנו, מדגימה את אחת הבעיות בתיאורית האבולוציה של דרווין, בעיה זו מתמצתת את אחת ההתנגדויות המוקדמות לתיאוריה. סיבת ההתנגדות הייתה שכדי להשיג שיפור בקרב המין, נדרשים מספר התאמות במקביל ובתאום. ההסתברות הנמוכה כל-כך למימוש תנאים אלו, לא תאפשר לתיאוריה לעבוד.

דרווין והניו-דרוויניסטים שבאו אחריו, ניסו לפתור את הבעיה ולומר שנוצרות מוטציות קטנות והשינויים בפנוטייפ, קטנים. הם אומרים שהשינויים הקטנים יתרחשו קודם במקום אחד בגנום ואחר-כך במקום אחר.

הם היו רוצים שנדמה את האבולוציה לטיפוס כלפי מעלה בתוך באר. רגלך השמאלית לא תוכל להחזיק אותך במקום, אלא אם כן הרגל השניה לוחצת בקיר מולו. אם תנסה לטפס, אתה תתחיל ליפול ברגע שתשחרר רגל אחת ותתחיל להרים אותה. אך אם תשחרר את הלחץ רק לרגע, מספיק זמן כדי להתקדם אולי סנטימטר, ולייצב את עצמך מחדש, סנטימטר גבוה יותר, מבלי ליפול. בדרך זו תוכל לטפס כלפי מעלה בצעדים קטנים, כשרגליך נמצאות כל הזמן, אחת כמעט מול השניה, בערך באותו רמת גובה. הניו-דרווניסטים חושבים שבאופן זה האבולוציה יכולה לעבוד, אם השינויים יהיו מספיק קטנים.

מכיוון ששגיאת ההעתקה הוא המוטציה האפשרית הקטנה ביותר. הם שמחו לאמץ אותה כמקור לשונות הנדרשת לביסוס התיאוריה שלהם. אך שגיאת העתקה אינה קטנה באופן אינסופי. בדוגמא שהבאתי ברומן, הכנסנו את השינוי הקטן ביותר האפשרי, על-ידי שינוי של אות אחת. פחות מזה אי אפשר לשנות. כך נכון גם ביחס לאורגניזם חי – לא ניתן לשנות אותם בפחות מנוקליאוטיד אחד.

עד היום הדרווניסטים סיפקו רק תשובה מעורפלת לבעיה זו. הם לא הצליחו להראות כיצד פיתרון השינויים הקטנים המדורגים, בעזרתם הסביר דרווין את התפתחות העין, יכול יעבוד. הדרווניסטים לא הראו שקיים פתרון שיאפשר לת.נ.ד לעבוד.

הת.נ.ד אומרת שיש נטייה בקרב האוכלוסיה להשתנות, על-מנת להתאים את עצמה לסביבתה. התיאוריה אומרת ששינויים מופיעים באופן אקראי ונבנים, אחד על גבי השני. אפשר לראות את הברירה הטבעית כמנגנון הבוחן כל שינוי בנפרד, ומחליט אם לשמר אותו או להיפתר ממנו. הת.נ.ד טוענת שכך הולכים ונבנים שינויים מותאמים, במשך תקופות ארוכות. רבים סוברים, שבמהלך שינויי ההסתגלות שהאוכלוסיה עברה לאורך תקופות ארוכות, בעלי החיים המרכיבים אותה הפכו למורכבים יותר. כך הת.נ.ד מנסה להסביר, כיצד נוצרה המורכבות בעולם החי. ריצרד דאוקינס אמר:

היכולת לספק הסבר, כיצד מורכבות שיש בה סדר, יכול להיווצר מפשטות קדמונית, היא שהופכת את האבולוציה לתיאוריה כה מוצלחת.

אך כפי שנראה בפרק 5, אין הוכחות לכך שהמורכבות התפתחה בתהליך שמתארת הת.נ.ד.

רק שינוי תורשתי יכול ליטול חלק בת.נ.ד. שינוי שאינו תורשתי לא יכול להשפיע על תהליכי האבולוציה. דוגמא לשינויים שאינם עוברים לצאצאים, הוא זאב המאבד עין או רגל. הדרך הטובה ביותר להשגת אבולוציה של חד-תאיים, הוא באמצעות מוטציות בגנים המקודדים את האנזימים. כך מניחים, התפתחה הבקטריה. אך לרב-תאיים ידרשו גם שינויים אחרים. כדי שדג יוכל להיהפך לצפרדע, ידרשו שינויים בגנים השולטים בהתפתחות. אחרת איך דג יוכל להתפתח לצפרדע, או דינוזאור לציפור ?

(לקריאת סוף הפרק לחצו כאן)

לקריאת כל פרקי הספר בצורה מסודרת - לחצו כאן ותקבלו את רשימת הלינקים המלאה