"נפלאות הבריאה": הוכחה ניצחת למציאות האלוקים, התחנה לרחיצת מכוניות – הקיבה, התריסריון והלבלב

וכעת נעבור ללמוד על מכונה מיוחדת, המייצרת ומזריקה נוזלים וחומרים כימיים מיוחדים, אלא שכאן - הסדר והכמויות הן שאלת חיים ומוות. והתוצאה מלמידת המכונה הזו, איננה התפעלות גרידא מקיומה, אלא תחושת כבוד והערכה כלפי מי שעיצב אותה. כאן נכנסת לתמונה "מערכת העיכול"

בעלי מכוניות אוהבים להיכנס לשם, אלו הן התחנות האוטומטיות לשטיפת מכוניות, שזכו לאהדה רבה בקרב ציבור בעלי הרכב. אתה פשוט נכנס פנימה עם מכוניתך, ותוך שנייה מתעוררת ה'מפלצת' הרדומה לחיים. היא מתקדמת לאיטה, פולטת מים חמים, אחריהם שמפו, ואחריהם מים קרים הממיסים את הקצף שנוצר. לבסוף היא מנגבת את המכונית המזיעה באמצעות מטלית מסתובבת ענקית. וכעת המכונית נוצצת ומבהיקה בנקיונה. הפלא של המתקן לשטיפת מכוניות נעוץ בעובדה שהכל מתרחש בסדר מסוים ומדויק: תחילה המים החמים, אחריהם החפיפה, שטיפה במים קרים, ולבסוף הברקה בחומר דמוי שעווה. אם הסדר היה מתהפך, התוצאה הייתה מכונית דביקה ומלוכלכת.

וכעת נעבור ללמוד על מכונה מיוחדת, המייצרת ומזריקה נוזלים וחומרים כימיים מיוחדים, אלא שכאן - הסדר והכמויות הן שאלת חיים ומוות. והתוצאה מלמידת המכונה הזו, איננה התפעלות גרידא מקיומה, אלא תחושת כבוד והערכה כלפי מי שעיצב אותה. כאן נכנסת לתמונה "מערכת העיכול":

המזון אותו אכלנו רוסק על-ידי השיניים, עבר ציפוי ברוק, תמרן את דרכו רצופת-הסכנות אל הוושט, ומשם הורד בזהירות אל "מאגר האחסון" - הוא הגיע בשלום אל הקיבה. אלא שהקיבה איננה סתם מיכל לשמירת המזון. יש לה תפקידים חשובים אותם עליה לבצע: החלק המרפד את הקיבה – מראהו כמעין קפלים של קטיפה מבריקה, והוא מכיל כשלושים וחמישה מיליון בלוטות!! המפרישות כשלושה ליטר מיצי קיבה ליום!! – בעיקר חומצה הידרו-כלורית. המעכלת ומפרקת את המזון המוצק.

"שלושים וחמישה מיליון בלוטות המייצרות מיצים", זה אולי נשמע דבר שבשגרה אם אומרים את המשפט במהירות, אבל הבה נתבונן מקרוב דרך עדשת המיקרוסקופ ונראה, כיצד כל בלוטה זעירה אינה אלא מכונה קטנה המעוצבת לתפארה, מורכבת ומסובכת במידה שלא תיאמן, המייצרת בנאמנות את מיצי הקיבה, ומתיזה אותם לתוך הקיבה. מהיכן היא משיגה את חומר הגלם לייצור חומצה הידרו-כלורית? היכן השיגה את המרשם? מי לימד את הבלוטה הזעירה את כל סודות המקצוע? המעצב העליון יודע!

לפני שנמשיך התבוננו בדבר מדהים: אם יהיה לכם מספיק אומץ לשפוך חומצה כזו על השטיח בבתיכם בקצב של שלושה ליטר ליום, תוך זמן קצר מאד תישארו ללא שטיח וגם ללא ריצפה. אם כן כיצד דופן הקיבה עצמה אינה ניזוקת כלל מההמתקפה הבלתי פוסקת של החומצה ההרסנית? זאת אודות לריפוד רירי קשוח, המכסה מבפנים את דפנות הקיבה, ומגן עליה לבל תיאכל מהחומצה. אלא שבמצבים מסוימים, כגון לחץ, דאגה או עומס עבודה מוגבר, ייצור החומצה עלול להתגבר במידה כזו, שמיצי הקיבה חודרים דרך השיכבה המרפדת את דופן הקיבה, ויוצרים כיב [פצע] מכאיב. אולי לכך מרמזים חז"ל (נדרים כה,א) באומרם: "כל הכועס – כל מיני גיהינום שולטים בו".

החומצה הידרו-כלורית הנ"ל מפעילה חומר נוסף – אנזים הנקרא "פפסין", והוא מתחיל בפעולת עיכול החלבונים. ללא פפסין היה לנו קשה מאד לעכל את סעודת השבת. גם אנזים זה מיוצר על-ידי דופן הקיבה. אנזים אחר מקריש את החלב והופך אותו למי-גבינה ולגושי חלב חמוץ שהם קלים לעיכול. הקיבה מכילה גם שרירים חזקים. התכווצויות שרירים חולפות בתנועה גלית לאורך הקיבה כלפי מטה, וכך גורמות לערבוב המזון ביסודיות יחד עם מיצי הקיבה, עד שהוא דומה לדייסה סמיכה. ואתם חשבתם שמעבד המזון הוא המצאה מודרנית...

הפעולה השרירית דוחפת בהדרגה את המזון המעוכל למחצה לעבר הקצה השני של הקיבה, המתחבר דרך פתח אל התריסריון. וכאן הגענו למקום סכנה: אם תשתחרר כמות גדולה מידי של מזון לתוך התריסריון – הרי שתגיע עמה כמות גדולה מידי של מיצי קיבה, ותחולל בתריסריון שמות. עבור זה יצר המעצב העליון שסתום במקום אסטרטגי זה - בנקודת המעבר מהקיבה לתריסריון, המגבילה את קצב מעבר המזון. השסתום מאפשר למזון לעבור בנתזים קטנים, בכמות כזו שיכולה להיות מנוטרלת מיידית על-ידי התריסריון שהוא אלקליני [בסיסי; ההיפך מחומצי]. כלומר, התריסריון מכיל "מיצי עיכול אלקליניים" (המבטלים 'חומצות'), והם מנטרלים את ה"חומצות" שהגיעו אליו מן הקיבה.  

איך זה יתכן שהתריסריון הפך להיות "אלקליני"? כאן נכנס ה"לבלב" לפעולה: התריסריון מייצר חומר הנקרא "סקריטין", הנשפך לתוך מחזור הדם. חומר זה מעורר את הלבלב להפריש מיידית מיצי עיכול אלקליניים. מיצים אלו נשפכים מהלבלב לתוך התריסריון, ומנטרלים את החומצות שפלשו אליו. ממש הפלא ופלא! וזהו פלא גדול, מאחר ואורכו של הלבלב כחמישה-עשר סנטימר, ומשקלו כשמונים גרם בלבד. והוא מייצר כליטר מיצי עיכול ליום! כלומר, בלוטה במשקל שמונים גרם מייצרת כמות נוזלים פי עשרה ממשקלה! (ערוך ע"פ מאמריו של הרב אברהם כץ שליט"א, שפורסמו בעלון "שעה בשבוע").