הרב זמיר כהן: השחיטה היהודית כהוכחה שתורה משמיים

המחקרים החדשים גילו דבר מדהים! אצל כל היונקים שהתורה התירה את אכילתם, קיים שינוי במבנה העורקים האחוריים. זו הוכחה שתורה משמיים, שהרי מלבדו מי יכל לרקום קשר מיוחד כל כך בין ההבדל הפיזיולוגי לבין ההלכה המגדירה את בעלי-החיים המותרים באכילה?! (תורה ומדע)

רבים תמהו, ורבים עדיין תמהים: כיצד ייתכן שתורת ישראל אשר הנחילה לאנושות את ערכי המוסר האוניברסאליים בכל הנוגע לרגישות לזולת ולסבלו, ובפרט שהאיסור לצער בעלי-חיים מופיע בתורה בהדגשה רבה, דווקא היא תצווה שהדרך היחידה לצריכת בשר למאכל היא באמצעות שחיטה?

התשובה המקובלת בדורות הקודמים הייתה כי הקפדה על קיומן של הלכות שחיטה גורמת שלא יורגש כאב ולא יגרם כלל צער לבעל-החיים. שהרי התורה מחייבת לשחוט רק בסכין חדה וחלקה לחלוטין, ועוד נדרש על פי ההלכה שהשחיטה תתבצע בזריזות ובתנועה מהירה אחת של הסכין. דרישות אלה גורמות שלא יורגש כל כאב, שהרי חתך מהיר וחד אינו גורם לכאב, כידוע. וכפי שמעידים בני-אדם שנפצעו מלהב חד שפגע בהם במהירות (לדוגמא, רופאים בשעת ניתוח-חירום), כי לא חשו כלל בכאב, ורק מראה הדם הביאם להכרה שנפצעו.

מחקרים חדשים לגבי מערכת כלי הדם שבמוח

תשובה זו, הנכונה לכשעצמה, התעצמה שבעתיים עם פרסום תוצאותיהם המדהימות של סדרת מחקרים חדשים שעסקו במבנה מערכת כלי הדם שבמוח היונקים, וכפי שנבאר: בבסיס המוח של כל יונק נמצא מרכז כלי דם המשמש כ'תחנה המרכזית' של כל כלי הדם המגיעים למוח. מרכז זה נקרא בבני אדם: "העיגול של וויליס" (Circle of Willis ), ובבהמות שמו: "רשת הפלאים" (Rete Mirabile). כל רופא מתחיל יודע, שכאשר יורד בפתאומיות לחץ הדם במרכז זה שבמוח, התוצאה תהיה איבוד הכרה מיידי. בשעת השחיטה נחתכים "עורקי הקרוטיד" שהם העורקים המרכזיים המובילים דם דרך הצוואר למוח. ומכיון שמיד באותה שנייה פורץ הדם שבעורקים אלה דרך החתך החוצה, במקום לעלות אל המוח, יורד לחץ הדם שבמוח בפתאומיות, ואובדן-הכרה מוחלט חל תוך שתי שניות (!) לכל היותר.

משום כך לא תתכן שום תחושת כאב, לא בזמן השחיטה, וגם לא מאותו רגע והלאה. כלומר, עצם פעולת השחיטה אינה כרוכה בכאב כלשהו לבהמה, בגלל חדות וחלקות הסכין ומהירות החיתוך, כפי שהתבאר קודם, וגם לאחר מכן אין תחושת כאב כלל, בגלל איבוד ההכרה המיידי.

אמנם, גוף הבהמה מפרכס גם לאחר איבוד ההכרה בשחיטה, אך המחקרים האמורים הוכיחו כי זה אינו אלא רפלקס ללא כאב, הנגרם מפעילות אנזימטית בסיבי השרירים. ניתן לדמות זאת לפרכוס זנב הלטאה לאחר שנקטע מגופה; הזנב ודאי אינו חש בכאב, אך הוא מפרכס.

הפלא הגדול והמדהים ביותר

אלא שבזה לא הסתיימו הדברים. וכעת אנו מגיעים לפלא הגדול: מלבד עורקי הקרוטיד המובילים דם אל המוח מהצד הקדמי של הצוואר, יש בעורף עורקי דם נוספים הסמוכים לחוליות עמוד השדרה, ושמם: "העורקים החולייתיים". עורקי דם אלה, גם הם מגיעים אל בסיס המוח, ומזרימים אליו דם. ואם כן, מה תועיל השחיטה רק מן הצד הקדמי, למנוע כאב מן הבהמה, הרי עדיין נמשכת זרימת הדם אל 'רשת הפלאים' שבמוח מהעורקים החולייתיים, האחוריים?!

והנה הגיעו המחקרים החדשים וגילו דבר מדהים! אכן, לכל היונקים יש גם עורקים קדמיים וגם עורקים אחוריים. אולם אצל כל היונקים שהתורה התירה את אכילתם, קיים שינוי במבנה העורקים האחוריים. בעוד שאצל היונקים שהתורה אסרה לאכילה, עורקים אלה חודרים ישירות למרכז הדם שבמוח, אצל בעלי-החיים המותרים באכילה הם מתחברים בדרכם לעורקים הקדמיים לפני הגיעם למרכז שבמוח, ורוב הדם הזורם דרכם מגיע למוח דרך העורקים הקדמיים! וממילא אצל היונקים המותרים באכילה, עם השחיטה מופסקת אספקת הדם למרכז שבמוח לא רק מהעורק הקדמי משום הזרימה החוצה; אלא גם הדם המגיע מהעורק האחורי – נשפך ויוצא ממקום השחיטה, במקום לטפס ולזרום אל המוח! והתוצאה: ירידה פתאומית של לחץ הדם ואובדן הכרה מיידי, דבר המבטיח לחלוטין שבשחיטה היהודית המתבצעת בבעלי-החיים המסוימים אותם התירה התורה באכילה, אין צער לבעלי-החיים ולו במשהו. (לחץ כאן לראות את כל התמונות שלהלן בגודל גדול בקובץ PDF)

                 עז                                               פרה ושור
 
 

סוף דבר – עם חקר מערכת כלי הדם שבגוף היונקים השונים, התברר כי הקושיה על תורת בורא היקום הפכה עצמה להוכחה כי התורה נכתבה על ידו. שהרי מלבדו מי יכל ליצור הבדל מדהים זה במבנה הפיזיולוגי של היונקים השונים, ולרקום קשר מיוחד כל כך בין ההבדל הפיזיולוגי הנ"ל לבין ההלכה המגדירה את בעלי-החיים המותרים באכילה, ומלמדת כיצד לשוחטם לאכילה באופן שאינו כרוך בשום צער וכאב?!