שאל את הרב: לקט שאלות ותשובות בענייני הלכה וייעוץ מאת הרב מנשה בן פורת שליט"א

לקט תשובות שהשיב הרב מנשה בן פורת כאן באתר במסגרת "שאל את הרב". נושא: הלכות ברכת פת הבאה בכיסנין. מתי מברכים על מיני מאפה "בורא מיני מזונות", ומתי מברכים עליהם "המוציא לחם מן הארץ"? מהי הברכה האחרונה שיש לברך אחר אכילת מיני המאפה השונים? מה מברכים על חלות מתוקות שנרגש בהן טעם המתיקות? מה מברכים על פיצה? ומה על "קרוטונים"? ומה על כובאנה, מלאווח וג'חנון?

שאלה: מתי מברכים על מיני מאפה "בורא מיני מזונות", ומתי מברכים עליהם "המוציא לחם מן הארץ"? הרי שניהם הינם בצק אפוי, א"כ מה הכלל הקובע אם ברכתם "מזונות "או "המוציא"?

תשובה: בצק אפוי שיש בו אחד מהתנאים דלהלן ברכתו "מזונות":

א. עיסה שעירבו בה גם שמן או דבש, סוכר, תבלינים וכיוצא בזה, בכמות כזו שמורגש טעם השמן או הדבש בתוך העיסה, לפי מנהג הספרדים ובני עדות המזרח ברכתה "מזונות". (למנהג האשכנזים, אין לברך עליהן "מזונות" אלא אם כן עירב בהן הרבה דבש או תבלינין וכיוצא בזה, עד שהם עיקר העיסה).

ב. גם עיסה העשויה מקמח ומים בלבד, אם העיסה עשויה כמין כיס, ומילאו בתוכה דבש או סוכר, אגוזים ושקדים וכיוצא בזה, כגון: עוגיות מעמול, ברכתה "מזונות".

ג. כעכים יבשים וקשים שכוססים אותם, למרות שהעיסה מקמח ומים בלבד, כגון: בייגלך, ברכתם "מזונות".

אמנם, שאר מיני מאפה שאין בהם אחד משלושת התנאים הנ"ל, כגון: לחם, פיתות ולחמניות, ברכתם "המוציא". (שו"ע קסח,ז).

שאלה: מהי הברכה האחרונה שיש לברך אחר אכילת מיני המאפה השונים?

תשובה: האוכל 30 גרם ומעלה ממיני מאפה שברכתם "המוציא" – מברך לאחר אכילתם ברכת המזון. והאוכל מיני מאפה שברכתם "מזונות": אם אכל מהם לפחות 30 גרם – מברך לאחר אכילתם "על המחיה". אך אם אכל מהם יותר מ-216 גרם, שזהו שיעור קביעות סעודה – מברך לאחר אכילתם ברכת המזון. (ובאכילת כמות כזו, יש ליטול ידיים עם ברכת "על נטילת ידיים" לפני האכילה, וברכתם "המוציא", כדין האוכל פת לכל דבר).

ויש לאכול את הכמות הנ"ל (216 גרם) ממיני המאפה האלו דווקא, אך אין התבשילים שאוכל עם המיני מאפה, כגון: בשר ודגים, מצטרפים לשיעור הנ"ל. (חזו"ע ברכות עמ' נה).

וכל השיעורים הנ"ל הם בנפח ולא במשקל, וכדלהלן, אלא שברוב ככל מיני המאכלים כמות הנפח והמשקל שווים הם. (שו"ת חזו"ע עמ' תקיב, חזו"ע סוכות עמ' קיג ד"ה ומש"כ, תשובה כ"י למרן זצ"ל שהודפסה בראש החוברת "כי בא מועד" פסח, שו"ת ברכת יהודה ה,מא, עלון בית נאמן מס' 32 אות כח ומס' 33 אות ה).

שאלה: מה מברכים על חלות מתוקות שנרגש בהן טעם המתיקות?

תשובה: מנהג הספרדים ובני עדות המזרח לברך עליהן "מזונות", ואין יוצאים בהן בשבת ידי חובת שלוש סעודות, אלא אם כן אוכל מהן שיעור קביעות סעודה, שזה 144 גרם, (חלה מתוקה במשקל 144 גרם יש בה נפח של 216 סמ"ק). ובלחמנייה קלועה קטנה מתוקה יש בה שיעור קביעות סעודה. ומנהג האשכנזים לברך על חלה מתוקה "המוציא" וברכת המזון.

אמנם, ראוי והגון לבני עדות המזרח ממידת חסידות שלא לאכול חלה מתוקה, פחות מ-144 גרם, כדי שלא להיכנס בספק ברכה, שכן יש דעות שונות בברכתה.

מקורות וביאורים: בחזו"ע ברכות עמ' נה פסק שיש לברך על חלות מתוקות "מזונות", אא"כ אכל שיעור קביעות סעודה. אמנם, לדעת הגר"מ לוי זצ"ל, בברכת ה' (ח"ב פ"ב עמ' קט והלאה), שיעור קביעות סעודה בחלות מתוקות הוא בכביצה בלבד. ויתירה מזו, דעת כמה מגאוני הדור, שברכת החלות המתוקות "המוציא", כיון שבזמננו חלות אלו נאפות בכדי להשביע, ולא נועדו לשם קינוח, כידוע וכמפורסם, ולכן דינן דומה לדין הפשטידא בשו"ע סו"ס קסח, שאע"פ שממולאת בבשר, עכ"ז ברכתה המוציא, כיון שהדרך לאוכלה לרעבון וכדי לשבוע, עי' מ"ב שם ס"ק צד. וכ"כ בהערות שבמהדו' דרשו (סוף הערה 70) בשם הגר"ש וואזנר ועוד אחרונים, וכ"כ הרב אליהו מאדר בעלון בית נאמן מס' 20. וראיה לדבריהם, ממש"כ בשו"ת בשמים ראש סי' כב, הובא בחזו"ע שם עמ' סא. ע"ש.

ולכאורה צ"ב בדעת החזו"ע, מאי שנא חלות מתוקות מדין הפשטידא הנ"ל, הרי שניהן נאכלות לשובע? והנלע"ד בדעת החזו"ע, דס"ל שמברכים לעולם על פת הבאה בכיסנין מזונות, הגם שנאפית ונאכלית בכדי לשבוע, ושאני עיסת הפשטידא, שאינה מקבלת טעם הבשר או הדגים אלא לאחר שנאפית קצת בתנור. נמצא, שבשעת אפיית הבצק הוי לחם גמור, שאין כאן שום תערובת טעם של בשר, ולאחר מכן בשעה שהבשר מתחיל לתת טעם בלחם, הרי כבר נאפה הבצק, והוי כמו לוקח פת אפויה ואופה אותה שוב עם בשר, שבוודאי נשאר דינו כדין הפת. וראיתי בחזו"ע עמ' סח שהביא כן בשם הגאון בני חיי סי' קסט. ולפי זה הוסיף שם בשם שו"ת צל הכסף ח"ב סי' ג, שאם העיסה של הפשטידא נילושה בשמן או בשומן של הבשר, וניכר בה טעם השמן או השומן, שיש לברך עליה מזונות.

ולכאורה מצאתי סיוע לחזו"ע ממש"כ הברכ"י שם סק"ז: "אבל אם עיסת הפשטידא נילושה בשמן, יש לה דין כיסנין, הרב דבר משה ח"א או"ח סי' טז, וכן עמא דבר". עכ"ל. ולכאורה, אע"פ שמערב שמן בעיסת הפשטידא עדיין נאכל לשובע, ואעפ"כ ברכתה מזונות. ויש לדחות, כיון שמערב הרבה שמן בעיסה, מרוב שהעיסה שמנונית לא ניתן לאוכלה בכדי לשובע, ולכן נאכלת לקינוח בלבד. ויש עוד הרבה מה להאריך בזה, אך אין כאן מקומו. ולכן כתבנו שטוב שלא להיכנס בספק ברכות.

שאלה: מה מברכים על פיצה?

תשובה: הפיצה הנמכרת בפיצריות השונות ברחבי הארץ – ברכתה המוציא, לאחר נטילת ידיים בברכה כדת, ואם אכל ממנה 30 גרם, יש לברך ברכת המזון לאחר האכילה. ואין לסמוך על החנויות המפרסמות שהפיצה שלהן ברכתה מזונות.

מקורות וביאורים: בחזו"ע ברכות עמ' ס' כתב, שאם הפיצה נילושה בחמאה וחלב, וניכר בה טעם החלב והחמאה, ברכתה מזונות ועל המחיה, ואם נילושה במים וחלב ולא ניכר בה טעם החלב, ברכתה המוציא וברכת המזון. ע"כ. אבל בהלכה ברורה (קסח, נ) כ', שהמציאות כיום לגבי כל הפיצות הנמכרות היא, שאין טעם החלב ניכר בעיסה, ואפילו כשנילוש ברוב חלב. ע"כ. ונלע"ד שלכן החזו"ע הוסיף שעירב בעיסה "חמאה וחלב", ו"ניכר בה טעם החלב והחמאה", כיון שטעם החלב שלנו קלוש הוא, ואפי' כשמערב רוב חלב בעיסה אין טעמו ניכר עדיין. ובלא"ה הרי הפיצה נאכלת לשובע ולא לקינוח, וכמש"כ בחזו"ע שם בהערה, וכבר כתבנו בהערה הקודמת דעת כמה מהגדולים שבכה"ג יש לברך המוציא. וכ"כ הגרש"ז אוירבאך ועוד אחרונים שהובאו במהדו' דרשו סי' קסח הע' 70, שכיון שהפיצה באה להשביע לכן ברכתה המוציא, גם אם עירב בה רוב חלב, רק שהחזו"ע לשיטתו, וכפי שביארנו בתשובה הקודמת באריכות.

שאלה: מה מברכים על "קרוטונים", שהם חתיכות מרובעות קטנות של לחם, שמורחים עליהם שמן ותבלינים, ואופים אותם שוב עד שנעשים יבשים כעין צנימים?

תשובה: ברכת ה"קרוטונים" היא "מזונות" ועל המחיה, בין אותם המטוגנים בשמן עמוק ובין אותם האפויים בתנור.

מקורות וביאורים: בספר הלכה ברורה (קסח, לד) כתב, שאם טיגנו אותם בשמן עמוק ברכתם מזונות, וכמש"כ בשו"ע (קסח, י), שהמבשל חתיכת לחם הפחותה משיעור כזית ברכתה מזונות. (וע"ש במ"ב ס"ק נו לגבי טיגון). אבל אם נאפה בתנור, אין האפייה מבטלת ממנו שם לחם, דהוי כלחם שפיררו שברכתו המוציא, כמבואר בשו"ע שם. ולעומתו בספר פסקי תשובות (שם, יא) כ', שגם באפאו בתנור ברכתו מזונות, דהוי פת שכוססים אותה שברכתה מזונות. שכבר כתב השד"ח שדין כוסס שברכתו מזונות אינו סיבה אלא סימן, שכיון שנכסס הוי סימן שבא לתענוג. וגם פה הקרוטונים הנכססים אינם באים לשבוע אלא לתענוג, ולכן ברכתם מזונות. ומצאתי לו סיוע ממש"כ כה"ח (שם, סו) בשם שו"ת בית דוד, שיש לברך "המוציא" על צנימים, שהוא לחם שחוזרים ואופים אותו עד שנכסס, ומבואר בכה"ח הטעם, "כיון שהוא בא לשם קביעות סעודה". מבואר בדבריו, שאם נאכל לתענוג בלבד, כמו הקורטונים, ברכתם מזונות. וע"ע מ"ב מהדו' דרשו (שם, הע' 29), ודוק היטב.

הבהרה חשובה

בגיליון הקודם במדור "שאל את הרב" כתבנו לגבי כובאנה, מלאווח וג'חנון, כך: "אם מבשלים/מטגנים את העיסה בקדירה או במחבת שיש בה מרגרינה או שמן, באופן שמכסים את הקדירה היטב, והעיסה מתבשלת מחמת האדים החמים - העיסה פטורה מהפרשת חלה, וברכתה "בורא מיני מזונות". שדינה כמו בצק מבושל המבואר דינו בשו"ע (קסח, יג).