אריאנה מלמד ב-Ynet: "אל תקללו את החרדים"

"אירועי השבועות האחרונים במגזר, מציפים מאגרי שנאה תת קרקעיים נגד החרדים. אריאנה מלמד רוצה להזכיר לכם - חרדים אחרים, שלא תקראו עליהם בכותרות הראשיות, אך אולי יום אחד תזדקקו לשירותי החסד שלהם. קבלו כמה דוגמאות של גדלות נפש מעוררת קנאה".

בימי פרשת "האם המרעיבה" שהסעירה את המדינה. כתבה "אריאנה מלמד", באתר  Ynet (22/7/09), תחת הכותרת "אל תקללו את החרדים", כך:

"אירועי השבועות האחרונים במגזר, מציפים מאגרי שנאה תת קרקעיים נגד החרדים. אריאנה מלמד רוצה להזכיר לכם - חרדים אחרים, שלא תקראו עליהם בכותרות הראשיות, אך אולי יום אחד תזדקקו לשירותי החסד שלהם. קבלו כמה דוגמאות של גדלות נפש מעוררת קנאה".

"...זה המקום להזכיר שכמעט כולנו, חילונים ועוכרי ישראל גמורים, עלולים יום אחד להזדקק לשירותי החסד החרדיים. והם מרובים ומפעימים, והם עדות לגדלות נפש, ויש בהם עשייה מעוררת קנאה. בעצם העשייה, ובעיקר, באמונה שמבעירה את העשייה".

"קחו למשל את 103 הסניפים של "יד שרה", יציר רוחו וחייו של אורי לופוליאנסקי ואביו המנוח, שהתחילה כגמ"ח למכשירי אינהלציה לתינוקות בתוך בית אחד. אלפי מתנדבים מפעילים היום את שירותי השאלת הציוד הרפואי, ההסעות לחולים, המכשור המיוחד שמאפשר לסובלים להישאר בקהילה. אף אגורה ממשלתית לא עוברת בקופות, אין שירות ממלכתי מקביל – ואחת משתי משפחות בארץ הזאת כבר נזקקה לחסד הזה, שהוא לא פחות ממופלא".

"ואל תשכחו –כשאתם קוראים לחרדים בשמות מכלילים ומכוערים– גם את "עזר מציון", מפעל ענק שמבקש למצוא תרומות מח עצם לאנשים שהמדינה מודה כי מבחינה אקטוארית אינה יכולה להשקיע בסיכוי המזערי שלהם לחיות. אבל "עזר מציון" הוא הרבה יותר מזה. אלפי ילדים חולים, שמדינת ישראל לא מעוניינת לדאוג לרווחתם הנפשית ולאיכות חייהם, עברו דרך הקייטנות של העמותה – ואיש לא פשפש בציציותיהם ושאל אם הם מתפללים, ולאיזה א-ל בדיוק".

"ברשימה הקצרה והאסוציאטיבית הזאת צריך לכלול את "עזרה למרפא", מיסודו של הרב פירר, חתן פרס ישראל על מפעלו – שאין לו אח ורע בעולם המערבי. הרב הוא לפעמים הכתובת האחרונה של חולים ובני משפחותיהם שמתלבטים באשר לטיפול הנכון ליקיריהם. רשת הקשרים הבינלאומיים שלו במוסדות הרפואה הטובים בעולם עומדת לרשות כל פונה, יהודי או לא, לבירור ועצה והכוונה מצילי חיים. וגם כאן, זה לא נגמר בעצות. יש מעשים מרובים לטובת ילדים מוגבלים ונכים וחולים, כולל נסיון לטפל בהם בביתם ובחיק משפחתם עם צוות רפואי, כשאפשר וצריך".

"שנמשיך? "זכרון מנחם" מוציאה ילדים חולי סרטן, דווקא בסמיכות לתקופת הטיפולים הקשים, לנופשונים וקייטנות ואפילו טיולים בחו"ל. לא פחות חשוב מזה, היא מעניקה להוריהם קבוצות תמיכה ואוזן קשבת. ויש עוד המון, פחות מתוקשרות, שמסייעות למשפחות בהן חיים ילדים עם צרכים מיוחדים, הרחק מעיניה מלאות החמלה התיאורטית של המדינה. בלעדיהן, אלפי משפחות בארץ הזאת פשוט היו קורסות תחת המעמסה".

"וכשנזכרתי באלה, לא יכולתי לשכוח גם את "שלווה". לא מזמן הוקרן בערוץ 2 הסרט "בקשר ליוסי", שאני מאמינה כי לא השאיר עין יבשה בקרב צופיו. כשיוסי איבד את ראייתו ושמיעתו בגיל 11 בגלל חיסון פגום, אמא שלו, מלכי סמואלס, ניסתה למצוא גשר לנפשו הכלואה בגוף מעוות, היא נדרה נדר שאם תימצא ליוסי דרך לתקשר עם העולם היא תזכור את החסד שנעשה לה ותסייע לאחרים. תקראו לזה נס, אם תרצו, או עבודה קשה של [גברת] תקווה ויינשטוק שלימדה את הילד לסמן ואחר כך גם לדבר. אבל הגשר לעולמו של יוסי נמצא, והרב קלמן סמואלס ורעייתו קיימו את הנדר. שנים רבות לאחר מכן, "שלווה" הוא מפעל ענק לטובת ילדים שגורלם לא שפר עליהם, ולמשפחות שמוצאות בו מנוחה ומרפא, אוזן טובה וחיבוק, טיפול והעשרה וכיף, גם למי שאינו יודע לומר את המלה כיף, או לתרגמה למלים אחרות".

"יש סצינה אחת בסרט שתישאר איתי כל עוד יהיה בחיי קושי שנדמה גדול מאד. לעולם הוא לא יהיה גדול כקשייה של משפחת סמואלס, ואני מקווה שיהיה בי הכוח לעשות כפי שהם עשו, בעת נסיעה לארצות הברית, הם חשבו למצוא מזור ליוסי. המצלמה מתעכבת על פניהם הלאים, השותקים, ואחר כך מישהו מבני המשפחה מתחיל לשיר – "אשא עיני אל ההרים". הם יודעים מאין יבוא עזרם, והם נחושים לחלוק בטוב שבחייהם עם אחרים".

"בפעם הבאה, כשאתם מקללים חרדים סתם כך כי חם והם מעצבנים, ויש ביניהם חניוקים איומים ומבעירי פחים ופרזיטים – תזכרו את האחרים, בבקשה".

ברצוננו להוסיף, כי היקף החסד בציבור החרדי גדול הרבה יותר מהמתואר בכתבה, והוא ניתן לדתיים וחילונים כאחד, ואפילו לאינם יהודים. לשם המחשה: לפני כחודש, צורפה לעיתון "משפחה" חוברת "הבית היהודי", בת כ-100 דפים, הסורקת בהרחבה את פעילותן של כ-50 אירגוני חסד חרדיים גדולים, הפועלים בהיקף ארצי במספר מישורים: בתי תמחוי, אירוח בשבתות, תמיכה כספית לנזקקים, עזרה לחולים ולבני משפחותיהם, שיקום האסיר, מלחמה בתאונות הדרכים, ועוד. וזאת רק סריקה חלקית.  וכל זאת מלבד, אלפי הגמחי"ם (קרן לגמילות חסדים) אשר כמעט כל משפחה חמישית חרדית מקיימת בביתה, להשאלת ציוד חינם. החל מהלוואת כספיות ללא ריבית בסכומים גדולים, וכלה בהשאלת מוצצים (עבור תינוק שאבד לו המוצץ באמצע הלילה, ואינו נותן מנוח להוריו העייפים).

להלן רשימת חלקית ביותר של הגמחי"ם כפי שמצינו ב"מדריך החרדי" של ירושלים (מעל 5,000 גמחי"ם פרטיים רק בירושלים): כלי עבודה (מקדחה, פטישון, קונגו וכו'), כרית לברית, תרופות, מחט לפתיחת גז, השבת ילדים אובדים, מכשירים רפואיים (אינהלציה,מכשירי אדים, כסאות גלגלים, וכו'), ייעוץ לקבלת תשלום מביטוח לאומי, מוצרי תינוקות, (עריסות, קנגרו לתינוק, כסא לתינוק באוטו, וכו'), ועוד, ועוד.