הלכות ברכות התורה ע"פ פסקי מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל

הלכות ברכות התורה, מתוך ספריו של מרן הגאון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל: חשיבות ברכות התורה, חיוב נשים בברכות התורה, מתי חייב לברך ברכות התורה? דיני מאה ברכות בכל יום. (תמונה מגמלאי עיריית טבריה)

א. ברכות התורה, צריך ליזהר בהן מאד. שלא ללמוד עד שיברך. ויברך אותן בשמחה גדולה. שאמרו חז"ל (נדרים פא,א), חכמי ישראל ונביאי ישראל שבזמן חורבן בית המקדש נשאלו: "על מה אבדה הארץ?", ולא ידעו להשיב, עד שפירש הקדוש ברוך הוא בעצמו: "ויאמר ה' על עזבם את תורתי". ופירש רב יהודה בשם רב, שלא בירכו ברכות התורה לפני לימודם. ופירש הר"ן שם, עם ישראל שבאותה תקופה היו עוסקים בתורה, ולכן לא ידעו החכמים והנביאים מדוע נחרבה הארץ? שהרי מצינו שכל זמן שבני ישראל עסקו בתורה - ויתר הקדוש ברוך הוא על עונותיהם? והקב"ה שהוא בוחן לבות וכליות ידע, כי אף על פי שהיו עוסקים בתורה - לא היו עוסקים בה לשם מצוות לימוד התורה, אלא כמו שלומדים שאר חכמות. וזה הביא אותם שלא ברכו ברכות התורה, שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם, ולכן לא הגינה התורה עליהם. ועוד אמרו חז"ל (שם), מפני מה אין מצוי שיהיו לתלמידי חכמים בנים תלמידי חכמים? מפני שאין מברכים ברכות התורה לפני לימודם. ולכן צריך ליזהר מאד, וליתן הודאה לה' על שבחר בנו, ונתן לנו כלי חמדתו. (שו"ע מז,א. מ"ב ס"ק ב).

ב. גם הנשים מברכות בכל יום ברכות התורה. אף על פי שפטורות מלימוד תורה, מפני שחייבות הן ללמוד הדינים וההלכות השייכות להן, כגון הלכות תפילה, ברכות ושבת. (שו"ע מז,יז; ילקו"י ח"א עמ' נט). 

ג. מי שנסתפק אם בירך ברכות התורה, לא יברך מספק, שאף לעניין ברכות התורה יש לומר ספק ברכות להקל. אלא יברך בלי שם ומלכות, או יכוין לצאת ידי חובה בברכת "אהבת עולם", (וילמד מעט מיד אחר תפילת שמונה עשרה), או ישמע ברכות התורה מאחר, שיכוין להוציאו ידי חובה, ויצא מדין שומע כעונה. (הליכו"ע עמ' נז).

ד. חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, לפי שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל, ולכן תיקן דוד המלך ע"ה לברך מאה ברכות בכל יום, ונעצרה המגיפה. ואף הנשים חייבות בזה. ובשבת ויום טוב (שמתפללים 7 ברכות בתפילת העמידה במקום 18), ישלים את הברכות החסרות בפירות ומגדנות ובברכות הריח. וגם יכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר, ויענה אחריהן אמן, ויעלו לו בדיעבד להשלים מנין מאה ברכות. ויש להחשיב היום לעניין זה מלילה עד לילה, ולא מבוקר עד בוקר. (טוש"ע מו,ג; רצ,א; רפד,ג; הליכו"ע עמ' נט).

מתי חייב לברך ברכות התורה

א. צריך לברך ברכות התורה בין ללימוד מקרא, בין ללימוד משנה או גמרא. (שו"ע מז,ב). המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך קודם לכן ברכות התורה. אבל הכותב דברי תורה צריך לברך לפני כן ברכות התורה. ומכל מקום נכון, שאחר שיברך ברכות התורה יאמר פסוקי "ברכת כוהנים", ואחר כך יכתוב דברי תורה. (שו"ע שם סע' ג,ד; הליכו"ע ח"א עמ' נו).

ב. הרוצה לשמוע דברי תורה מחברו, או שיעור תורה מפי תלמיד חכם, יברך קודם לכן ברכות התורה, ויאמר פסוקי "ברכת כוהנים", ואחר כך יהיה רשאי לשמוע דברי תורה לכל הדעות. (הליכו"ע שם עמ' נז). וכן המעיין בספר, נכון שיברך תחילה ברכות התורה, כי יש מקום לומר שהעיון מתוך ספר נחשב כדיבור. (ילקו" ח"א עמ' נז).

ג. הרוצה לשמוע דברי תורה מדיסק, או לשמוע תוכנית דברי תורה מהרדיו, ראוי שיברך קודם לכן ברכות התורה. (לכאורה, דווקא השומע דברי תורה מחברו צריך לברך ברכה"ת, כיון ש'שומע כעונה', אבל השומע מהגולם (דיסק, רדיו) שאין פה דין "שומע כעונה", הוי כמהרהר בד"ת, שא"צ לברך. וכמו שכתב בהליכו"ע ח"א עמ' קיט, להתיר לשמוע דברי תורה מהרדיו, כשאדם מתרחץ באמבטיה שאין בה שירותים, שאין זה אלא הרהור בעלמא, ואין איסור לערום להרהר בדברי תורה, רק לדבר בד"ת. שו"ר בפסקי תשובה סי' מז הע' 59 בשם הליכות שלמה פ"ו אות ה', שהסתפק בדבר, עיין שם טעמו. אמנם, הפסקי תשובה עצמו כתב להחמיר בדבר, שבמצוות לימוד תורה אין צורך בכוונה 'לצאת ולהוציא' מדין 'שומע ומשמיע'. אלא כל שמקשיב לדברי תורה, נחשב כלומד בעצמו. אלא שבשו"ת יבי"א ח"ד ח,יט, מבואר שהחיוב בשומע מאחר, הוא מדין שומע כעונה. רק שהוסיף שם בהערה, שאין להקפיד בזה על כוונה של שומע ומשמיע לצאת י"ח. אלא שבאות כ' כתב: "ולפע"ד בכה"ג [ששומע ד"ת] שפיר חשיב מעשה, ע"י דיבורו של המשמיע והטיית אזנו של השומע". עכ"ל. והרי גם השומע מדיסק עושה מעשה בהטיית אוזנו. וצ"ע).

ד. פסוקים הנאמרים דרך תפילה ותחנונים, ולא בדרך קריאה ולימוד, יש אומרים שמותר לאומרם קודם ברכות התורה, וכן דעת מרן השולחן ערוך (מו,ט). ויש חולקים. והנכון לחוש לסברא זו, ולא לומר שום פסוק אפילו דרך בקשה ותחנונים, אלא עד לאחר שיברך ברכות התורה. לפיכך הקמים באשמורת לומר סליחות, יברכו כל ברכות השחר עם ברכות התורה, ורק לאחר מכן יאמרו הסליחות הכוללות מזמורים ופסוקים. וכן האומרים פסוקים "ותתפלל חנה" וכדומה, לא יאמרו אותם אלא עד לאחר ברכות התורה. (ילקו"י ח"א עמ' נז).

ה. ולכן השומע "קדושה" קודם שיברך ברכות התורה, רשאי לענות "נקדישך ונעריצך וכו", כולל פסוק "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וכו", ופסוק "ברוך כבוד ה' ממקומו". שהרי אין כוונתו לקרוא פסוקים דרך לימוד. והואיל והיא מצווה עוברת יש לסמוך על עיקר ההלכה הנ"ל בסעיף ד'. אבל פסוק "ימלוך ה' לעולם וכו", לא יענה עם הציבור כל זמן שלא בירך ברכות התורה, ויהרהר פסוק זה בלבו ודיו. (הליכו"ע עמ' נח).

ו. וכן השומע ציבור שאומרים שלש עשרה מידות הרחמים שבפסוק "ה' ה' אל רחום וחנון וכו", או השומע ציבור שאומרים פסוק "שמע ישראל", ועדיין לא בירך ברכות התורה, אף על פי כן יענה עם הציבור, מכיון שהוא דרך תחינה ובקשה. וכל שכן שהשומע "קדיש" או "ברכו" קודם שיברך ברכות התורה, שיענה עם הציבור. (שם).