סיפורים על נוער חרדי נושר: מדהים! כיצד נגרום שאחיו של הנער שנשר לא ילמדו ממנו

כולנו מכירים את עונת החתונות בציבור החרדי, אין משפחה שלא מצוי אצלה לפחות פעם בשנה חתונה כן ירבו, אין דבר שמח יותר מללכת לשמחת בן משפחה, אך במחוזותינו ('זוהרים') שמחת חתונה מלווה בקושי גדול, איך יבוא הנער שנראה לא כבן ישיבה נורמטיבי, ולמען האמת הרבה פחות מזה, ויגלה את חרפתנו לעולם כולו, ולכן מצוי שהורים מסתירים מבנם את דבר קיומה של חתונה משפחתית. כי קל להגיד לבן לאחר מעשה (אם ייוודע) "וואי, שכחתי", מלהיכנס לקשיים שנוכחותו עשויה להביא בכנפיה. בדרך כלל נערי הכפר כבר מורגלים להסתרה. הם יודעים ש'נוהגים' להחביא אותם, ואם לא מדובר בקירבה ראשונה (אח / אחות), הם מוותרים על העונג להשתתף בשמחה.

מה עוד שהרי תמיד יימצאו בחתונה, מי שיחליטו שזו הזדמנות פז לדבר על ליבם (של הנערים מ'זוהרים') לחזור לדרך הטובה, תמיד יימצאו הנשמות הטובות שינהלו ויכוחים אין סופיים עם הנער, או לחילופין ירביצו בנער שמגיע מבויש ממצבו, את כל שיחות המוסר ששמעו מאז כניסתם לישיבה עד עצם היום הזה. זה ועוד תקלות רבות נוספות שהם 'חלק מהמשחק' גורמות לנערים רבים לוותר על אירועים משפחתיים, מה גם שטוב להם יותר בכפר.

לכן כשאמא של אריק התקשרה אלי שישנה חתונה של בן דוד והיא רוצה שאריק יבוא, ניסיתי להסביר לה שאולי זה לא חשוב, ולא כדאי להילחץ, ירצה יבוא, לא ירצה לא יבוא, אך האמא לא הרפתה, לא היה איש צוות בכפר שהיא לא ביקשה ממנו עזרה, והתחננה שיעשה הכול שאריק יבוא לחתונה.

כפי שנאמר, אריק ממש לא רצה לבוא, וידע לתרץ את עצמו בכל תרוץ אפשרי. מ"אני לא מרגיש טוב", עד "אין לי כסף לנסיעה". שיחה בארבע עיניים גילתה את האמת; אריק מתבייש לבוא בלבוש שהוא הולך היום מחד, ומאידך גיסא הוא "לא רוצה להתחפש", כלשונו, רק כדי לענות על הציפיות של הוריו ומשפחתו, שהנה הוא חזר להיות בן ישיבה. מאחר ואמא של אריק לא הרפתה, מצאנו איזשהו פתרון: חליפה יוקרתית, שהיא חליפה לכל דבר - אבל לא חליפה חרדית. כובע - אבל כחול ולא שחור. בהתאם לרמת ההתחפשות, ואריק הרגיש קצת טוב וקצת לא ב'תחפושת', ולבקשתו התלוויתי אליו לחתונה כמעין "שומר ראש".

להפתעתי החיבוקים והנשיקות והקבלת פנים של המשפחה הנרחבת הייתה מעל ומעבר למצופה, לא היה אחד שלא עשה כל שביכולתו להנעים לאריק את השהות בחתונה, סבתא באה להגיד לו שלום, אחיו ובני דודיו עמדו במעגל מסביבו, שלא יעזו להטריד אותו, פניו של אריק קרנו מאושר, אין כמו משפחתיות וחמימות לנער, נשכחתי על-ידי אריק בפינה באולם עד שהרגשתי מיותר לחלוטין, אבל עם שמחה גדולה בלב, שמחה שלאריק טוב והוא מרגיש בנוח.

מחוץ לאולם פגשתי את אמא של אריק שבאה להודות לי, סקרנותי לא נתנה לי מנוח ושאלתי את האם, מה חשוב היה כל כך החתונה של הבן דוד?

בגילוי לב אומר לכם כי הופתעתי מהתשובה. "תראה", השיבה לי האם, "האתגר לגדל בן כמו אריק בבית, הוא גדול. יש לי בנים קטנים, ותמיד קיים חשש שהם יכולים ללמוד ממנו וללכת בדרכיו, שהרי הוא בכל זאת אח. אני לא שופטת את אריק, אבל אני רוצה גם בטובת ילדיי האחרים, ולכן מתוך מחשבה שככל שאגייס את ילדיי האחרים ואת המשפחה המורחבת לקרב את אריק, המסר שיעבור אליהם יהיה שאריק זקוק לעזרה, וזה לא "גליק" (אושר) גדול להיות במצבו, לכן אני הופכת את העולם ומשגעת את כולם לקרב את אריק, ילדיי הקטנים שותפים להוראות, לא לשאול שאלות, לא להעיר הערות, ולהתגבר על עצמינו לקבל את אריק כמו שהוא, כי לאריק קשה והוא צריך עזרה".. בקיצור לעשות את אריק ל'טיפולי'. "ברוך השם", סיימה האם, "הילדים לא מקנאים אלא מרחמים".

אני מביא את הסיפור כדי להדגיש כמה חוכמה יש בגישה זו לנערים הנושרים, והחוכמה עוזרת גם לנער (שמרגיש טוב מהיחס החם שהוא מקבל), וגם למשפחתו (שמפנימה כי הוא טיפולי, כך שלא כדאי לחקות אותו). הפחד הגדול שאנחנו משדרים מהמפגש עם הנער השונה, מביא הרבה נערים לחשוב מי יודע כמה כיף לו שאבא ואמא נלחמים שלא נדבר איתו, בטח הם יודעים שהוא יגלה לנו עולמות מרתקים ואנחנו נלך אחריו שבי, ולכן הם מפחדים, הסקרנות רק מתגברת, והופכת למשיכה ברמה גבוהה, ללכת שבי אחרי האח הנופל, אבל כשמשדרים לאחים ולשאר בני המשפחה, כמו בני דודים, עד כמה מסכן האח, וכמה צריך לעזור לו ולקרב אותו, האחים הצעירים ובני הדודים אומרים לעצמם: "אני לא רוצה להיות מסכן ולא רוצה שיקרבו אותי".

הרבי ר' אלימלך מליז'נסק, מספרים חסידים, שאל את אחיו הרבי ר' זושא מהאניפולי, הרי כולנו היינו חלק מאדם הראשון, ואיך אתה, עם היראת שמים שלך, נתת לאדם הראשון לאכול מעץ הדעת, הרי הייתה שם עם כל הנשמות בגן עדן, איך ירא שמים שכמוך לא מנע ממנו לעבור על צווי השם?.. השיב לו רבי זושא: "דע לך אחי, לא רק שלא מנעתי מאדם הראשון לאכול מעץ הדעת, אלא יתרה מזו חשבתי שטוב שיאכל מפרי עץ הדעת, כי עדיף שיהיה אדם הראשון בעל תשובה, ויידע שידו של הנחש ריקנית, מאשר שיהיה צדיק גדול ויחשוב שידו של הנחש מלאה".

אם אנחנו נהיה בטוחים בעצמינו שידו של הנחש ריקנית, ונרחם על הנער המסכן שמתפתה לתעלולי הנחש, ונגייס את אחיו לעזור לו, גם  הם ישתכנעו שידיו של הנחש ריקניות הם, ולא ילכו לרעות בשדות זרים, אכי"ר.