"נפלאות הבריאה": הוכחה ניצחת למציאות האלוקים! תיקון נסתר – מערכת הגלדת הפצעים

מדוע העור שעל ידיו ורגליו צמח מחדש, ואילו בד המכנסים לא התחדש? מדוע הדימום נפסק בהדרגה והפצע נסגר, ואילו החור במכנסים נותר פעור כפי שהיה? וכיצד יכול העור החדש שעל אצבעותיו לשכפל את תבנית טביעת אצבעותיו האישיות?! ■ מה מבטיח לנו כי התא ייצר תא עור נוסף, ולא תא כבד למשל? ■ איזה תכנון – איזה מתכנן!!

הבחור הצעיר דהר בשיא המהירות במורד הרחוב, לפתע הוא נתקל בבליטה שהזדקרה לה על הכביש, הוא התרומם באוויר והתרסק בקול חבטה על הקרקע. במקום שבו רגליו נגררו על פני משטח הבטון - נראו כעת שאריותיו של זוג מכנסים שהיו פעם אלגנטיים, ומבעד לקרעים הציצו ברכיו החבולות והמדממות. אולם את מלא כובד הנזק ספגו כפות ידיו: תוך כדי ניסיון לבלום את נפילתו עברו שתי כפות ידיו שפשוף רציני, העור נקרע והחל לדמם. תוך חודשיים התרחשו עמו שני ניסים: כפות ידיו וברכיו החלימו לחלוטין, עד כדי כך שלא נותר סימן קלוש לנפילה. ו... אפילו טביעות אצבעותיו חזרו לקדמותן. אך לצערנו, לא נוכל לבשר לכם על נס דומה שארע במכנסים. הם עדיין נותרו קרועים ומקומטים, ללא כל סימן לכך שהם עומדים להתרפאות.

מדוע העור שעל ידיו ורגליו צמח מחדש, ואילו בד המכנסים לא התחדש? מדוע הדימום נפסק בהדרגה והפצע נסגר, ואילו החור במכנסים נותר פעור כפי שהיה? וכיצד יכול העור החדש שעל אצבעותיו לשכפל את תבנית טביעת אצבעותיו האישיות?!

אז זה עובד ככה: בשעת דימום, שרותי החרום של הגוף מגיבים מידית. טסיות זעירות (אלו הן כדוריות דם מיוחדות המיוצרות על ידי מוח העצם; בכל מילימטר מעוקב של דם ישנן כ-250,000-500,000 טסיות!!) נחפזות ומגיעות אל המקום. ותוך שניות הן יוצרות טלאי זמני.

מה שמתרחש כעת דורש מאתנו דמיון פורה. תארו לעצמכם מאגר מים אשר בצידו נפער חור גדול, והמים זורמים מתוך הפרצה הגדולה. לפתע מגיע בטיסה מין "מלאך" ומחבר שסתום המותאם בדיוק לגודל החור. אותו גיבור מרסס את החור בקיר המאגר בנוזל מיוחד, הנקרש מיד בבואו במגע עם הקיר, ועוצר את זרם המים הפורצים החוצה. לאחר מכן אותו נוזל מיוחד יוצר כבלי מתכת חזקים ביותר, הנמתחים לרוחב הפתח. ולפתע מופיעות לבנים משום-מקום ומניחות את עצמן סביב לכבלים, כשהן כבר מרוחות בטיח מהיר-יבוש, עד שהחור נעלם, והמאגר חוזר להיות שלם כפי שהיה מקודם.

זה בדיוק מה שקורה לפצע באצבע: הטסיות יוצרות את קו ההגנה הראשון וכנ"ל. לאחר מכן מגיעים כוחות ההגנה הכבדים יותר, בצורתו של חלבון הנקרא "פיברין". הפלסמה (נוזל הדם) משחרר את ה"פיברין", והוא יוצר רשת של סיבים לרוחב הפצע, החוסמת ביעילות את החור, ומונעת בריחת דם נוסף, וחדירת חיידקים וחומרים אחרים לא רצויים לתוך הגוף.

לפני שנמשיך בתיאור הגלדת הפצע, כעת אנחנו לכאורה בבעיה: אם הפיברין, חומר הפלא אוטם החריצים, נמצא בדם, כיצד הוא לא סותם את הדם בתוך הגוף, וגורם לתוצאות שלא היינו רוצים להעלות על הדעת? התשובה מדהימה: מכיון שאי אפשר שהפיברין יזרום בדם בצורתו המוגמרת, שכן הוא יקריש את הדם, ויסתום את כל עורקי הדם, לכן במקום זאת הניח ה'מתכנן העליון' בדם אך ורק את חומרי הגלם המייצרים את הפיברין, כשהם מוכנים לגיבוש ולשימוש בשעת פציעה, תוך התראה של שניות ספורות. ובשעת פציעה נוצר ה"פיברין" בצורה כזו: האנזים הכימי הנקרא "תרומבין", מתחבר בשעת פציעה עם החלבון הנקרא "פיברינוגן" ופועל בתוכו, התגובה הכימית בין השניים הופכת את הפיברינוגן ל"פיברין".

כעת נחזור לתהליך ריפוי הפצע: לאחר שנקרש הדם, הוא מתחיל להתכווץ. ככל שהוא מתכווץ הוא מתקשה, ונוצר גלד על המקום הפגוע. הדם שנקרש ממשיך להתכווץ, תוך כדי שהוא מושך את הרקמות ומקרבן זו לזו, ותאים חדשים הנוצרים על גבולות הפצע מתחילים להתפשט על פני השטח הפנימי של הגלד. כשהם יוצרים שכבת עור חדשה בקצב של כ-0.5 מ"מ ביום. כעת צומחים ענפים חדשים של נימי-דם מתוך נימים אחרים באזור, ועצבים שנחתכו צומחים בתוך הרקמות. תא שנחתך שולח אות מצוקה לשכניו: "הצילו, מהרו לצמוח!", אות זה נשלח באופן כימי, דרך ההורמונים. התא הבריא מקבל את ההודעה ומיד מתחיל לשכפל את עצמו.

נשאלת השאלה: מה מבטיח לנו כי התא ייצר תא עור נוסף, ולא תא כבד למשל? התשובה היא, שבכל אחד ואחד ממאות מיליוני התאים בגופנו קיים "קוד גנטי", ובו המידע המדויק הדרוש לו כדי להישאר נאמן לתפקידו. וכך, העור החדש הצומח במקום העור שנקרע, מכיל את הקוד הנכון, וטביעת האצבעות האישית שלך, שהיא ייחודית לך, ואין שני לה בכל העולם כולו – בעבר, בהווה ובעתיד(!!) משוחזרת בנאמנות ובדייקנות.

תהליכי הקרישה במקרה של קרע בכלי הדם, ואי קרישה כאשר כלי הדם שלם, חיוניים שניהם במידה שווה, והם גורליים להישרדותה של האנושות. חשוב לדעת, כי ספרי הביולוגיה מודים בבירור: "הפרטים המרכיבים את תהליך קרישת הדם מורכבים ומסובכים ביותר, ולא כל הביולוגים מסכימים ביניהם לגבי השלבים השונים...". הטסת אנשים לירח נראית משימה פשוטה בהשוואה למורכבותו של נוזל החיים – הדם הזורם בגופנו!!

רחמנות על זוג המכנסים, פרי מחשבתו ויצירתו של האדם! כשהם נקרעו הם לעולם לא יצמחו מחדש. וכך הוא גורל קורת-פלדה הנסדקת וכדומה. לעומת זאת, הביטו באותן כפות ידיים חתוכות. פלאי פלאים! פשוט הניחו להן לנפשן, והנה הן כחדשות. איזה תכנון – איזה מתכנן!! (ערוך ע"פ מאמריו של הרב אברהם כץ שליט"א, שפורסמו בעלון "שעה בשבוע").