שלום בית או גירושין?

מריבות בלתי פוסקות בבית, לא מסתדרים. אולי אפילו פרודים. ואז מגיעה השאלה הקשה והגורלית: מה כדאי לי, לחתום על הסכם שלום בית או ללכת לכיוון גירושין?. הרב נחום דיאמנט מומחה לזוגיות נכונה עונה על שאלה זו במאמר שלפניכם.

נשאלתי שאלה קצרה שהיא ארוכה: "האם שלום בית בכל מחיר?". האמת היא. כי לא נכון לומר "שלום בית בכל מחיר!", כי בתורה ישנה פרשת גירושין. אם בתורה קיימת פרשת כזו, משמע שיש מקרה בו נוטלים את הקולמוס ליד ומשרטטים גט. אבל את הקולמוס מגביהים רק אחרי שמיצינו את כל האפשרויות לשלום בית. וכוונת הדברים היא כך:

א. מה אתה יודע מה טומן לך העתיד? כמה אנשים אתה מכיר שהגיעו לאושר הנכסף דווקא בזיווג השני? אני מקבל עשרות טלפונים בסגנון דלהלן: אני נשוי בשנית, נשוי טוב, ובכל זאת אני כל יום בוכה מדוע עזבתי את ההיא. עם ההיא היה לי יותר טוב. לדעתי, לא חייב להיות שבאמת היה לו יותר טוב, אבל הוא חש עתה כי לא היה שווה כל התהליך והצער. הרצון להתגרש מתחיל בכך, שאנו לא נותנים לב לדעת ש"טוב" לא חייב להיות "מושלם". וכבר הארכנו בכך במאמרים הקודמים. השאלה היא רק, כמה כוח יש להבליג על דברים שלא נראים, שכואבים, ובכך לחסוך את הגירושין, ולחסוך את האנחות והחרטות העתידיות: "עם ההיא לא היה גרוע כל כך"...

ידוע הסיפור, על אותו אחד שהתגרש, ואחרי חודשיים הוא רץ אל בית הרב: "אני מעוניין לשוב אליה". "מה קרה?", שאלו הרב, "חלו שינויים מופלגים?". "לא חלו שינויים. רק חשבתי לעצמי שבתור זיווג שני היא דווקא לא רעה". זו הלצה. אבל אנו יודעים כי הלצה טובה, זו אותה הלצה המשקפת את האמת בראי עקום. וזאת האמת.

ב. מה יהיה עם הילדים? כי אין מציאות כזו שילדים לא נפגעים, ברמה זו או אחרת, מגירושי ההורים. לא קיים. וזו שאלה מרכזית: "מה טובת הילדים?". דברתי לא פעם אחת עם מרן הרב שטיינמן שליט"א. ולדעתו, בכל מקרה, עדיף שילד יראה הורים רבים ומתגוששים, מאשר הורים גרושים. "הסבל מגירושין גדול יותר מאשר המריבות שרואים בבית".

שנבין, אנו לא חושבים מספיק לעומק מה זה עושה לילדים. (וזאת עוד לפני שנדבר על המריבות האחרות: למי ואצל מי יהיו הילדים). למשל, הילד נמצא במשמורת האם, האב מקבל אותו פעם-פעמיים בשבוע. הוא מחדיר בו ערכים אחרים מאשר אמו מחדירה בו. (הוא לא משכיל להשאיר את תפקיד החינוך לטובת האמא ולהיות רק האבא המפנק!). וזה עוד נקרא מצב טוב. המצב הגרוע הוא כאשר האבא מכפיש את האמא בפני הילדים: "אל תשמע בקולה, בנושא הזה היא אינה צודקת! היא סתם אומרת לך! איזה אמא יש לך". מילים יפות, יפהפיות. כאשר הילד הוא פינג פונג בין ההורים זהו המצב הגרוע ביותר.

אז מובן, כי צריך לחשוב היטב לפני שעושים צעדים כאלה. לדעת את המחיר. המחיר כבד. ולכן עם כל נפתולי הבעיות שבתוך הבית, ועם כל חומרת המצב עד שנדמה שהבית עומד כבר לקרוס, אפשר לראות במקרים רבים, איך שפתאום תופסים איזשהו כיוון אחר, והכל משתנה.

כאשר אני עוסק בשלום בית, ואני רואה שאין תזוזה, והמצב מתדרדר. עד שכמעט אין סיכויים. כלה ונחרצה איתם, ושניהם ממתינים בקוצר רוח לגירושין. אני מבקש מהם: "לפני שאתם מתגרשים, היפרדו לחמשה חדשים. תראו איך זה לחיות בנפרד". והם מקבלים הוראות ברורות: "להיפרד אין הכוונה, שתלכי להתגורר אצל אמא שלך. כי שם יהיו לך חמשה חדשים של קייטנה. והרי אחרי הגט, אמא שלך לא תחזיק אותך. לכן רצוני שתחיי עכשיו כגרושה חמשה חדשים. תחושי איך זה להיות גרושה". כך גם לבעל: "אם תלך להוריך, בסיום חמשת החדשים תאמר לעצמך: "ממש כיף, סוף סוף השתחררתי. אחרי שנות עמל וסבל הגיע השקט". רצוני שתחיה בדירה שכורה. כמו כן, תעשו ביניכם הסדרי ראיה, תיתן לה מזונות כמו אחרי גט. וכך תחיו חמשה חדשים, ומתוך התמודדות עם החיים החדשים תוכלו לבחון אם יותר טוב לכם בנפרד או ביחד. אלה ששמעו לעצתנו, ועשו את המבחן, למעלה משישים אחוזים חזרו הביתה.

מתוך הספר "זכו" סיפורי זוגות בסערות החיים, להרב נחום דיאמנט שליט"א. ב"ב, שבט תשס"ט. באדיבות המחבר.