סיפורים על נוער חרדי נושר: מחריד! אבא של בנימין זרק אותו בגלל אייפון שמצא, ולימד אותו שאין תשובה בעולם!

לא כל יום אתה זוכה לקבל שיחה בפלאפון מאחד מגדולי ישראל, לכן כאשר לחצתי על ה- send במכשיר הפלאפון ושמעתי את הקול מצדו השני של הקו: "הראש ישיבה מבקש לשוחח אתך", התרגשתי מאוד. עצרתי בצד הדרך לשמוע מה מבקש ממני אחד מגדולי הדור, ואז שמעתי את הקול דובר אלי: "יש בחור שרחמנא ליצלן נמצא בלי מסגרת כמה חודשים, אבא ואמא שלו לא מדברים איתו, ואין לו קרוב וגואל, אפשר לבקש שתקבלו אותו לכפר?", כמובן שמכיוון שמדובר באדם גדול כזה לא שייך להשיב פניו ריקם, ועל כן אף מבלי לדעת שם וגיל, הודעתי בו במקום שישלחו את הבחור והכל יהיה בסדר, ואני כבר אדבר עם הרב גרוסמן, שעומד בראש כפר 'זוהרים', שגם הוא יסכים לקבל את בקשתו של גדול הדור.

ואכן הנער הגיע לכפר, בנימין קראו לו. עלם חמודות היה אבל מראהו הכיל סתירה מבנית. מצד אחד, מבין ריסיו ניכר שגדל בבית של תלמידי חכמים, אבל רק מבין ריסיו, מבגדיו ותספורתו לא יכולת להאמין שאי פעם חבש נער זה את ספסלי בית המדרש. אם חשבנו ששמענו הכול, בא בנימין וגילה לנו שעדיין לא. בנימין עודנו בן חמש עשרה, נער ככל הנערים בני גילו. אפשר שסובל הוא קצת מבעיות בקצב וריקוד (קשב וריכוז), כמו שאוהבים תלמידי הכפר לאבחן את עצמם, אבל הסיפור שלו היה מבהיל.

וכך הוא סיפר: "אני בן למשפחה חרדית, למדתי בחיידר ידוע בעירי ואחר כך הלכתי לאחד הישיבות הטובות, עד לאותו היום שבו מצאתי ברחוב העיר "אייפון". הסקרנות העבירה אותי על דעתי ולא עמדתי בפיתוי היצר, התחברתי לרשת האינטרנט וגלשתי מאתר לאתר. כרגיל, אין סודות, הסיפור התגלה לאחר כמה ימים, והמשגיח בישיבה הודיע לי שאני מושעה מהישיבה, ויעמדו בקשר עם ההורים שלי. כשחזרתי הביתה, ממשיך בנימין לספר, הודיע לי אבא שלי בפנים חתומות, שאין לו מקום בבית למי שמחזיק מכשיר כזה, ועל כן כדאי שאחפש לעצמי מקום אחר לישון. מאן דהוא גילה לי, שיש מסגרת שמאפשרת לנערים במצב שלי לישון ולאכול, וכך התחלתי להכיר מקרוב את רחובה של עיר. לפני כמה ימים, שח בנימין, עברתי ליד ביתו של גדול הדור שליט"א, ואיזה אברך שאל אותי למעשיי, והנה לא פחות ולא יותר הוא הכניס אותי אל הקודש פנימה, ואת הסוף אתם יודעים: הנה אנוכי כאן".

החוק במדינה מחייב את חתימתו של ההורה על מנת להיכנס למקום לימודים, וכמתחייב לא נותרה ברירה, ופניתי אל האבא בבקשה שיבוא להסדיר את לימודיו של בנו בכפר, האבא היה המום מהשיחה, והוא ביקש בדחיפות להיפגש. אי אפשר לתאר את ההלם שאחז בו, כאשר הוא שמע שבנו נכנס ללמוד בכפר, לאור בקשתו של אחד מגדולי ישראל, "תראה" אמר לי האב, "אני ממש מבקש, אל תדונו אותי לא נכון, לא היה לי כוונה אפילו לרגע להגיע למצב הזה, אני בסך הכל רציתי לזעזע את בנימין, לגרום לו להרגיש כמה חמור המצב שלו, ולכן נקטתי בתקיפות, ומאז ועד עתה אני מלא באלף חרטות על הצד הפזיז שעשיתי, ולא אני ולא אשתי ישנים מאז שבנימין עזב את הבית, אנחנו רוצים מאוד שבנימין יחזור הביתה ויחזור לישיבה, תעשה לי חסד ותשכנע אותו לחזור הביתה. הוא נער טוב מבית טוב, שהכל תקין אצלו, מלבד תקלה". "אני מתחנן אליך, אל תקבלו אותו לכפר, זה לא המקום שלו". קשה היה להסביר לאבא, שבנימין שהוא הכיר כבר לא קיים, ובמהלך החודשים שעברו מאז פגש בו לאחרונה - חלו בו אי אלה שינויים שיקשו עליו להכירו. ימיו ברחוב, שזה מקום משכנו החדש, גרמו לו נזק רוחני קשה, הוא נחשף לדברים שישיבה כבר באמת אינה יכולה להתמודד עמם, הוא כבר במחוזות אחרים.

האבא, בעצם כמו כל אבא טוב, קיבל את זה קשה. "איפה טעיתי?", האב ממש מירר בבכי. "מה עשיתי לא נכון?", התייפח.

ביקשתי להסביר לו כי על אף הרצון הטוב שבוודאי היה לו, בסך הכל הוא חצה גבול חמור במה שעשה עם בנו: "אגיד לך דבר קשה מאוד", אמרתי לו, "אולי זה יפגע בך בשלב זה, אבל בהמשך יציל את ילדיך האחרים (וזה אכן כך, כי מי שטועה פעם אחת מתוך אי הבנת הדרך הנכונה לטיפול בילדים עלול לטעות פעמיים). אתה אשם במצב של הבן שלך!! בנימין הגיע הביתה לאחר שעשה מעשה חמור, ואתה אמרת לו: 'אין לך מקום פה בבית..'. אני אתרגם לך מה הבן שלך שמע מדבריך, ש"אין בעולם תשובה על מה שעשיתי".. מה רצית שהוא יעשה אם אין לו תשובה?! אתה יושב פה מולי עכשיו וממרר בבכי, שאני לא אקבל אותו לכפר.. כי אם הוא יהיה בכפר משם אין דרך חזרה. אתה מלמד אותו שיש מצבים בחיים שהם בבחינת אל-חזור, ואיך יבין הבן שלך, שמתייחס ברצינות תהומית לכל מילה שאתה, אביו, אומר, שהוא כן יכול לחזור?!".

 "יתרה מכך, הבנים שנמצאים בבית שאולי גם הם יתנסו בניסיונות כאלה ואחרים, גם הם לומדים שאחרי נפילה אין מה לעשות, ועוד לפני שאתה תדבר הם ישפטו את עצמם על מעשים שעשו ונפילות שעברו, וילכו למחוזות אחרים". "אבא יקר", פניתי לאביו של בנימין, "זו ההזדמנות שלך לחבק את בנימין, ולנטוע בו אמון, לגלות לו שישראל אפילו שחוטאים ישראל הם, וזה כולל גם אותו, כמו שהראש ישיבה שליט"א הראה לנו.. אתה צריך להעביר לו מסר של 'אני דואג לך ואוהב אותך בכל מצב, כי עדיין אתה יהודי אהוב לקב"ה', בדרך זו הבנים האחרים ילמדו, שתמיד, גם אם הם ח"ו נופלים - כדאי להם לקום ולהתמודד, כי גם אם מלוכלכים הם בעבירות - רצויים הם לפניך, כי אנו בניך ואתה אבינו...