סיפור אישי מעולם אחר! "חוויתי מוות קליני"

לאחר 17 שנים של שתיקה ממושכת, ולאחר הפצרות רבות, בקושי עצום ובמסירות נפש גדולה, חושפת גב’ מ. את הסיפור שקשה לה לדבר עליו יותר מכל, לתועלת הציבור. הסיפור המובא לפניכם תומלל מתוך כנס נשים שנערך בירושלים חודש אב התשע”ב (תמונה מ Lucas Loffler - נוצר על ידי מעלה היצירה)

המעשה אירע לפני 17 שנה, בדיוק בנר ראשון של חנוכה. כחודש לפני האירוע התחלתי לקבל התקפות בזמן העבודה. הייתי מאבדת את ההכרה לכמה דקות, מתאוששת וממשיכה לעבוד. אחרי שזה קרה פעם שנייה, הלכתי לבדיקות בקופת חולים ולא מצאו דבר. החלטתי ללכת לרבי יצחק כדורי ע”ה. הוא ברך אותי ונתן לי בקבוק שמן זית. על השולחן היה ספר עם מנעול ומפתח. וכאשר הרב ברך אותי, אני רואה פתאום את המפתח מסתובב לבד, ככה מעצמו מסתובב לו. אני לא אשכח בחיים את הדבר הזה. ואז הרב אמר לי: “בתי לכי לשלום יהיו לך ישועות”.

אכזבה גדולה מאד ביציאת הנשמה

הייתי בבית. אני יושבת עם הילד, מכינה איתו שיעורי בית, ולפתע אני מקבלת את ההתקפה, אני מתעלפת ונופלת ארצה ללא הכרה. כולם נכנסו ללחץ וניסו לעזור לי ולעורר אותי, אבל כבר לא היה מה לעזור, הנשמה שלי כבר יצאה מהגוף, ואני מרחפת בחלל החדר, רואה ושומעת את הכל. ראיתי את עצמי מלמעלה, איך שמוציאים אותי על כסא ולוקחים אותי לאמבולנס.

באותה שנייה שהנשמה שלי עוזבת את הגוף, את העולם הזה המלא בשקר, אני יודעת את האמת - ה’ אמת, התורה אמת, ומהעולם הזה לוקחים רק את המצוות, כל היתר... ואני בצער גדול, ובאכזבה אחת גדולה וענקית שאי אפשר לתאר במילים. אני פשוט חושבת ואומרת לעצמי: 'כל החיים עבדתי, קניתי בית, סידרתי את הרהיטים, טיפחתי, השקעתי וייפיתי, עשיתי לי יופי של ארמון, אבל איך אני יוצאת מפה? מה אני לוקחת איתי? אפילו כיסוי הראש שלי לא היה בסדר ואין מי שיסדר לי אותו על הראש, פשוט אין...'. והאכזבה הכי גדולה שלי הייתה - למה במקום להשקיע יותר במצוות, השקעתי בהבלי העולם הזה?? הכאב היה חזק ביותר. באותו רגע זה היה דבר שכאב לי יותר מכל.

תוך שנייה אני נעלמת מהעולם הזה ועולה למעלה. מראים לי את כל החיים שלי מהיום שנולדתי ועד אותו יום שאני עומדת שם. אם עשיתי טוב, אם לא עשיתי טוב, שם מראים את הכל בסרט אחד גדול. אחרי זה אני נשאבת מעלה למקום מלא אור, אשר אין כמוהו בכל העולם, והאור הזה הוא כל כך טוב! זהו אור שהוא מחבק, מחמם, אוהב, ונוסך תחושת ביטחון כזאת. והאור הקיף אותי באהבה כזאת גדולה שאי אפשר לתאר. הבנתי כי זה אור השכינה. ואני לא יודעת אם יש מילים שיכולות לתאר עד כמה שזה טוב...

מלאכי חבלה שנבראו מחוסר צניעות

ואז אני נשאבת למקום אחר, ושם חיכו לי וקידמו את פניי כל מלאכי החבלה השחורים, שנבראו מכל העבירות והחטאים שעשיתי בחיים שלי. וכל אחד מהם צועק: “רשעית!”, “רשעית!”, “רשעית!”, “ממך נבראנו”, “ממך יצאנו”, “את תתני את הדין על כל דבר”.

למעשה כל חיי שמרתי תורה ומצוות. גדלתי בבית חרדי והקפדתי על הכל. כל מה שלא היה בסדר בי, זה שחשבתי שאני צריכה להתלבש יפה, כי הייתי צריכה להיראות בעבודה באופן מסוים. הייתה לי עבודה מכובדת, בארגון המעסיק כ-400 אנשים שרובם גברים. בתוקף תפקידי הייצוגי הרגשתי צורך לטפח את המראה החיצוני שלי. הלכתי בבגדים יפים שמושכים את העיין, בפאה, בחצאית מעל הברך, בגרביים שקופות ובבגדים צרים. ואני מעולם לא ידעתי שהחטאתי. לא היה אפילו בתת המודע שלי שאני מחטיאה אנשים באופן שבו הלכתי.

מלאכי החבלה האלו כל אחד נראה כמו מפלצת. אחד יותר גרוע מהשני. יש כאלה שנראים כמו רגליים. כי אני החטאתי בהליכה שלי וברגליים שלי, בגלל שהחצאית והגרב לא היו כמו שצריך. ובכל אבר שהחטאתי בו, אם זה בידיים-בתכשיטים, או בכל דבר שאני החטאתי בו, כך הופיע אותו מלאך רע באותה צורה, והם היו נראים כמו מפלצות. היו גם אריות, נחשים, והמון המון עיניים ושיניים ארוכות...

היה אחד שצרם לי יותר מכל השאר, הוא היה מפחיד נורא, זה היה מלאך שנראה כמו ראש של כלב, אוזניים ענקיות ושיניים שאי אפשר לתאר באיזה גודל. את הדבר הזה אני לא יכולה לשכוח, והוא כל הזמן היה עם פה פעור, רודף אחריי ונושך אותי בכל אבר ואבר. כולם רודפים אחריי, כולם! כולם! הגודל שלהם נורא ואיום, הם היו כל כך ענקיים ומפחידים שאי אפשר לתאר. והם רודפים אחריי, מכים אותי, והצעקות שלהם היו חזקות עד סוף העולם. מקצה העולם עד קצה העולם אפשר היה לשמוע את הצעקות שלהם.

בדרך, לפני שהגענו לבית הדין, אני שומעת צעקות מכל הכיוונים. מצד אחד צעקות של איזה אדם שנענש על מאכלות אסורות, ממקום אחר שומעים צעקות של אישה שלוקחים אותה מלאכי חבלה בגלל שהייתה קנאית... איזה פחד זה, אי אפשר לתאר. ומלאכי החבלה על עברות של לשון-הרע זה משהו איום ונורא. אני ב”ה לא נכשלתי בלשון הרע, גם לא בקנאה וגם הקפדתי על כשרות המאכלים ובכל הדברים האחרים. הבעיה היחידה שלי הייתה כאמור חוסר הצניעות. אחד הדברים שהכי זעזעו אותי זה הדבר שקרה לי בגלל שהלכתי עם פאה. שתדע לה כל אישה שהולכת עם פאה, כי בעולם האמת תולשים לה את כל השערות מהראש אחת אחת ושורפים אותה. אני בחיים לא אשכח את הדבר הזה: איך רואים ראש שכולו שרוף, בוער. מחזירים את השערות לראש, ועוד פעם שורפים. וכל זה בגלל הפאה...

הגר"ע יוסף והבבא סאלי מלמדים זכות

הגעתי לבית הדין של מעלה. גודלו של האולם של בית הדין הוא כמו חצי עיר. עם שולחן ענק שבענקים. וכל האנשים שם, כל הרבנים, וכל הדיינים שם היו לבושים שחור או לבן. בשלב זה כל מלאכי החבלה עמדו בצד ורקדו בשמחה, והיו נראים ענקיים מפה ועד סוף העולם בגודלם העצום. ועומד שם משקל מאזניים ענק, שהוא שוקל את המצוות ואת העבירות. ואז הגיע מלאך לבן, מלאך טוב, עם כנפיים לבנות. אי אפשר לתאר כמה שהוא יפה. רק מלראות אותו נרגעתי. והרגליים שלו, הם לא כמו שלנו נפרדות זו מזו, אלא צמודות אחת לשנייה. ואז המלאך היפה אומר: “לאישה הזאת יש גם זכויות, אי אפשר לדון אותה רק על העבירות שהיא עשתה”. אז התחילו להביא את הזכויות למאזניים.

למעשה, זכויותיי העיקריות היו שאני זכיתי לגדל חמישה ילדים שהם לא שלי. הייתי משפחה אומנת לחמישה ילדים, וגידלתי אותם ביראת שמים ובמסירות נפש. בתלמודי תורה, בר מצוות, חתונות, הכל. כאילו היו הילדים האמיתיים שלי, גידלתי אותם באהבה, למרות הקשיים שהיו לי כאלמנה. הכל עשיתי לשם שמים. וכך התחילו להגיע למעשה כל הזכויות שלי. רואים על המאזניים הענקיות את העבירות ואת הזכויות. מלאכי החבלה שנבראו מן העבירות על כף אחת, ומלאכים יפים מליצי יושר שנבראו מהמצוות על הכף השנייה. וברוך השם הגעתי למצב שהזכויות הכריעו.

לפתע הופיע מולי הרב עובדיה יוסף ביחד עם הבבא סאלי זיע”א. הם הגיעו ביחד, ובאותו רגע שהם הופיעו, כל מלאכי החבלה ברחו ונעלמו מהשטח מאימת קדושתם. הבהיק מהם אור גדול שאי אפשר לתאר, כאילו נדלק אור גדול בכל העולמות. ואז הרב עובדיה יוסף אמר לבבא סאלי: “תברך אותה” תוך שהוא הצביע עלי בידו. והוא אכן בירך אותי שם. הם היו למעשה מליצי היושר שלי והם הצילו אותי. באותו רגע קיבלתי את הבשורה, שאני יכולה לרדת לעולם הזה בחזרה.

ניתוח בראש בצורת האות ט'

כשאני חוזרת לעולם, אני רואה את עצמי בבית החולים כשגופי על שולחן הניתוחים. הייתי במוות קליני במשך 24 שעות. הצילומים הראו שיש לי גידול ענק בראש. הניתוח שלי היה מאוד קשה, ולא היה לי שום סיכוי לחיות. הצוות הרפואי לא חשבו שיש לי סיכויים לחיות, אלא אם יקרה נס, וגם אז אמרו שהיא כנראה תהיה צמח או משותקת חצי גוף. במשך הזמן שהייתי בבית החולים, בתי שהייתה לומדת עם בתו של הרב בן-טוב ע”ה, שהיה מומחה בבדיקת מזוזות, לקחה אליו את המזוזות שלנו. הוא בדק את המזוזות ואמר לה “אני כרגע מבצע לה את הניתוח”. הבעיה הייתה באות ט’ בפסוק: “והיו לטוטפות בין עיניך”. הניתוח במזוזה היה באות ט’, והניתוח שלי בראש מתחיל מכאן ועד להנה בדיוק בצורת האות ט’. כאילו מישהו צייר את האות ט’. (עדות של אחת הנשים שהשתתפו בכנס: "גב מ’. אפשרה לנו להסתכל על ראשה, ראינו שקע גדול בצורת חצי עיגול כמו האות ט’ באמצע הראש, חלק מהנשים רעדו ובכו, הרבה נשים קבלו על עצמן להתחזק בצניעות ולהוריד את הפאה").

אחרי חצי שנה של אשפוז בבית החולים התחלתי להתאושש, אחרי שמונה חודשים חזרתי הביתה. ב”ה עמדתי על הרגליים, תודה לבורא עולם. אחרי ששוחררתי מבית החולים, הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה, לקחת את כל הפאות שלי ואת כל הבגדים שהיו לי, ואני לא צריכה לספר לכם כמה לבוש היה לי כמנהלת גדולה, ופשוט עשיתי מדורה גדולה לכל הדברים הפרוצים האלה כמו שעושים בל”ג בעומר.

דענה לכן נשים יקרות, שאין דבר שאנחנו עושים בעולם הזה ולא נותנים עליו דין וחשבון בעולם הבא. אין! לא קיים! זה לא הפקרות! וגם חשוב שתדעו, שבגלל הפאה שרפו אותי, הרבה פעמים שרפו אותי בעולם האמת בגלל הפאה. ובגלל זה גם קיבלתי את העונש שלי בעולם הזה עם הניתוח בראש!

לזיכוי הרבים ניתן להזמין את גב' מ. ללא תשלום לכנסים לנשים באמצעות ארגון "כתר מלכות". טל':    02-5810763