סיפורים על נוער חרדי נושר: מעורר! מדוע עדן בנם של החוזרים בתשובה סטה מהדרך?

על פי התגובות הרבות שקיבלתי, הדברים עוררו אנשים רבים לחשיבה בעניין הרגיש של הבית. קוראים שנפגשו בי מאז התפרסם הטור - לא יכלו שלא להגיב. מסתבר, כי הטור נגע בנקודה רגישה וכואבת בחיי היום יום של כולנו. וכשהדברים מקבלים פן נוסף של השלכה על חינוך הילדים, שהם בכל זאת משאת הנפש של כולנו, ולמענם אנחנו עמלים, הדבר נוגע בנימים הרגישים והדקים ביותר.

קשה להישאר אדיש אחרי מכתב תמים כזה של נער, שלא יודע כמה מהומה הוא מעורר במילים הפשוטות שלו. תלמידים בכפר הגיבו לנושא בכאב, והזדהו עם כאבו של נשוא המכתב, שלוקח על עצמו את כל מה שהתרחש בביתו, והמכאובים שעברו הוריו ואחיו. כי גם בהרגשתם הם חשים אשמים לפעמים במצב השלום בית אצל ההורים.

הטור לא מתכוון להתייחס לבעיות השלום בית ולדרכי הטיפול בהם, אלא בעיקר להשמיע את זעקתם של הילדים שסובלים כתוצאה מאי היכולת של המבוגרים להתנהל בהתנהלות נכונה. הכאב של הילדים הוא בלתי ניתן לתיאור. די אם אזכיר פה שיחה שהייתה לי עם נער בכפר, שבאושר עילאי סיפר לי כשעיניו בורקות על שמגיע לו 'מזל טוב', כאשר שאלתי על מה הוא השיב לי: "ברוך השם ההורים שלי התגרשו הבוקר, וסוף סוף הם יפסיקו לריב..".

מה שאגב התברר כנאיביות מופלגת, כי גם לאחר הפרידה, הוסיפו הוריו להתקוטט. קשה לתאר - אם בכלל - את הקושי הגדול של נערים להתמודד עם הכאב על הקרעים בין הוריהם, שמביא אותם פעמים רבות למחוזות קשים של בריחה, העיקר לברוח מהכאב. מסתבר, כי הרצון הפנימי של כל אדם, הוא לראות את הוריו כיחידה אחת, וכל נגיעה בשלימות של ההורים קורעת את נפשו שלו.

נכון, לא תמיד זו הסיבה – או לפחות לא הסיבה הישירה - לנשירתו של נער, אולם פעמים רבות מתגלה תוך כדי טיפול בנער את המצב בביתו. וראה זה פלא, כאשר ההורים מודעים להשפעה של מצבם על הנער, והם הולכים לטיפול מקצועי ומשתפים פעולה, התוצאה ניכרת במהירות על הבן.

אני זוכר עוד מימיי כמשגיח בישיבה, על נער אחד שפגשתי את אביו בחתונה, ושאלתי את האבא מה השינוי שקרה לאחרונה בבית, כי אני רואה שינוי מהותי בילד? בן השיח שלי נראה כמי שעומד להתעלף, אבל אזר אומץ וסיפר לי בגילוי לב, שהם החליטו כבני זוג לקחת את עצמם בידיים וללכת לטיפול, מה שהביא שלווה לבית. את השינוי שהביא השקט שהשתרר בבית, ראינו בהיכל הישיבה.

אבל לסיפורים בכפר יש חיים משלהם. פה רואים את התוצאה של המצב בבית, ואת "גובה הלהבות" אפשר לראות ביום ראשון. לא קשה לזהות את מה שהיה בבית באמצעות הכרת פניהם של הנערים. איך הם נראים כשהם חוזרים מהבית, איזה שבת הם עברו, איזו רמת שלווה הייתה, או נכון יותר איזה גיהינום היה.

זה נכון בכל אחד ואחד, ואף על פי כן סיפורו של עדן ראוי ללמידה מיוחדת. לא כי הוא סיפור קיצוני, אלא להיפך, כי הוא סיפור טריוויאלי, שקורה בצורה זו או אחרת בכל בית.

עדן הגיע לכפר בשונה מכל תלמידי הכפר ממקום אחר לחלוטין. כשעדן היה בן תשע חזרו הוריו בתשובה לא מתוך דוחק וצער אלא מתוך הכרה, רוצה לומר עדן הגיע ממשפחה מבוססת במצב כלכלי מצוין. אביו של עדן עשה את עסקיו בחייו הצעירים, וכאשר חזר בתשובה היה לו את האפשרות לעשות מלאכתו ארעי ותורתו קבע, ועדיין לחיות בריווח. אחיו הצעירים של עדן שהיו קטנים בעולם הקודם, אכן השתלבו במוסדות תורניים טובים, וגדלים לאילני רברבי. מה שאצל עדן היה מסובך יותר, מאחר כי הוא עוד הספיק לגדול "שם", והייתה לו "הזכות" ללמוד בבית הספר הממלכתי, ומכיוון שכך גם היו לו זיכרונות רבים מהעולם הקודם. הוריו של עדן הבינו למצבו, ואכן לא דרשו ממנו הרבה, ולמרות הכל משהו בהתנהגותו של עדן היה בעייתי.

לכפר הגיע עדן עם אמו המסורה, שבאמת היטיבה להסביר את עדן והבינה לליבו, וביקשה עבורו את הטוב ביותר. היא הסבירה, כי אין לה מעדן דרישות רוחניות. היא הבינה מצוין שהתהליך שעברו הוריו לא מחייב את עדן, ואכן ההצעה שלה לעדן הייתה כסוג של פשרה. הפעם לא כילד חרדי שנפגע ממה שעבר, אצל הורים ומורים. אלא כמי שהכפר עבורו, הוא גשר מחבר בין עולמם של נערים שחיים בצורה לא חרדית בלשון המעטה, להורים שחיים בדרך המסורה, והוא גם יהיה הפשרה עבור עדן.

הגם הכפר לא נועד לנערים מסוגו של עדן, אלא מנסה לתת פתרונות לבעיות מסוג אחר. בכל זאת, על מנת לעזור, ובעיקר כאשר אין פתרון אחר במלאי, קיבלנו את עדן. חשבנו שיש לנו במקרה זה פרויקט מסוג לגמרי שונה, שהבעיות שלו מגיעות מהצד הרוחני. אבל למרבה הפלא, עד מהרה התברר שלא היא, ועדן לא שונה בהתנהגותו משאר נערי הכפר, וגם בקשיים שהוא עובר הוא אינו שונה, על אף שלכאורה המסלול שעבר היה שונה מאד, וסיבת בואו לכפר הייתה על פניו במקום אחר לגמרי מהמקובל.

את אבא של עדן פגשנו אחרי שעדן היה כבר מספר חודשים בכפר. האב נאלץ לבוא מאחר ועדן עבר גבולות מסוימים, שלא הותירו לנו ברירה רק "להשתמש בהורים", כסוג של אזהרה. אבל השיחה עם האב הפתיעה את הצוות, האב, כך הודיע בתחילת הפגישה: "הגעתי כי רעייתי לא יכולה הייתה לבוא. אני מבין שהעניין הוא לעזור לעדן, ולסייע לו להבין את חומרת העניין, ולכן אני פה. אבל שיחה רצינית בעניין כדאי שתעשו עם האם. מאחר ואני - לפי ההוראה של הרב שמלווה אותנו - לא מתערב בחינוכו של עדן".

העו"ס שישב בחדר הגיב בחיוך: "נו, ואתה מרוצה מהחינוך של רעייתך? לדעתך היא עושה עבודה טובה?".

האב השיב ברצינות תהומית: "יש לאשתי מעלות רבות, אבל מחנכת גדולה היא לא, ואת התוצאה אתם רואים לצערי הרב".

ביציאה מהכפר כבדרך אגב אמרתי לאבא של עדן, שהרגשתי שיש לו בליבו על רעייתו בעניין חינוכו של עדן, והוא אכן השיב לי: "אני לא מסתיר את הביקורת", ואף הוסיף: "אני אומר אותה בפה מלא. למרות שאני לא מבין למה הרב שלנו חושב, שהיא צריכה להיות בעלת הדעה בעניין הזה, אבל כדרכי קיבלתי את דברי הרב, וכך אני נוהג. נוהג אבל לא מסכים. ואז הוסיף עוד מילה, שנועדה כנראה להסביר, שאל לנו לקחת דברים עם עדן בנושא: "בוודאי שעדן לא יודע מכך דבר וחצי דבר".

"נראה לך שהוא לא יודע?", השבתי. ואבא של עדן הגיב: "אוי ואבוי אם הוא היה יודע, אני מבין שזה יזיק לו. אני מעולם לא דיברתי על הנושא בנוכחותו".

כך חשב האבא הכאוב. אבל ישראל העו"ס סיפר לי לאחר זמן מה, שעדן שח לו בכאב, כי הוא חושש שהמחלוקת בין הוריו בנוגע אליו תגרום להורים שלו להיפרד. "אני מבין", אמר לו עדן, "כי אין תמימות דעים בין הוריי בנוגע לחינוכי. אבי לא מסכים כל כך עם ההתנהלות שאימא מתנהלת איתי, והוא כרגע סופג. אבל יום אחד, אני מפחד שזה יתפוצץ".

 העברתי את הדברים לאביו של עדן שהיה בהלם, הוא הגיב ממש בכאב, "אני מבטיח לך הרב, שחוץ ממך ומהרב שמטפל בנו לא אמרתי את דעתי לאחרים". אבל עדן - לב רגיש לו, והוא הרגיש שיש קרע בדעות בין הוריו, והוא כבר חי בפחדים שמשפיעים על התנהלותו.

כך התברר, כי התיק שלכאורה הגיע מעולם אחר, לגמרי לא של בעיות חינוך, אלא של בעיית הרגלים חילוניים מימים אחרים, הוא בסוף היום בעיה חינוכית במלוא מובן המילה, וגם כאן, במקום הכל כך לא צפוי, (שהרי ההורים בסך הכל עשו הכל יחדיו, כולל את המעבר המרשים מחילוניות לחרדיות), התברר שהילד שהגיע לכאן לכאורה בגלל סיבה אחרת, הוא בעצם כמו כולם, מתמודד עם הבעיות של כולם, וסובל מאותו נטל תורשה משפחתי כמו כולם, כאן.

ללמדך עד היכן מגיעים הדברים...

מתברר כי גם עדן לא נמצא בגן עדן...