פרשת פנחס (שנת תשע"ו): אל תהיה אדיש!!

הרבה דברים רעים קורים לאחרונה. יותר ויותר אנו שומעים על יוזמות למיניהן, שהצד השווה שבכולן הוא שאנו נחרדים לשמוע שהן קיימות. * כשהיינו ילדים היינו צריכים לחשוב הרבה מה ימין ומה שמאל, מה קדימה ומה מאחור, כל דבר היה זר וחדש ודורש חשיבה. כיום אנו עושים את כל זה באופן אוטומטי – רק בגלל כח ההרגל. * יש דברים שאסור להתרגל אליהם. רעיונות מעוותים בסופו של דבר מאבדים את החרון שהם עוררו בפעמים הראשונות שהם נשמעו, רק בגלל שהתרגלנו לשמוע אותם. לא להתרגל!!!

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם (כה, יא)

הרבה דברים רעים קורים לאחרונה. יותר ויותר אנו שומעים על יוזמות למיניהן, שהצד השווה שבכולן הוא שאנו נחרדים לשמוע שהן קיימות. גיוס בני ישיבות, הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, הסגת גבול הכשרות, הכרה בריפורמים, וכן הלאה – כל מיני רעות חולות.

ומה אנו עושים?...

העיתונים ושאר כלי התקשורת, כמובן החרדיים וגם אלו שאינם – מפרסמים פרשיות כאלו בהרחבה יתירה. וכל פעם שאנו קוראים דבר כזה – נפלטת מפינו אנחה, ומלמול: "גלות... שה' יראה להם כבר מה-זה"... וממשיכים הלאה. חיים כרגיל, ועולם כמנהגו נוהג.

תרשו לי לשאול שאלה קשה: מישהו מכניס בתפילתו האישית בקשה לצורך ענייני הכלל?... איזו תחינה על ריבוי כבוד שמים?... אז אולי ביחד עם התפילה על הילדה הקטנה שלא מרגישה טוב, ועל הדוד שעובר ניתוח, ועל העמידה במשכנתא הלוחצת – נתפלל גם כן בכמה מילים מעומק הלב על המשיח שיבוא, ועל צרות כלל ישראל שתיפסקנה!... לא רק לומר את הבקשות שקבעו לנו חז"ל בתפילת שמונה עשרה מבלי להרגיש שום שייכות!!!

במאמר דלהלן, ננסה לעמוד על סוד האדישות האומללה הזו, וכיצד נוכל להילחם נגדה.

*

פנחס בן אהרון הכהן הוא הסמל של מקנאי קנאת ה' של כל הדורות. אנשים שחורה להם עד מוות בזיון התורה, והם מוכנים להסתכן ולבצע מעשים – לעיתים גם מעשים מאד לא מקובלים – כדי לפעול נגד הרשעים שמחללים את כבוד ה' בפרהסיה.

כשכר על קנאות זו, הוא זוכה לברכות נפלאות: "ברית כהונת עולם" ו"ברית שלום". פנחס זכה גם להאריך ימים רבים – חז"ל אומרים בגמרא (ב"מ קי"ד:) דבר נפלא: פנחס הוא אליהו!!! זאת אומרת שהוא חי המון המון זמן: החל מזמן משה רבינו, יהושע, הזקנים שאחרי יהושע, כל השופטים, דוד ושלמה ושאר המלכים עד זמן אחאב מלך ישראל. דהיינו משנת ב' תמ"ח עד שנת ג' מ"ז. מדובר בלפחות 599 שנה!

מה המקור לאגדה הזו?

חז"ל ראו הקבלה בין אישיותו של פנחס לזו של אליהו: על פנחס נאמר "בקנאו את קנאתי", ואליהו אמר "קנא קנאתי לה'". ואם כן – זהו אותו האדם. הוא זה שתמיד "מקנא" לה' אלוקי צבקות.

הבה ונתבונן מעט בקנאותו של אליהו, שעליה הוא מספר בעצמו – בהפטרת פרשת השבוע: [ההפטרה הזו קשורה כמובן לפרשת פנחס, אבל בדרך כלל איננה נקראת בפועל, כי כאשר פרשת פנחס חלה ב"בין המצרים" קוראים את ההפטרות המיוחדות לבין המצרים.]

*

בספר מלכים א' פרק י"ח, מסופר על המעמד הנפלא שערך אליהו בהר הכרמל, ובו הוכיח לעיני כל עם ישראל את אמיתותו של ה' אלוקי ישראל, ואת אפסיותו של הבעל. בסופו של המעמד נשחטו כל ארבע מאות נביאי הבעל ועוד ארבע מאות וחמישים נביאי האשרה. לאחר מכן סיפר אחאב מלך ישראל לאשתו המרשעת – איזבל, את כל השתלשלות המאורעות.

והרשעה הזו, לא די בכך שלא התפעלה – אלא שלחה לאליהו שליח שיזהיר אותו כך: "כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם"!..

אליהו הנביא בורח מפניה, מגיע למדבר יהודה, ושם הוא מחליט שהוא כבר לא רוצה לחיות:

וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר "רַב, עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי".

לאחר מכן הוא מגיע בסיוע ניסי משמים להר סיני שבמדבר, ושם הוא לן במערה מיוחדת – אותה המערה שעמד בה משה רבינו וזכה להתגלות מיוחדת משמים. וגם כעת, אליהו הנביא מקבל מחזה נבואה, וה' אומר לו: "מַה לְּךָ פֹה, אֵלִיָּהוּ"?...

ואליהו ענה: "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹקֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי - וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ".  

ואכן, ה' נעתר לבקשתו למות – אליהו מקבל הוראות להעמיד את אלישע בן שפט כנביא במקומו, ולאחר שהוא עושה את זה הוא עולה בסערה השמיימה.

מכל הסיפור הזה אנו מבינים, שלאחר שראה אליהו שאפסו סיכוייו להחזיר את הדור בתשובה – שהרי גם לאחר המעמד הנורא בהר הכרמל הם עדיין מבקשים את נפשו – אז הוא מתייאש, ומחליט לעזוב את העולם הרע הזה. הוא לא יכול להשלים בשום אופן עם מצב של עזיבת הברית עם ה', הרס מזבחות ה' והריגת הנביאים. הוא מעדיף למות.

זוהי תכונתו של אליהו: הוא לא מתרגל!!! כבר בשיטים הוא לא סבל את המצב ורץ לתקן אותו, הוא לאורך כל הדורות צעק על מה שלא היה בסדר, וכאשר ראה שזה לא עוזר – הוא לא אמר "שלום עלייך נפשי", דמו נשאר סוער ורותח בגלל המצב, עד כדי כך שאין לו שום מוצא חוץ מלעזוב את העולם.

*

אחת התכונות הבסיסיות של כל בני האדם באשר הם, הוא ההרגל. זהו כלי עוצמתי שמאפשר לנו לחיות חיים מסודרים בעולם הזה, ובעזרת הכלי הזה אפשר גם כן להתקדם בעבודת ה'.

תארו לעצמכם מה היה קורה, אם לא היינו ניחונים בכח ההרגל: כשאנו קמים בבוקר, ידינו מלבישות על גופנו את כל הבגדים בסדר הנכון מבלי להשקיע טיפת מחשבה. כשהיינו ילדים היינו צריכים לחשוב הרבה מה ימין ומה שמאל, מה קדימה ומה מאחור, כל דבר היה זר וחדש ודורש חשיבה. כיום אנו עושים את כל זה באופן אוטומטי – רק בגלל כח ההרגל. כך מתנהלים כל חיינו באלפי פעולות יומיומיות קטנות הנעשות כמו מאליהן, מבלי שנטרח לבדוק ולחשוב ולהיזכר איך עושים אותן. מה היינו עושים מבלעדי כח ההרגל? החיים לא היו זורמים בשום דבר!

גם התקדמות בעבודת ה' נעזרת בהרגל. לדוגמה, מי שרגיל לדבר לשון הרע והוא רוצה להיגמל מהנוהג המגונה הזה, בהתחלה זה מאד קשה לו. רק לאחר תקופה של עבודה עצמית רצופת התגברויות רבות – הניסיון נהיה הרבה יותר קל, בגלל שהוא התרגל לנצור את פיו ולשונו.

ההרגל הוא המלך הבלעדי, הוא כל כך שולט על חיינו ועל אורח חשיבתנו – בצורה שלא תיאמן. כל מה שנראה לנו יפה, זה רק בגלל שהתרגלנו לראות את זה כך, ומה שנחשב אצלנו כטעים זה רק בגלל שהתרגלנו לאכול דברים בסגנון הזה, וכך גם כל מוזיקה שנשמע הרבה – בסוף נתחבר ונאהב. כח עצום הוא, ההרגל. זהו סוד הפרסומות החוזרות, זהו סוד המשיכה של ה'מודה', ולמעשה – זה אחד הכוחות הכי מנוצלים לרעה בעולם.

גם לדברים שלא נוחים, בני אדם מתרגלים. אפילו לדברים ממש רעים. ככה זה: לכל דבר מסתגלים בסוף, יש כאלה שזה קורה מהר ויש כאלה שלוקח להם זמן. אבל כולם מסתגלים בסופו של דבר. [אגב – יש מצב פסיכולוגי שנקרא 'טראומה', ובבסיסו של מצב זה עומדת הבעיה היסודית – שהאדם פשוט לא התרגל למצבו החדש מרוב העוצמה של החוויה הקודמת.]

*

אצל אליהו הנביא זה לא קורה!... הוא לא מתרגל!!! הוא קינא בשיטים. עד זמן אחאב עברו מאות שנים, והוא לא התרגל. הוא רק הגיע להבנה, שאין לו מה לעשות פה. זוהי דרגתו הגבוהה של פנחס, קנאה אמיתית לכבוד שמים, בעצמה כזו שאינה פוסקת.

הדבר הזה מלמד אותנו, שיש דברים שאסור להתרגל אליהם. גם רעיונות שמנוגדים להשקפתנו, בסופו של דבר מאבדים את החרון שהם עוררו בפעמים הראשונות שהם נשמעו, רק בגלל שהתרגלנו לשמוע אותם. החזרה האינסופית הזו על כל הדברים המעצבנים הללו – היא הרסנית, כי היא גורמת לנו להפסיק להתייחס, ולהיות אדישים.

והרי אסור להתרגל לדברים כאלו... איך???

אפשר לנצל את הכוח הזה בעצמו – ההרגל – כדי להתרגל למצב הפוך: במקום שידברו על דברים שהם חילול ה' – אנו נתפלל בינינו ובין עצמנו על קידוש ה', ונתרגל לכך שהדבר האהוב עלינו הוא כבוד שמים. אתם יודעים, כל מיני רעיונות כאלו... כל אחד איך שהוא מכיר את עצמו, יכול לבנות בשבילו תוכנית שעל ידה הוא יעורר את עצמו משלוותו.

אז בואו נחליט – שאנו לא נשארים אדישים.