סיפורים על נוער חרדי נושר: מזעזע ומחריד! נערים נושרים בגלל המחלוקת והפוליטיקה בציבור החרדי!!

יעקובי ישב מולי בחדר, והחזיר אותי אחורה בעשרים ושש שנה. הימים ימי חודש מר חשוון תשמ"ט, בעיר מגוריי אז, בני ברק, הדרכים זרועות פשקווילים, ונער צעיר מסתובב ביניהם, מרים וזורק, ושוב מרים ושוב זורק, ואז הוא קורא לחברו, ואומר לו: "זה נגד האדמו"ר הנורא הזה, וזה נגד הראש ישיבה הכויפר ההוא". וחברו משיב לו: "עזוב אותך, מה אתה מתייחס לזה, כולם גנבים שקרנים רמאים. אני מצביע מרצ".

הזעזוע שעברתי באותו הרגע נחרט בליבי, וכשיעקובי ישב מולי נזכרתי במחזה הנורא. יעקובי בחור כשרוני, נחמד, למד בישיבה קטנה מצוינת בעיר מגוריו, ולפתע פתאום, בלי סיבה הנראית לעין, מצאו עצמם הוריו של יעקובי מתמודדים עם נער רחוב, שלא מעניין אותו כלום, רק האייפון והסמארטפון וכל מרעין בישין. לכפר הגיע יעקובי לאחר ייאוש, לשיחה בחדרי הוא הגיע לאחר ששמעתי מאחד המדריכים שהוא מתגלח בסכין גילוח, והזמנתי אותו על מנת לדבר בנושא, ולהציע לו מכונת גילוח כשרה.

יעקובי התחיל בציניות לשאול אותי באיזה כשרות המכונה, של בד"ץ הזה או אולי זה, כי הוא למשל לא משתמש בבד"ץ פלוני ח"ו... הציניות שנשבה מפיו גרמה לי להבין, שמשהו יושב על ליבו, ובחיוך שאלתי אותו: "ממתי אתה מתעניין בפוליטיקה? מה אכפת לך איזה בד"ץ, העיקר כשר...". ויעקובי נפתח כמו מעיין המתגבר. "אני", הוא אמר, "נמאס לי מכל החרדים ומכל העסקנים של הרבנים השונים, מכולם. הם רק רוצים כבוד ושליטה, אצל כולם זה רק "נגיעות" (כל זה בלשונו).

"מה קרה?", שאלתי את יעקובי, "מה הרגיז אותך?".

התשובה שקיבלתי מיעקובי הדהימה אותי. "תשמע", הוא אמר לי, "הרב, אתה יודע אבא שלי שייך למחנה ההוא של הרב (וכאן נקב בשם של רב פלוני), והיה לי חבר מאוד טוב שאבא שלו שייך למחנה השני, יום אחד החבר שלי הפסיק לדבר איתי, רק בגלל שאבא שלי הולך לשאול את הרב השני שאלות".

"האמת", אמר לי יעקובי, "אני לא כועס עליו, כי מה שאבא שלי מדבר נגד הרב של אבא שלו זה דברים קשים. אני עוד בחור צעיר, לא מבין בכל הדברים האלה, אבל למה אני צריך לשמוע כל היום את אבא שלי מדבר נגד זה ונגד זה, נמאס לי מהדרך הזאת, שאין נושא אחר חוץ מזה".. "אתה לא תאמין", ממשיך יעקובי, "גיסי הגדול לא מגיע אלינו הביתה כבר יותר משנה, כי אבא שלי אמר לו שהוא לא מכניס הביתה משכילים.. אני מתגעגע לאחיינים שלי, אבל אסור ללכת אליהם, הם משכילים, אז עכשיו אני לא חייב שום דבר ומותר לי הכל...".

הנאום הארוך הסתיים בנשיפה קולנית, ואחרי השתהות יעקובי המשיך: "הרב, אני מעדיף לא לדבר אתך, כי תמיד כשאני מדבר עם חרדים, בסוף אני מדבר על רבנים ועל כל הנושאים הללו... די,  אין לי כוח לכל השטויות האלו, ממזמן הבנתי שמה שמעניין, זה רק הקבוצה".

* * *

אני בטוח שיהיו בין הקוראים שיצקצקו כעת בלשונם, ויגידו: "נו, עוד אחד שמצא תרוץ לעשות את מה שעולה על ליבו". אני האחרון שאתווכח אתכם. שום סיבה אינה הכשר לא לקיים מצוות כהלכתם, אבל שומעים על נערים רבים שהיראת שמים שלהם נפגעה בעקבות המחלוקות, אינני בא להטיף לשלום. רק אנא! גם במחלוקת, תסבירו את הצד שלכם, אבל אל תהפכו את הצד השני לאינם יהודים ח"ו.

ביזוי הצד השני כמי שאינם מקיימי תורה ומצוות הוא ההרס לא שלהם, אלא של בנינו שלנו. אם לא ראיתי ולא שמעתי לא הייתי מאמין עד היכן הדברים מגיעים. אבל בעיניי ראיתי ושמעתי לפני כמה שנים, כאשר ישב אצלי תלמיד ישיבה בחזותו, ועדיין מבקר בהיכל ה', שמצבו הרוחני בירידה, כפי שדיווח לי המשגיח שלו בישיבה הגדולה והחשובה שבה למד. אותו תלמיד ישיבה סיפר לי בשיחה אישית מבלי להתבלבל, שיצא לו לצאת עם חברים ולאכול במקומות בעייתיים מאד. ההלם שנתקפתי כששמעתי בן ישיבה מספר שאכל בלי הכשר ראוי היה נורא. באינטואיציה פנימית החלטתי לבדוק, מאיפה מגיע בן ישיבה למצב כזה?! "תראה", פניתי אליו, "אתה מדבר על אוכל ואני נהיה רעב, אכפת לך שנלך לאכול שווארמה?". "אין לי בעיה ללכת לאכול שווארמה" ענה לי. נכנסתי אתו למסעדה בכשרות למהדרין, שידעתי שאבא שלו הצדיק לא נכנס לשם, ביקשתי שווארמה בלפה לי ולו, והתיישבתי לאכול, לא הגעתי לרבע המנה והבחור נועץ בי מבט, "תגיד" הוא אמר, "אתה לא מתבייש לאכול במקום כזה?". "למה?", שאלתי בתמימות, "יש פה כשרות למהדרין", והצבעתי על התעודה. והוא השיבני: "אבא שלי אומר שהרב שחותם פה על התעודה הוא לא רב, איך אתה אוכל פה?"..

לא צריך הרבה מלל כדי להסביר מה ההבדל בין כשרות מהודרת של רב שנוי במחלוקת, לבין נבילות וטריפות, אבל בן הישיבה שישב מולי לא הבין זאת, עבורו לאכול שווארמה של הרב שאבא שלו אמר שהוא לא רב כמוה כאכילת נבילות וטרפות.

בינו נא זאת. כי עדיין לא אמרתי את חצי הדברים.