תופעה מצמררת! ילדי ביה"ס החילונים משוגעים על כל הראש - שיכורים ושיכורות בני 12!!

1,500 בני נוער מטופלים מדי שנה בשל הרעלה, עקב שתייה מופרזת של אלכוהול • גילאי הנערים המשתכרים הולכים ויורדים, ובשני העשורים האחרונים הוכפל מספרם פי 4 ויותר • "40 אחוזים מהצעירים עד גיל 18 שותים אלכוהול, ומתוכם 10 אחוזים פיתחו תלות באלכוהול" • בבתי הספר הדתיים, התורניים והחרדים, 0% ילדים שיכורים. (צילום תמונה: מעלה היצירה, ויקפדיה, אין קשר בין בני הנוער לכתבה).

הכתבה שתשאיר אתכם פעורי פה: לאחר שקראתי הערב את כתבתו של יניב משיח בעיתון "ישראל היום", הייתי המום ומזועזע. המשפט היחיד שיצא לי באופן אוטומט מהפה זה: "מי ששם את הבן או הבת שלו בבית ספר חילוני הוא מטורף על כל הראש"...

"אנחנו מגיעים לכאן כמעט בכל ערב ושותים בשביל הכיף. בירות, וודקות וערק. אין כמו ערק". השעה היא 23:30, יום שישי, וע' בן ה־15 יושב עם ארבעת חבריו על החול בחוף של תל אביב. בשקית שלצידם שלושה בקבוקי וודקה. הם שיכורים. שיכורים מאוד. עם שניים מהם אני מצליח לנהל שיחה תלושה. השלישי שוכב על החול, מנותק לגמרי.

"אני מבת ים והם מיפו", אומר ע'. "בחופשות אנחנו כל הזמן שותים כי זה כיף, ומה יש לעשות? הולכים בעיקר לחופים, כי כשהיינו יושבים בגינות היו מעיפים אותנו משם. לפעמים היו מביאים לנו משטרה, והשוטרים היו מעיפים אותנו וגם לוקחים לנו את האלכוהול, וזה מבאס".

"אנחנו שותים כבר מגיל 12 בערך", אומר ג', שיושב ליד ע'. הוא בן 15 וחצי. "זה ראש טוב וסבבה כזה. לפעמים באות גם בנות ושותות איתנו, אתה לא מאמין כמה וודקה בנות מסוגלות לשתות, זה מטורף", הוא צוחק.

"האמת שהיו אמורות לבוא איתנו היום שתי ידידות שלנו שבאות תמיד", אומר ע', "אבל הן הולכות למסיבה. אנחנו גם אמורים ללכת, אבל כנראה לא נלך".

מה אתם עושים במסיבה?

"גם במסיבה שותים, ויש גם כאלה שמעשנים גראס, נייס גיא, חשיש, מה שמצליחים להשיג. לפעמים כשאין אף אחד בבית אז מתדלקים עם וודקה או בירות לפני שאנחנו יוצאים, ואז אנחנו כבר בראש טוב מתחילת הערב".

כמה בקבוקים אתם מסוגלים לשתות בערב?

ע' (נופל על חברו ושניהם צוחקים): "מלא. פעם היינו מסתדרים עם שניים, היום זה כבר הרבה יותר, אני לא יודע להגיד. הנה פה בשקית יש שלושה בקבוקים, ונראה לי ששתינו גם ערק".

ג': "אנחנו מסוגלים לשתות הרבה ולא יקרה לנו כלום. למרות שמלא פעמים הקאנו כמו מטורפים והיו לנו בחילות. הדפוק הזה ששוכב פה התעלף המון פעמים", הוא מצביע על הנער ששוכב לידם, לקול צחוקיהם של שאר החברים.

איפה אתם משיגים את השתייה?

"את הבירה, הערק והוודקה אין שום בעיה להשיג, בכל חבורה מישהו מכיר מישהו שהוא כבר בן 18, והוא עושה את העבודה".

ע' וחבריו לא לבד. על החול בחוף אפשר לאתר בקלות עוד קבוצות של בני נוער וצעירים במצב צבירה דומה - בקבוקי אלכוהול ופחיות ריקות של משקאות אנרגיה זרוקים סביבם, ונראה שהם מתכוונים להישאר פה עוד זמן רב.

"אם נראה לך שזה קורה רק בתל אביב, אתה טועה", אומר לי יוסי, אב לילד בן 16 מאשדוד. "בוא ואקח אותך לחוף ותראה כמה ילדים שותים כמו חיות, ולהורים שלהם אין בכלל מושג מה הילדים שלהם עושים בלילות. הם משתכרים, הם מקיאים, והם הולכים מכות עם כל מיני אנשים שעוברים באזור. האמת שזה ממש מפחיד.

"אם אתה רוצה אקח אותך לשם, אבל אם אנחנו הולכים, אתה מדבר איתם לבד ואני עף משם, כי זה ממש מסוכן. הם יושבים בחבורות, ומי יודע מה המטורפים האלה מסוגלים לעשות. שתבין, אני מדבר איתך גם על נערים בני 13 ו־14. אף אחד לא מעז להתקרב אליהם ולהתעסק איתם".

•   •   •

אם חשבנו שהתופעה רק אצל בנים, ורק אצל משפחות סוציאליות, תקראו את הקטע הבא, ותראו שגם בנות(!!!) מבתי ספר חילוניים, וגם כאלו שבאו ממשפחות אמידות, הן אלכוהליסטיות. "אחים ואחיות יקרים שלי! תברחו מבתי הספר החילונים כמו מאש, לפני שישרפו את הנשמה של הבן או הבת שלכם", זו הזעקה שבוקעת מלבי השותת דם, שאוהב אתכם מאד. ולהמשך הכתבה:

הן ל' (16 וחצי) היא ההפך המוחלט מהסטריאוטיפ של הנערים האלכוהוליסטים. היא מתגוררת במושב יוקרתי באזור השרון. נערה יפה, גבוהה ובהירת שיער, שכהגדרתה, "גרה בווילה גדולה, טסה לחו"ל לפחות שלוש פעמים בשנה, וההורים שלי קונים לי הכל".

אז איך מישהי כמוה מגיעה לטיפה המרה? "זה יישמע לך מצחיק, אבל התחלתי לשתות לפני שנתיים, כדי להראות לחברות שלי שבניגוד אליהן אני לא משתכרת ומקיאה כל כך מהר כמו שהן. רציתי, בשביל הקטע, שהן יראו שהאלכוהול לא משפיע עלי.

"בהתחלה זה באמת היה מצליח לי, ידעתי לעצור את עצמי אחרי כוס אחת, והייתי בסבבה כזה. אחר כך התחלתי להגביר את הקצב, יותר כוסות בכל פעם. בשנה שעברה כבר הגעתי למצב שהייתי מסוגלת לגמור לבד כמעט בקבוק וודקה. היו פעמים שבכלל לא הייתי טורחת למהול אותה ברד בול או במשהו בשביל הטעם. הרבה פעמים החברים היו קוראים לי 'האלכוהוליסטית', אבל לא התרגשתי, כי גם הם היו שותים מלא, אפילו יותר ממני.

"באיזשהו שלב התחברתי עם כאלה שהם יותר גדולים ממני, בדרך כלל בנים, וזה היה יותר קל, כי הם קנו את האלכוהול בעצמם. היינו חבורה כזאת שהכל בה סבב סביב האלכוהול. היינו יושבים בבתים שלהם ושותים, או יוצאים למועדונים והם היו קונים לי שתייה.

"שתיתי לפחות פעמיים בשבוע. כדי שזה ישפיע יותר, לא הייתי אוכלת כלום כל היום, ושותה בשלוקים גדולים. הייתי מקיאה המון, הגרון היה ממש כואב לי מזה. היו פעמים שהיו לי סחרחורות ובחילות. פעם ישבתי על שפת הבריכה בבית של חברה שלי ואיבדתי את ההכרה, חברים שלי שפכו עלי מים כדי שאתעורר. כשהתעוררתי הם התפוצצו מצחוק, כי גם הם היו שיכורים, וזה נראה להם מצחיק".

ל' לא חיכתה רק למפגשים עם החברים. מהר מאוד היא החלה לשתות גם כשההורים לא היו בבית. "בגלל שאהבתי את ההרגשה ואת הכיף שאלכוהול עושה, התחלתי לשתות גם סתם באמצע היום. לפעמים כבר בבית ספר הייתי חושבת איך אני באה הביתה ושותה כדי לתפוס ראש טוב. הייתי חוזרת מבית ספר ושותה ממה שהיה בארון המשקאות של ההורים שלי. כדי שלא יחשדו, הייתי שותה רק מבקבוקים פתוחים, בעיקר וודקה".

הורייך לא חשדו? הם לא שמו לב שבקבוקי האלכוהול בבית נגמרים?

"במשך תקופה ארוכה הם לא שמו לב. כשהייתי ממש משתכרת, בסופי שבוע, הייתי נשארת לישון אצל חברות, קמה בבוקר עם כאב ראש מטורף וחוזרת הביתה.

"בשלב מסוים, אבא שלי התחיל לשים לב שהבקבוקים מתרוקנים מהר מדי. הייתי אומרת לו שבאו אלי חברים והם שתו. הוא אמר שזה לא בסדר, אבל לא התייחס לזה יותר מדי.

"בתכלס ההורים שלי עובדים כל היום עד שעות מטורפות והם לא בבית בכלל. הם לא מעורבים בחיים שלי. הם לא באמת יודעים מה אני עושה בחוץ, ומי באמת החברים שלי. יש לי אח שקטן ממני בשנה, וגם הוא עושה מה שבא לו. פעם המשטרה עצרה אותו כי הוא רב עם כמה בנים".

מתי הבנת שיש לך בעיה?

"ערב אחד יצאתי עם כמה חברים, ובאיזשהו שלב הלכתי עם חברה לידיד שלנו. שתינו מלא וודקה ובירות, והיה סבבה וצחוקים. אני זוכרת שקמתי בבוקר בחדר שלו וגיליתי שאני לובשת רק את החולצה שלי ואת התחתונים. הראש התפוצץ לי.

"נשארתי קפואה במיטה וניסיתי להבין איך הגעתי לכאן בכלל. הבחור בדיוק נכנס לשאול מה שלומי ואם אני רוצה לשתות, וממש נבהלתי מהמצב, כי לא זכרתי כלום. הכל כאילו נמחק לי. התלבשתי והלכתי משם מהר.

"בדרך הביתה התקשרתי לחברה שלי והתחלתי לבכות. היא היתה בשוק שאני לא זוכרת וסיפרה לי שהיא הלכה, כי היא ראתה שאני והידיד יושבים מכורבלים על הספה. היא סיפרה שלקחה אותי לחצר, ואמרתי לה שאני רוצה להיות איתו לבד.

"הוא בחור חמוד ויש מצב שזה באמת מה שקרה, אבל מה שהפחיד אותי זה שלא זכרתי כלום, שום דבר, והיה לי חלל שחור כזה".

פחדת שנאנסת?

"לא, זה לא היה העניין. הבעיה היתה חוסר האונים, התחושה שלא זכרתי כלום. כשהגעתי הביתה, סיפרתי לאמא שלי על מה שקרה, והשיחה התפתחה לעניין השתייה, כי היא הבינה שזה כבר לא מצב של שתייה בשביל הכיף.

"היא היתה בהלם. אמרה שהיא לא מבינה איך לא ראתה את זה. בכינו ביחד, היא חיבקה אותי ואמרה שהם יעשו כל מה שצריך כדי לעזור לי, ושהיא אוהבת אותי מאוד. אחר כך היא סיפרה לאבא שלי, שהיה מאוד מופתע, ובא לדבר איתי. סיפרתי לו, וגם הוא אמר שהם יתמכו בי.

כבר חודשיים שאנחנו הולכים לשיחות, אני והוריי, ואני בטיפול, לא שותה. זה קשה, כי כחלק מהטיפול ניתקתי את הקשר עם רוב החברים שהיו לי, ואני בקשר רק עם שתי חברות טובות, שהאלכוהול הוא לא תנאי לחברות שלנו. הן מקבלות אותי כמו שאני, גם בלי לשתות כל הזמן".

•   •   •

אתם בטח אומרים לעצמכם, זה סיפור של כמה בודדים, מה זה קשור לכל הילדים שלומדים בבתי ספר חילונים. "למה להכליל?" אתם כבר שומע אתכם צועקים עלי. אז בואו נקשיב מה אומרים אנשי המקצוע בעניין. ונשמע על היקף הבעיה. בחזרה לכתבה:

"חשוב להבין שבעיית אלכוהול בפרט, והתמכרויות בכלל, הן נחלת הכלל", אומרת אורנית וינשטוק, פסיכולוגית ומומחית לטיפול בהתמכרויות ומנהלת המרכז לטיפול ולייעוץ. "יש עוד הרבה בני נוער שבאים מרקע סוציו־אקונומי גבוה ומתנהגים כמוה.

"ככל שיש יותר משאבים כלכליים וכסף, כך החומרים שאליהם יש לנערים גישה יהיו משובחים יותר. במקרה של אלכוהול, המשמעות היא שהם קונים או לוקחים מהבית אלכוהול יותר יקר ואיכותי, ולעיתים בכמויות גדולות יותר. במשפחות כאלה גם אפשר יותר בקלות לטשטש את השימוש. במעטה של השפע אפשר להסתיר היטב בעיות של התמכרויות למיניהן, כולל שתיית אלכוהול. לוקח זמן עד שהבעיה תופסת תאוצה והתוצאות הופכות להיות יותר קשות.

"כולם אוהבים לשאול 'איפה ההורים?' אבל הורים לא באמת מעורבים בחיי הילדים שלהם", אומרת זהבה אברמוביץ', מטפלת משפחתית מוסמכת המתמחה בטיפול בבני נוער. "יש הורים שחושבים שהם מעורבים, אבל הם עסוקים בלהיות חברים של הילדים.

"זה בסדר להיות חבר של הילד שלך, אבל השאלה היא איפה התפקיד ההורי. חשוב לזכור שהילד הוא לא חבר, והיחסים לעולם לא יהיה שוויוניים. חשוב לא להיות משטרת הגבולות, אבל כן לתקשר עם הילדים. להיות מסוגלים לדבר עם הילדים שלנו על הכישלונות והאכזבות שלהם - על החבר שזרק או על הנערה שדחתה, על הכישלון שהם חוו בבית הספר, על הדימוי העצמי שלהם. בטח לא לטשטש או להתעלם מהדברים האלה.

"היום רוב ההורים עובדים מסביב לשעון ולא באמת נמצאים בבית. עדיין חשוב מאוד שהתקשורת בין ההורים לילדים תהיה טובה, רגשית ופתוחה. זה המפתח להצלחת הקשר".

ברשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, שפועלת במסגרת המשרד לביטחון הפנים, אומרים כי עד 2009, השנה שבה החלה התוכנית הלאומית למניעת נזקי שתיית האלכוהול, היתה עלייה בשיעור בני הנוער שצרכו אלכוהול. אם ב־1990 דיווחו רק 6 אחוזים מבני הנוער כי שתו שתייה מופרזת (שתייה של חמישה משקאות אלכוהוליים בתוך שעות מועטות), בשנת 2009 זינק המספר ל־21 אחוז.

לדברי עו"ד איתן גורני, מנכ"ל בפועל של הרשות, מספר בני הנוער המגיעים לקבלת רפואה דחופה בשל הרעלת אלכוהול עומד על 1,500 בשנה, ולא ניכרת בו עלייה בחמש השנים האחרונות. על פי נתוני משרד הרווחה, אותרו וטופלו בשנה שעברה 681 בני נוער בגילאי 18-12 שהשתמשו באלכוהול.

הרופאים טוענים כי בשנים האחרונות יש עלייה בשיעור בני הנוער שנפגעים מצריכת אלכוהול - ובמקביל, ירידה בגילאי הילדים המגיעים לבתי החולים. לדברי ד״ר איילת שלז, רופאה בכירה, מומחית ברפואה דחופה לילדים בבית החולים מאיר בכפר סבא, בשנה האחרונה הגיעו למיון ילדים בבית החולים כ־80 בני נוער בגילאי 18-12 בשל מצב קשה של שכרות.

"אם פעם היינו רואים יותר ילדים בני 15-14 ומעלה, כיום אנחנו פוגשים ילדים בני 13-11 שמובאים במצב של שכרות או עם תופעות לוואי ופגיעות נלוות. התופעה שכיחה יותר בקרב בנים ובסופי שבוע או בחופשות. בערב ל"ג בעומר האחרון הגיעו 13 בני נוער במצב של שכרות, עם תופעות גופניות ופגיעות שהן תוצאה של צריכת אלכוהול מופרזת".

•   •   •

"מניסיוני בטיפול בהתמכרויות אני יודע להגיד ש־40 אחוזים מהצעירים עד גיל 18 שותים אלכוהול, ומתוכם 10 אחוזים פיתחו תלות באלכוהול, כזאת שמצריכה טיפול אינטנסיבי. התקווה שלנו היא שבעתיד יוכלו לפתח בדיקה שמאתרת את הגן האחראי להתמכרות, וכך לדעת, גם במקרה של נערים ונערות, אם הם סובלים מבעיית התמכרות - ולטפל בה בהקדם". מסביר הרב איתן אקשטיין, מנכ"ל ומייסד "רטורנו", המרכז לגמילה מהתמכרויות בגבעת שמש.

אחד הצעירים שנמצאים בגמילה ב"רטורנו" הוא ע', בן 18 וחצי ממרכז הארץ. הוא בן יחיד. אמו נפטרה ממחלת הסרטן כשהיה בן 6, ועם אביו הקשר די רופף, והיו שנים שהם כלל לא דיברו.

"כשאמא נפטרה בכיתי והייתי עצוב, אבל הדחקתי הכל, לא שיתפתי אף אחד במה שעובר עלי. אבא היה טרוד בצרות שלו, וכל הזמן היינו רבים, אז לא סיפרתי לו מה עובר עלי, והוא גם לא שאל כלום.

"אני שותה מגיל 10. זה התחיל מכוס יין בקידוש ביום שישי ועבר לוודקה, וויסקי וערק, שהייתי שותה בקטנה בכוסית או בשוט בארוחות שישי. אבא נתן לי כדי שארגיש גבר.

"בגיל 12 התחלתי לשתות עם חברים. שתינו כי זה נראה לנו מגניב, ראיתי שהאלכוהול מחבר בינינו, ורציתי להרגיש שייך, כי לא הייתי דברן ולא הייתי משתף. היינו הולכים לפיצוצייה ומבקשים מאנשים שנמצאים שם שיקנו לנו. הם היו קונים בלי בעיות. אחר כך היינו הולכים לגינות או לבתים ושותים.

"התחלתי משתיים־שלוש כוסות, ובכל פעם הייתי מעלה את הכמות ומדלל את הוודקה עם פחות משקאות, כדי שתהיה נקייה. בגיל 15 כבר הגעתי למצב שהייתי גומר בקבוק שלם לבד בערב. הייתי דופק את הראש ומתעורר על הספסל בגינה או על ספה בבית של חברים, ובכלל לא זוכר מה קרה.

"אהבתי את זה שאני מאבד ככה שליטה, זה היה כיף. האלכוהול גרם לי לצחוק ולהשתחרר, אז שתיתי יותר כדי להשתחרר. אבל עמוק בפנים לא היתה לי שמחה אמיתית באמת".

בגיל 14 הוא עבר לפנימייה. "בסופי שבוע העדפתי ללכת עם חברים לבית שלהם מאשר לחזור הביתה. פתאום ראיתי איך זה שיש אמא בבית שאוהבת, דואגת ומכינה לך את האוכל שאתה אוהב. כל מה שהדחקתי במשך השנים פשוט צף, והבנתי שאני בעצם מאוד מתגעגע לאמא שלי, לחיבוקים, לנשיקות ולאוכל. הייתי ממש בדיכאון מזה.

"כמות השתייה שלי באותה תקופה היתה מטורפת. גם אם הייתי יושב סתם בבית הייתי שותה המון, רציתי רק להיות שיכור ולא להרגיש כלום. החברים כבר לא עניינו אותי, כי כמות האלכוהול ששתיתי נראתה להם מוגזמת. התרחקתי מהם. התחלתי ללכת עם כאלה שהם מבוגרים, והיינו שותים כל הזמן.

"בגיל 16 התחלתי לצאת עם מישהי בגילי. בהתחלה היא לא ידעה שאני שותה, אבל אחרי כמה חודשים היא שמה לב שאני שותה בהגזמה, ורבנו על זה. כשהיא העירה לי על השתייה הייתי מגיב בטון תקיף שלא אופייני לי, כי הייתי שיכור. זה הלחיץ אותה, ואחרי שנה וחצי היא עזבה אותי.

"הגעתי למצב שהרחקתי את כולם ממני, כי רציתי לברוח ורציתי שקט. כל מה שעניין אותי היה להיות שיכור. הפסקתי ללכת לבית הספר, ובמקום זה הייתי יושב בפארק ושותה לבד. הייתי חוזר הביתה שיכור, הולך לישון, מתעורר ושותה, או יוצא החוצה ושותה בחוץ. אבא ראה את זה, ובמשך תקופה ארוכה הוא לא התערב, כי לא רצה שנריב. עד שיום אחד הוא אמר לי שאני צריך גמילה, וצחקתי, כי חשבתי שהוא צוחק עלי".

מתי הבנת שזה לא מצחיק?

"באחת הפעמים, כשהיינו שיכורים, הגענו למועדון, ובחוץ התפתחה קטטה עצבנית כזו של כמה חבר'ה, ודקרו מישהו. היו המון דם וצעקות. אני לא הייתי מעורב, אבל ראיתי מה קרה. פחדתי מהמצב הזה, כי אני לא בן אדם אלים, וזה רחוק ממני. לא רציתי להיות במקום הזה".

הדקירה שזיעזעה את ע' הביאה אותו לפנות לפני חצי שנה ל"רטורנו", ואחריה הוא החל בטיפול. "אני זוכר שביום הראשון נכנסתי, כולם חיבקו אותי ואמרו לי 'אנחנו אוהבים אותך'. צחקתי, חשבתי שהגעתי לבית משוגעים. אבל אחר כך הבנתי שהתמיכה הזאת מאוד עוזרת.

"מאז שאני פה התחלתי לעבוד על עצמי כדי לסלוח לאבא, והתקרבנו. הבנתי שגם לו היו קשיים, גם הוא חווה אובדן. הוא בעצם היה בשבילי אבא ואמא ביחד, ואני לא הייתי קל.

"בחמשת החודשים האחרונים עברתי תהליך שביגר אותי. הבנתי שחשוב לדבר על הרגשות שלי ועל מה שעובר עלי, וכמה הייתי צריך שייתנו לי חיבוק ויאהבו אותי. אני יוצא מפה בעוד חודש, והצוות יעזור לי למצוא עבודה עד שאתגייס בשנה הבאה".