מדריך לעריכת "ליל הסדר"

מדריך נפלא המסביר בשפה פשוטה וברורה כיצד לערוך את "ליל הסדר".

כדי לזכור כיצד לערוך את "ליל הסדר" נתן רש"י (מחזור ויטרי סימן סה) סימנים לכל הפעולות הנעשות ב"ליל הסדר". הנה הם לפניכם עם הסבר קצר:

קדש - קידוש

בגמר הקידוש שותים את היין או המיץ ענבים בהיסבה (=נטייה לצד שמאל). זה הכוס הראשון מארבע כוסות.

ורחץ - נטילת ידיים ללא ברכה

נטילת הידיים נדרשת עבור אכילת הכרפס לאחר הטבלתו, מאחר והבא לאכול מאכל שטיבולו במשקה חייב בנטילת ידיים תחילה.

כרפס - אכילת כרפס לאחר הטבלתו במי מלח או בחומץ

הטעם לאכילת הכרפס, כדי שייראו הילדים שינוי מכל השנה [שאנו אוכלים היום ירקות לפני הסעודה] וישאלו על השינוי "מה נשתנה". ובחרו דווקא ב"כרפס" יותר משאר ירקות, מאחר ו"כרפס" הוא אותיות "ס פרך", רמז לשישים (גימטריא אות ס) רבוא בני ישראל שעבדו בפרך.

יחץ - חציית המצה לשניים

חוצים את המצה האמצעית מבין שלשת המצות לשניים. את החלק הגדול שומרים לאפיקומן ואת החלק הקטן מחזירים בין המצות השלמות. הטעם לכך שנאמר "לחם עוני" מלשון עניות, ודרכו של עני לאכול פרוסות לחם.

מגיד - אמירת ההגדה

פותחים את ההגדה בשאלות הילדים "מה נשתנה", לאחר מכן האבא משיב להם כפי שמופיע בהגדה, כדי לקיים מצוות "והגדת לבנך...". מאריכים לספר בסיפור יציאת מצריים. בסיום ההגדה שותים את הכוס השני של ארבע כוסות בהיסבה. למנהג הספרדים אין מברכים ברכת הגפן על כוס זה.

רחצה - נטילת ידיים לסעודה עם ברכת "על נטילת ידיים".

מוציא – ברכת "המוציא"

מצה - ברכת "על אכילת מצה" ואכילת מצה

יש לאכול 60 גרם מצה בהיסבה, ולמי שקשה די באכילת 30 גרם מצה.

צריך לאכול מצות עבודת יד דווקא (לא מצות מכונה).

הטעם לאכילת המצה, משום שלא הספיק בצקם של אבותינו לתפוח בצאתם ממצרים, מאחר שגורשו ממצרים.

מרור - אכילת ירק מר

יש לאכול כזית (30 גרם) מרור. הספרדים נוהגים לאכול חסה, והאשכנזים נוהגים לאכול כריי'ן.

חובה לקחת חסה (וכרפס) הגדילה בגידול מיוחד ללא תולעים, כגון: גוף קטיף וכדומה.

את המרור טובלים בחרוסת, אמנם אין להרבות בחרוסת כדי שלא יתבטל טעם המרירות של המרור. ומברכים לפני אכילת המרור "על אכילת מרור".

הטעם לאכילת המרור, זכר שמיררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. והטעם לאכילת החרוסת, זכר לטיט שעבדו בני ישראל במצרים.

כורך-  אכילת המצה והמרור כשהם כרוכים יחד

כורכים יחד 30 גרם מצה עבודת יד ו30 גרם מרור, מטבילים את הכל בחרוסת, אומרים "מצה ומרור בלא ברכה, זכר למקדש בימינו יחודש, זכר להלל הזקן שהיה כורכם ואוכלם בבת אחת, לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו", ואוכלים את זה בהיסבה (מוטים על צד שמאל).

שלחן עורך- סעודת החג

צפון - אכילת מצת אפיקומן

בסיום הסעודה אוכלים 30 גרם מצה עבודת יד, מאותה מצה שהחבאנו לאפיקומן. אכילת מצה זו היא "זכר לקרבן פסח", ולכן לפני אכילת האפיקומן אומרים "זכר לקרבן פסח", גם מצה זו נאכלת בהיסבה.

לפני אכילת האפיקומן עורכים את טכס "מציאת האפיקומן", מנהגנו שאחד ההורים מחביא את מצת האפיקומן והילדים מחפשים את האפיקומן, המוצא את האפיקומן מקבל מאביו פרס כפי בקשת הילד.

ברך - ברכת המזון

 בגמר ברכת המזון מברכים "בורא פרי הגפן" ושותים את הכוס השלישי של ארבע כוסות.

הלל - אמירת ההלל

להודות ולהלל לה' יתברך על שהוציאנו ממצרים.

בסיום ההלל שותים את הכוס הרביעי של ארבע כוסות. למנהג הספרים אין לברך ברכת הגפן על כוס זה.

נרצה – העושה כסדר הזה, הרי הוא 'מרוצה' לשמיים

מדוע שותים "ארבע כוסות"?

זכר לארבע לשונות של גאולה. פירוש, בנבואת משה לבני ישראל על צאתם ממצרים, ה' השתמש בארבע סוגי לשונות של גאולה - "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי".