פרשת ואתחנן (שנת תשע"ו): האחריות המינהלית של משה רבינו

כפי הנראה, בסופו של דבר נשב באותו גיהנום שיישבו אותם משנאי ה' ורודפי הדת שגזרו את הגזרות נגד עולם התורה – רק בגלל ה"אחריות המינהלית" * אל תדאגו – אני לא "קיצוני", אני לא חושב שבמצב של היום אפשר להשיג כל מה שרוצים, ברור שחיים במדינה הזו גם חילונים והם עושים מה שבא להם, בלי שיהיה אפשר להגיד להם כלום, כרגע. * שניה לפני שנכנסים לארץ, מודיע לו ה' ש"גם אתה לא תבוא שם". איזו אכזבה!!!... נו, בחייך, תן לי לגמור את המסע!!!

וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי (ג, כו)

אני קורא מדי פעם עיתונים. חרדיים, כמובן.

כל פעם יוצא לי לקרוא על איזו פרשייה חדשה בנושאי דת ומדינה. פעם זה על גיוס בני ישיבות, פעם על טבילה לא-כשירה במקוואות, פעם מתן תעודות כשרות "אלטרנטיביות", או תפילות "מעורבות" ליד הכותל ה"מערבי"... העיתונים נוהגים לדווח מה עשו הנציגים החרדיים והדתיים בעניינים אלו, מה הצליחו להשיג ועל מה נאלצו לוותר.

ואז אני שואל את עצמי: מי שמך?... איך אפשר להחליט שאפשר לוותר על דבר רוחני מסויים?...

אל תדאגו – אני לא "קיצוני", אני לא חושב שבמצב של היום אפשר להשיג כל מה שרוצים, ברור שחיים במדינה הזו גם חילונים והם עושים מה שבא להם, בלי שיהיה אפשר להגיד להם כלום, כרגע. אבל בכל זאת, הרי החרדים שותפים לקואליציה יחד עם נציגים חילוניים שמציעים שינויים בסטטוס קוו – השותפות הזו מחייבת באחריות כלשהיא! מה אתה יכול לעשות?...

וכמובן – השאלה הזו קיימת כמעט בכל רגע בחיי ההנהגה הציבורית: על מה להילחם ועל מה לוותר, איך נוכל לדעת מה שווה יותר ממה, בעיה!...

אני רוצה להציג כאן צד נוסף – אינני ראוי להכריע, אבל לפחות אוכל לעורר צד שעולה מתוך העיון בפרשת השבוע.

*

במילים קצרות מתאר משה רבינו, מחזה קורע לב שעבר עליו. הוא עבר הרבה דברים – אבל אכזבה כמו שגרם לו המקרה הזה, הוא עוד לא חווה. זה היה אולי אחד מהמאורעות הדרמטיים ביותר שעברו עליו באופן אישי.

משה רבינו מתפלל 515 תפילות כדי להיכנס לארץ. ארץ ישראל!!!... אין לנו מושג מה הייתה ארץ ישראל בשבל משה רבינו, איזו קירבת אלוקים אפשר להשיג בארץ ישראל, אילו מצוות נדירות אפשר לקיים בארץ ישראל, כמה קדושה שורה באוכל של ארץ ישראל ובכל בית בארץ ישראל!... אנחנו לא יודעים – אבל משה רבינו ידע גם ידע, והשתוקקותו להיכנס לארץ ישראל הייתה עצומה.

חוץ מהכיסופים הרוחניים שהיו לו – אם אנחנו היינו שמים את עצמנו במקום שלו, בוודאי שלא היינו מוכנים לוותר על כניסה לארץ מחמת סיבות נכבדות נוספות:

תארו לעצמכם, שאתם עובדים על פרוייקט ענק שלוקח כמה שנים. בסופו של דבר, שניה לפני סיום הפרוייקט, מודיע לכם ה'בוס' שזהו, נגמר, אתם צריכים לפרוש מהעבודה ולתת למישהו אחר לסיים את המיזם. וכמובן – כל השבחים והקרדיט יגיעו בסוף אל המחליף, ואותכם, את המשקיעים והבונים האמיתיים – ישכחו בצד.

הייתם מוכנים לדבר כזה?... בחיים לא! לא רק על סיום של פרוייקט שלוקח כמה שנים לא היינו מוכנים לוותר, אלא גם על משהו שלוקח כמה ימים או כמה שעות!... אם עבדתי – תן לי לגמור את העבודה! זה לא 'פיר'!...

ומשה רבינו – נטל על עצמו פרוייקט שלוקח ארבעים שנה!!! ובסוף הארבעים שנה, שניה לפני שנכנסים לארץ, מודיע לו ה' ש"גם אתה לא תבוא שם". איזו אכזבה!!!... נו, בחייך, תן לי לגמור את המסע!!!

ובאמת, משה רבינו נוקט בפעולות החזקות ביותר שהוא יכול לעשות, כמו שמתארים חז"ל:

וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית, ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר: "איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה"!... באותה שעה, מה עשה משה? לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר, ועמד בתפלה ובתחנונים לפני הקב"ה –

עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית, ואמרו: "שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו"? יצתה בת קול ואמרה: "עדיין לא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו"...

מה עשה הקב"ה באותה שעה? הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע בכל ב"ד וב"ד שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין... באותה שעה קרא הקב"ה בבהלה ואמר להם למלאכי השרת רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע, שגבר קול התפלה כלפי מעלה, ובקשו לעלות הרקיע מפני קול תפלתו של משה – שהייתה תפלתו דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב... (מדרש רבה)

אבל, בסופו של דבר לא עזר לו כלום, כמו שהוא מתאר לעם ישראל בפרשת השבוע.

הקרב נכשל!!!

למה?... זו שאלה קשה – למה באמת משה רבינו לא הצליח?...

*

את ההסבר לכישלון החרוץ, נותן משה רבינו בעצמו: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי". אומר רש"י: "למענכם – בשבילכם, אתם גרמתם לי. וכן הוא אומר (תהלים קו לב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם". דהיינו, שעם ישראל היה הוא הסיבה לכך שלא התקבלה תפילתו של משה.

אנחנו רגילים לחשוב בעקבות הקריאה בתורה, שכאילו אכן היה למשה איזה חטא שבעקבותיו הוא לא נכנס לארץ. אבל כאן משה טוען אחרת – מצידו לא הייתה לו שום בעיה, הוא לא עשה כלום וגם אם כן הוא היה יכול לכפר את זה מזמן. הבעיה היא רק בגלל עם ישראל!!!

וזה פלא פלאים – מה הקשר בין עם ישראל למשה רבינו?... מי שחטא – שימות, מי שלא – שייכנס!... ויותר מזה נשאל: מה משה רבינו יותר גרוע מיהושע בן נון וכלב בן יפונה שנכנסו לארץ בגלל שהם לא חטאו? גם משה לא חטא!..

עוד קושיה אדירה אני יכול להקשות על משה רבינו – מתוך דבריו בעצמו: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי". "ויתעבר" פירושו "כעס", כמו שפירש רש"י. רואים שהקב"ה כעס על משה רבינו! זאת אומרת – שהייתה עליו איזו תביעה! אז איך משה אומר שכל הסיבה שהוא לא נכנס לארץ זה רק בגלל עם ישראל? אם אכן כך – אז ה' היה צריך לכעוס על עם ישראל, לא על משה!...

כאן יש לנו פתח ומקום להעמיק ולמצוא פנינה נפלאה.

*

"למענכם - אמר לו שם רע אתה נותן בדור המדבר: כשר אחד היה ביניהם ונכנס לארץ – הן אינן באין, ואתה נכנס לארץ?!... לכך נאמר למענכם". (ילקוט שמעוני רמז תתכ)

זוהי הסיבה האמיתית שמשה רבינו לא נכנס לארץ: "הן אינן באין, ואתה נכנס לארץ?!"... כל היתר – כל הדיבורים על חטא מי מריבה ושמעו נא המורים וכל זה – הכל סתם תירוץ, האמת היא שהוא 'נפל' יחד איתם כי הוא היה חלק מהם, או יותר נכון המנהיג שלהם.

לא יכול להיות שהעם כולו ימות, והמנהיג יחיה וייכנס לארץ! הצאן הולך לטבח, והרועה אוכל בשלווה?... הקברניט עוזב את הספינה אחרון!... זוהי אחריות של מנהיג!

וזהו ההבדל בין משה ובין יהושע וכלב: הם היו אנשים פרטיים, ומכיון שהם לא חטאו הם נכנסים. אבל משה היה המנהיג [וכך גם אהרון ומרים] – ובגלל אחריותו על צאן מרעיתו, הוא מת עם כולם, הוא שייך לדור שמת במדבר: "הן אינן באין, ואתה נכנס לארץ?!..."

אבל נקודה אחת עדיין צריך לברר – גם אם אכן דינו של מנהיג נחרץ בעקבות עמו, עדיין אין זו סיבה לכעוס עליו. למה יש כעס על משה בגלל עם ישראל?...   

*

וכאן אנו מתוודעים למושג חדש: אחריות מינהלית.

התקשורת אוהבת לקרוע לגזרים בעלי תפקיד ש'פישלו'. גם אם הם לא היו אשמים כלל!... קחו לדוגמה את אלי ישי, שר הפנים לשעבר – שלאסונו השריפה בכרמל התחוללה ב'משמרת' שלו. הוא לא היה אשם, כמובן. שירותי הכבאות היו למטה מכל ביקורת עוד לפני שהוא נכנס לתפקיד. ואדרבא – דווקא הוא הזרים כספים נוספים כדי לייעל את המערכת קצת יותר... אבל הוא חטף את האש בפנים, בלי רחמנות, רק בגלל שזה קרה כשהוא היה שר הפנים. מעורר רחמים, לא?...

אבל זה בדיוק מה שקרה למשה רבינו: הקב"ה כעס עליו, בגלל שעם ישראל חטאו כשהוא היה המנהיג! פשוטו כמשמעו! "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם"!...

זוהי אחריות מינהלית – אחריות שנושא האדם לא בגלל שהוא גרם לכישלון, אלא כי הבעיה היא תחת ניהולו.

טוב, אז הכל מובן?...

בכלל לא!!! גם אם נקבל אתה זה, זה בגלל שהתקשורת תמיד עושה שטויות – אבל בתורה אין דברים כאלה! האדם לא אשם רק כי מאשימים אותו! איך יכול להיות שהתורה מסכימה למושג המעוות הזה [-לכאורה] – "אחריות מינהלית"???

*

הבה נעמיק קצת יותר.

לכל ציבור יש שתי בחינות – יש את הבחינה הפרטית שבה מסתכלים על כל אחד בפני עצמו, ועל כולם כקיבוץ של הרבה יחידים. ויש את הבחינה הכללית שבה נבחנים כולם יחד כגוף אחד, ועד כמה הגוף הזה מילא את מטרותיו.

כאשר אירע מחדל, והציבור חטא – דנים את האנשים בשתי הבחינות: בבחינה הפרטית – האם גם הוא חטא ועד כמה הוא היה אחראי לו. אבל בבחינה הכללית – אין משמעות לאשמה הפרטית שנושא האדם, כי מתייחסים לכלל הציבור, והשאלה היא האם ישנה הצדקה ציבורית לאותו מאורע.

כך גם לכל מנהיג של ציבור יש שתי מערכות חיים. יש את המערכת הפרטית, ויש את המערכת הכללית.

כאשר צאן מרעיתו של מנהיג חטא, אכן מתעוררת שאלה האם הוא גרם לאותו החטא או לא. אבל השאלה הזו מתאימה רק במערכת הפרית של חייו האישיים – כאדם פרטי הוא לא אשם, גם אם נביא בחשבון את העובדה שהוא המנהיג, אם הוא לא היה יכול למנוע את החטא אז הוא לא אשם. נקודה! אבל בבחינה הציבורית – המנהיג הוא חלק בלתי נפרד מהעם, כי זוהי מהותו של מנהיג, ה'ראש' של כל ה'גוף' הזה שנקרא ציבור, ומהחינה הזו אי אפשר למנהיג לפטור את עצמו בטענת "אנוס הייתי", ועליו לתת את הדין על מה שעולל הציבור.

וכך גם בנוגע לכעס שכועס ה' על הציבור – האם אפשר לכעוס רק על הגוף ולחייך אל הראש?... אז אין מה לעשות, "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי".

*

וכאן עולה צד נוסף כשאנו באים להכריע בבעיות ציבוריות למיניהן, כגון האם כדאי להיכנס לקואליציה בזמן ממשלת שמד, כדי לנסות להציל מה שאפשר?...

יכול להיות שנקבל איזשהוא שכר על המחאות ועל ההצלות הקטנות שנצליח לפעול. אבל כפי הנראה, בסופו של דבר נשב באותו גיהנום שיישבו אותם משנאי ה' ורודפי הדת שגזרו את הגזרות נגד עולם התורה – רק בגלל ה"אחריות המינהלית", רק בגלל שבמשמרת שלנו קרו החטאים הללו!

כדאי?...

*