פרשת בחוקותי (שנת תשע"ו): אתה תמיד צודק??

פתאום שבת אחת – הוא בא לבית הכנסת בלי פיאות, עם ג'ינס וחולצה צבעונית! לא האמנתי איך תוך שבוע אחד אדם יכול להחליף את הזהות שלו באופן קיצוני כל כך... איך זה קורה? ומה הסוד שישמור עליך מלהתדרדר מבחינה מוסרית?

וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי: (כו, טו)

רש"י:

"הרי שבע עבירות, הראשונה גוררת השניה, וכן עד השביעית, ואלו הן: לא למד, ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצות, כופר בעיקר".

כאשר אנחנו קוראים את דברי רש"י הללו, עולה בליבנו איזהו צל של ספק:

האם באמת זה כך? מי שלא לומד – יעבור את כל השלבים הללו?!... שימו לב! זה מגיע עד השביעית – מי שלא לומד לבסוף כופר בעיקר!... איך אדם שהיה מאמין באלוקים, יכול לכפור בו רק בגלל שהוא הפסיק ללמוד תורה?!... אי אפשר אחרת?!

*

האמת, שדברי חז"ל אינם צריכים חיזוק, ואפשר לראות את זה בחוש – איך בקלות רבה מתדרדרים עד התהום. אני מכיר בחור שהיה נראה לי תמיד בסדר גמור – הייתי פוגש אותו בבית הכנסת בשבתות, והוא היה מתפלל יפה ובסך הכל בסדר, לא נורא אם הוא לא מקפיד על תפילה בישיבה... היו לו פיאות ארוכות (הוא תימני), ולבוש חרדי שחור לבן. פתאום שבת אחת – הוא בא לבית הכנסת בלי פיאות, עם ג'ינס וחולצה צבעונית וכיפה לבנה! לא האמנתי איך תוך שבוע אחד אדם יכול להחליף את הזהות שלו באופן קיצוני כל כך. כמובן שלבסוף גם עם הבגדים האלו הוא לא בא לבית הכנסת – כי הוא לא בא בכלל... ה' ירחם... והמקרה הזה הוא לא יחיד במינו – יש לכל אחד המון סיפורים כאלו באמתחתו.

וכמובן, כמו שקראנו עכשיו ברש"י – תמיד זה מתחיל עם זה שלא לומדים, אחר כך זה מתגלגל הלאה.

מה שאני רוצה, זה להבין את התופעה יותר לעומק – כדי לדעת איך למנוע אותה.

*

שאלה שלא ממין הענין:

תגיד לי בבקשה, האם אתה עומד בתפילת שמונה עשרה באריכות רבה מידי, או בקיצור יותר מידי?

אני יודע מה תענה לי:

"אני לא מאריך מידי, וגם לא מקצר! אני נורמלי!..." נכון?... ידעתי שזה מה שתענה!

איך ידעתי?

פשוט מאד, כי כל אחד – בלי קשר לשאלה מה הוא יעשה – הוא בטוח שהוא הנורמלי. ולכן, כל מי שמתפלל באריכות יותר ממך – אתה בטוח שהוא מאריך "יותר מידי", זה סתם "פרומקייט" (=צדקנות). ומי שמתפלל בקיצור יותר ממך – אז הוא ממש קצרן, אין לו יראת שמים... הכלל הזה תקף תמיד – גם אם תהיה הראשון שגומר את תפילת שמונה עשרה בבית כנסת של 500 מתפללים, עדיין תהיה בטוח שאתה ה"נורמלי", ותגיד לעצמך "מה קרה פה לכולם, השתגעו "?!...

וככה זה בכל דבר וענין. תמיד טון הדיבור שלך הוא הנורמלי, יותר שקט ממך זה לא בסדר כי צריך להיות יותר אסרטיביים, ודיבור בקול רם יותר ממך זה גם לא בסדר כי לא צריך לצעוק. תמיד איך שאתה אוכל זה הדרך האולטימטיבית שבה צריך לאכול, מי שיקפיד על נימוסי שולחן יותר ממך אז הוא "סתם אנגלי מסכן", ומי שיקפיד פחות ממך הוא "לא תרבותי"... בדוק!!!

אז בקיצור: אתה תמיד צודק!!!

*

כמובן שכולנו כאלה. כולנו צודקים תמיד. וכלל לא משנה הפרדוקס, איך יכול להיות שכל אחד עושה משהו אחר, ובכל זאת כולם צודקים... כי הרי "אני" תמיד צודק, וכל אחד הוא "אני".

אבל הנקודה הזו מסוכנת!!!

לא רק בגלל שזו אטימות משוועת. לא רק בגלל שזה גורם למחלוקות וכעס ושנאה. לא רק בגלל שכתוב בתורה לדון את הזולת לכף זכות. כל זה נכון – אבל לא אלו הן הסיבות העיקריות לסכנה האדירה.

הסכנה הגדולה היא – שאם אתה תמיד צודק, אז אתה חסר ביקורת עצמית.

אחד הכלים החשובים ביותר בשמירה על מדינה או ארגון או כל גוף מפני שחיתות – הוא הביקורת. רק מי שיש לעצמו מבקר, יכול לשמור על עצמו מלהתדרדר.

ואם אתה חסר ביקורת עצמית – אז אין מי שיעצור אותך! אתה יכול להיות מושחת, ולא תהיה לך שום סיבה לחזור בתשובה – כי אתה תמיד צודק!!!

*

זוהי – לדעתי – הסיבה לרצף העבירות שמביאות זו את זו. מי שלא לומד – בעיני עצמו הוא כמובן עדיין בסדר, ובשביל זה הוא ממציא תיאוריה ש"לא צריך להיות כל כך פרום"... ואחרי שהוא מאמין שלא צריך להיות צדיק – אז ממילא הוא "מואס באחרים העושים" כי הם "יותר מידי"... אחר כך הבנאדם כבר מתחיל לדבר נגד גדולי ישראל, כי הרי הם סותרים את ההשקפה שלו: "עזוב אותך, הרבנים האלה"... בשלב הבא הוא בונה במה לעצמו, ומתארגן ליצור לעצמו קהילה חדשה, "חרדים חדשים", שהם מראש מונעים ממי שרוצה להתעלות ולהתחזק את היכולת לעשות זאת. עד שפורקים עול לחלוטין...

כל זה נגרם, רק בגלל שאדם נותן הכשר באופן אוטומטי לכל דבר שהוא עושה. אנחנו צריכים ללמוד לבקר את עצמנו יותר!