בשיחה משותפת, החובה הראשונה היא להאזין ולשמוע. הכל מכירים בערכו של הדיבור, אך רבים מעריכים את הדיבור עד כדי – שמדברים ומדברים, ומפסיקים לשמוע... מציינים את ערכו של האדם כ"מדבר", התואר "מדבר" משמעותו "משוחח", ולא מדבר חד צדדי שאינו שומע אחרים. הדיבור והשיחה מטרתה לרומם את המידות, כי התקשורת הנכונה מצמיחה את נפש האדם, וכתחליף לרוממות הזו אנו נוטלים לרוב את ה"מדבר" ומשעבדים אותו לכל האגו האישי...

הקושי המרכזי בשיחות בין אב לילדיו, אם לילדיה, ואיש לאשתו וכו', הוא השמיעה המלאה ליושב ממולך. מי שהשלים את עצמו בתיקון שמיעתו, חסך בעיות רבות בחייו, וזכה במעלה ששכרה בצידה.

נתבונן ונראה, כאשר אדם מדבר איתכם, לפעמים הוא חוזר על דבריו שנית, ולפעמים גם פעם שלישית. נשאלת השאלה: מדוע? וכי הוא חושב שאתם אטומים כל כך שלא הבנתם? אך הסיבה היא, כי יש לו איזו מין תחושה שעדיין לא העביר את התוכן כפי שרצה, עדיין לא שמעתם את העיקרון על קרבו וכרעיו. זאת אומרת, שחשוב לו מאד, לא רק שישמעו אותו אלא גם שיבינו את מה שאמר, לכן הוא חוזר שוב ושוב, בשביל שתשמע את העומק - את הלב שבדבריו.

דוגמאות מחיי הבית

אשתך פונה אליך. מדברת. רצונה לשפוך את לבה, שאתה תהיה הכותל המערבי שלה. כותל שומע, וכותל מבין. המוכן לכאוב את כאבה, לשמוח בשמחתה, להתרגש עימה. לא די לה שאתה מהנהן בראשך, כמי שאומר: "אל דאגה אני אתך...", יהיה לה די רק כאשר היא תשתכנע שאתה מסוגל לשבת מולה ולבכות עימה יחד.

דוגמא נוספת: כמה פעמים ילד שואל את אביו: "אבא! למה אתה לא מקשיב לי?". "לא, אני מקשיב! אני מקשיב!", וכמובן שבאותו רגע הוא קורא את העיתון. מסכן הילד, מה הוא רוצה בסך הכל, שאבא ישמע, הוא רוצה חתיכת אבא. מצפה להרגשה כי אבא איתו – מזדהה איתו. אך מה לעשות שאבא מזדהה עכשיו עם בחירות, עם הצונאמי, עם הדולרים... "אני שומע אותך, אם אתה רוצה אחזור לך על המילים", מפטיר האב וממשיך לעלעל בעיתון.

ילד כל כך מצפה לחוש שאמא ואבא הם החברים הכי טובים שלו, שהם אלו שהכי מבינים אותו, ושהם יכולים לחוות עימו גם את הדברים הקשים שלו. הוא מצפה שהוריו יבינו מה עובר עליו, וייעצו לו את העצות הטובות וכו', ולא שאמא או אבא יאמרו לו: "צדיק שלי! לא עכשיו, כי אין לי זמן, תבוא בעוד שעה". תבוא בעוד שעה?! עכשיו הוא נסער ומבקש לפרוק מטען אדיר שיושב לו על הלב, ואתה אומר לו תבוא בעוד שעה?! עוד שעה הוא לא צריך אותך.

ילד עם צרור ענק של סביונים

ילד נכנס הביתה בריצה באמצע המשחקים עם צרור ענק של סביונים שהוא קטף.

"אמא! הבאתי לך פרחים".

"יופי מותק שלי, שים אותם פה על השיש, עוד מעט אטפל בזה", והיא משוחחת בפלאפון.

הוא מניח על השיש ויורד לחצר להמשיך לשחק, עוברת שעה והוא חוזר הביתה, ורואה את הכל ככה מונח באותו מקום. הוא בוכה: "אמא! הכל נבל".

"אין דבר מותק שלי, תרד לחצר ותקטוף חדשים".

חשבו לרגע מה התרחש כאן? הילד ראה ביום שישי שאבא הביא פרחים לאמא, ואמא קיבלה את הפרחים בכזה מאור פנים. אמא הביאה את האגרטל הכי יפה שיש בבית, והניחה בפנים כמה פרחים, פסעה פסיעה אחורנית, ככה לראות שהכל מתאים ויפה. ואז הוסיפה עוד פרחים, מוסיפה פה ומשנה שם, עד שזר הפרחים מרהיב. גם הוא רוצה כל כך לשמח את אמא, הביא לה סביונים... והיא כאילו טופחת לו באפו: "אתה והפרחים עם כל הטרחה שלך למעני מעניינים אותי כשלג דאשתקד...".

מה אומר הילד? אמא לא מרגישה אותי.

אמא עם ראש תפוח אדמה

ילד נכנס למטבח: "אמא! למה את חותכת תפוחי אדמה?".

"כי אני רוצה לבשל".

"אמא! למה את שמה אותם בסיר?".

"כי מבשלים בתוך הסיר".

"אמא! למה את שמה מים?".

"כי אי אפשר לבשל בלי מים".

"אמא! למה את שמה מלח?".

"אוף, תרד כבר לחצר, אין לי כח בשבילך...".

קלטתם מה התרחש כאן? אשאל אותה: את חושבת שהבן שלך מחפש להיות אשף המטבח?! הוא מבקש ת'צומי. יש לו עכשיו אמא פרטית שלו, כל האחים למטה והוא לבד בבית, והוא רוצה לשוחח איתך לבד. וכיון שבמקרה, עכשיו את מחזיקה תפוח אדמה הוא שואל אותך עליו. אבל הראש שלך כתפוח אדמה, לא השכלת להבין שהוא לא מחפש תשובות על התפוחי אדמה, אלא הוא מבקש ת'צומי. ובמקום לענות לו על שאלותיו, תתענייני בצרכיו ובמה שעבר עליו היום בגן וכו'. ומכיון שלא עשית זאת, וענית לו מה שענית, הגיע ה"אוף" הזה שלך.

ומה אומר הילד? אמא לא מבינה אותי...