מעמד האישה ביהדות: הדרת הנשיות מהמרחב הביתי

אם השוביניזם המערבי דיכא את הנשים, הרי שהתנועה הפמיניסטית דיכאה את הנשיות. אישה שלא תהיה נקבית ותתעקש לפתח רק כוחות זכריים לא תהיה רגועה עם ייעודה, בגלל שהכוחות שבורא העולם נטע בתוכה לא יבואו לידי ביטוי.

אם רוצים דוגמה לאיך משניאים ביטוי בימי המלחמה בחשוכים (שאלה אנחנו כפי הנראה), צריך לראות מה עשו בחודשים האחרונים עם הביטוי 'הדרת נשים'. כמה אפשר לדחוף את צמד המילים הללו בכל מודעה, אירוע ואייטם חדשותי. הריח שהתחיל להתלוות אליו הוא אליטיסטי, מערבי ובעיקר כזה שמנסה באופן סותם פיות להסיט את הדיון.

ברשותכם וברשותכן, כמה כפירות בעיקר. גם לגברים מותר לכתוב נגד אידיאל נשות קריירה, מסיבה פשוטה – שזה גם העסק שלנו. בדיוק כפי שההליכה שלי להתפלל בבוקר היא גם העסק של אשתי, ובדיוק כפי שאם גבר אינו מתפקד כאב הבית זה גם העסק של אשתו, גברים הם בני הזוג של נשותיהם, וזה בהחלט העסק שלהם מה הן עושות בחיים. מה גם שכולנו רחוקים מלהיות 'הגברים של פעם' וצברנו לא מעט שעות מול כיור הכלים, עם הטיטולים של הילדים, וגם המגב והסמרטוט מכירים היטב את זרועותינו החסונות. תנשמו עמוק, גברים ונשים נאורים ויקרים, גם לגברים מותר לדבר על תפקידן של נשים.

הדברים שנאמרים כאן אינם יוצאים בשום אופן נגד רובן המכריע של הנשים בישראל שבחרו לצאת לעבוד – נשים שהכוח והתפקיד הנשי-האימהי עדיין מוטמע בהן, ומחליטות לצאת לעבוד מטעמים כלכליים חשובים. ובכל זאת יש כמה עקרונות שלטעמנו דורשים חיזוק גם אצלנו כחברה דתית, שבמקרים רבים מושפעת יתר על המידה מהעולם המערבי במקומות שהיא הייתה צריכה להיות המשפיעה בהם, בייצור מודל קדוש ואידיאלי של חיי משפחה.

הפמיניזם היה חייב להגיע

צריך להודות על האמת, האנושות הזמינה לעצמה את הפמיניזם – במשך דורות, בתרבויות לא מעטות, גברים שלטו בנשותיהם, רדו בהן, ואת התכונות הנשיות ניצלו לאדנות שלא הייתה במנדט שלהם. מצחיק לשמוע כיצד כורכים בבורות בתכניות האקטואליה את המלחמה בתופעת ההטרדות המיניות בצה"ל (שהשבוע ציינו יום מיוחד במלחמה בתופעה), שהיא תוצר מובהק של התרבות המערבית הנאורה שביזתה את האישה, עם סוגיית שירת נשים שהיא חלק מתפיסת עולם הפוכה הרואה באישה כוח פנימי וקדוש.

שנים של התעלמות מהנשים בתרבויות יצרו היעדר חמור בכוח הנשי בעולם. כדי לתקן את ההיעדר הזה, האנושות הייתה חייבת לייצר 'זבנג' שיחזיר מנה אחת אפיים לכוח הגברי השתלטן, וכך נוצרה תנועת הפמיניזם על גווניה וגלגוליה. אלא שמהר מאוד התברר שבין הדברים הטובים שעשה הפמיניזם, הוא גם העמיק את הנזק לאותו כוח נשי עלום ומחופש, אפילו מעבר למה שעשו שנות הדיכוי הגברי לכוח הנשי – הפמיניזם נסחף אחר הטיפשות והגאווה הגברית שראו בתפקידים החיצוניים הגבריים חזות הכול. תרבות המערב פיתחה זילות גדולה כל כך בתא המשפחתי עד שגם הנשים חדלו לראות בפיתוח והעצמת הבית מטרה עליונה. הפמיניזם הזה נפל בשבי הגברי המערבי וקיבע את התודעה שהמרחב הציבורי הוא המקום הבלעדי שבו אדם צריך לממש את עצמו. כך קרה שאם השוביניזם המערבי דיכא את הנשים, הרי שהתנועה הפמיניסטית דיכאה את הנשיות.

קצת פנימיות – תשרדו

יש בעולם זכריות ונקביות. על פי פנימיות התורה כמעט כל המערכות כאן בעולם עובדות בזכר ונקבה – החל מכנסת ישראל ובורא העולם וכלה בתופעות טבע פיזיות. לאישה בריאה יש תכונות נשיות ולגבר בריא יש תכונות גבריות. נשים וגברים יכולים בהחלט לפתח גם כישורים של בני המין השני, אבל כדי לבצע נכון את תפקידם בעולם אסור לדבר לבוא על חשבון טבעם היסודי. זכר על פי פנימיות התורה הוא המשפיע, והנקבה היא כלי. אין כאן שום אמירה של עליונות, ההפך – מבט שכזה מחדד את התלות ההדדית בין הגבר לאישה: 'משפיע' שאין לו 'כלי' הוא עקר, הוא לא יכול להביא לידי ביטוי את השפעתו. כך גם 'כלי' שנותר ריק בלי שיושפע, גם הוא לא יכול להוציא לפועל את כוחותיו. ככה זה עובד, ואין בכלל מקום להיות מתוסכלים מזה: הגבר זורע והאישה יוצרת חיים. הגבר בונה את הבית והאישה עושה את הבית. הגבר תומך בחיים והיא עושה חיים. ההפרדה הזאת בייעוד אינה נתונה לבחירה חופשית או לשינוי. אישה שלא תהיה נקבית ותתעקש לפתח רק כוחות זכריים לא תהיה רגועה עם ייעודה, גבר שלא יעשה את עבודתו כזכר וייקח על עצמו את תפקיד האישה כעיקר, יחוש מתוסכל בגלל שהכוחות שבורא העולם נטע בתוכו לא יבואו לידי ביטוי. התסכול הזה יעבוד גם הפוך – האישה לא תחדל מלרצות גבר שישפיע ושיתמוך בה (ובזאת יודו גם גדולות הפמיניסטיות ברגע האמת שלהן), והגבר יחפש לעד אישה שתביית אותו ותיטול ממנו את התמיכה שהוא רוצה להשפיע. בלעדיה הוא לא ינוח ולא ישקוט אלא ימשיך לעבוד ולעבוד ללא שום תכלית – טרוט עיניים וחסר מטרה. טשטוש ההבדלים בין המינים יביא לתסכול ולעצבנות. הכר והשלמה בהם – יביאו לאיחוד ולאהבה.

ההפרדה הזאת בייעוד העיקרי אינה מוחלטת – אישה שהיא שלמה ובטוחה בכוח הנקבי שלה, שהוא פנימי יותר בעיקרו, ביתי, אימהי – יכולה בהחלט לצאת החוצה לעולם הגברי ולהיות מעט 'גברית'. אדרבה, זה יכול להעצים אצלה כוחות פנימיים נוספים, וגם לתת מברכתה למרחב החיצוני והגברי, אבל זאת בתנאי שהיא לא נוטשת את ייעודה העיקרי – היא קודם כל אישה, פנימית. גם גבר צריך לגעת בענייני הבית – ילדים חייבים דמות אבא שתהיה גם רגשית ופנימית, אבל בשום פנים ואופן לא במקום היותה גברית וחיצונית. הוא גבר אבל לטובתו ולטובת ילדיו טוב שיהיה גם קצת 'נשי'. זו בהחלט התקדמות מבורכת שהאנושות הגיע אליה - גברים מוצאים יותר מקום בבית, ואישה תורמת את הנגיעה הנשית שלה גם במרחב הגברי שבחוץ. אבל כדי שהתנודה הזאת תהיה מבורכת היא חייבת להיות מרוסנת – חייבים לדאוג שתנועת המטוטלת שעברה האנושות תחזור למקום מאוזן שבו כל אחד מבין את תפקידו העיקרי.

מגמות חברתיות שלא תראו בתקשורת

כוח האם הוא כוח קריטי שבלעדיו האנושות תפתח מחלות קשות. התוצאה של 'הדרת' האישה מהבית בחברות מערביות יצרה חסך חמור במטענים רגשיים אצל המתבגרים, והתא המשפחתי הלך ואיבד את עצמתו ואת משמעותו. ואפשר לכלול בתוך המחירים הללו את תופעות הילודה השלילית שהחברה האירופית לא יודעת כיצד להתמודד אתה, תופעת הרווקות – לא הרווקות המאוחרת, שם לא מדובר על 'איחור' אלא על רווקות עד הסוף, כדרך חיים. גם הפסיכולוגיה המודרנית בנויה ומושתתת על דמות האב ודמות האם, החום והקור שלהם ותפקידיהם בעיצוב האישיות שלנו. נכון, אנחנו בחברה הישראלית לא שם, ואפשר להניח שהחברה הדתית אפילו רחוקה משם – אבל אסור להתעלם מכך שהאידיאולוגיה של הוצאת האישה מהבית, וגימוד ייעודה הנשי, מזנבת חזק גם בתוך החברה הדתית.

אין כאן שום אמירה חשוכה ופרימיטיבית – אדרבה, האנושות צועדת לשם. האנושות מחפשת את כוחה של האישה היום יותר מתמיד. לא לחינם אישה כמו הרבנית ימימה מזרחי מושכת אחריה קהל עצום של נשים, וזאת רק בגלל הבשורה החדשה שהיא נושאת – היא לא עוסקת בגידול 'נשים גבריות', אלא מעצימה אצלן את אותו כוח נשי שהן מחפשות למצוא בעצמן, שהעולם משווע לו כל כך. הן רואות בהיותה של האישה ביתית, פנימית, מקבלת – מקור לעצמה גדולה. הן רואות בתכונות הנשיות כוח גדול שחובתן להביאו לידי ביטוי, קודם כל בביתן, וממילא אחר כך גם בעולם.

אף אחד לא מתכוון בדברים שכתובים כאן לערער אחרי הכוח הנשי והאימהי של אף אחת מהנשים שבחרו לשים את העבודה בדומיננטיות כזו או אחרת בחייהן – אין לאף אחד יכולת לייצר 'מד נשיות', על פי החלטות אישיות של כל משפחה. מאידך גיסא, בשם הזהירות מהכללות, אסור לטשטש את המגמה החינוכית: עיקר ייעודה של האישה הוא פנימי, ביתי, אימהי.