סיפור מהתלמוד: הפר הבטחת נישואין ונענש

מעשה בנערה אחת יפת תאר, שהיתה הולכת לבית אביה, ותעתה בדרך והלכה במדבר. כיון שהגיע חצי היום צמאה למים, ראתה באר וחבל הדלי תלוי עליה, אחזה בחבל וירדה לבאר. לאחר ששתתה בקשה לעלות, ולא יכלה, והיתה בוכה וצועקת. עבר שם בחור אחד ושמע קולה, עמד על הבאר והציץ בה.

הגמרא (תענית ח ע"א) אומרת, "אמר רבי אמי, בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה. מנין? מחולדה ובור". בספר הערוך (ערך חלד) מסופר את הסיפור של ה"חולדה והבור":

מעשה בנערה אחת יפת תאר שהיתה מקושטת בתכשיטי כסף וזהב, והיתה הולכת לבית אביה, ותעתה בדרך והלכה במדבר. כיון שהגיע חצי היום צמאה למים, ראתה באר וחבל הדלי תלוי עליה, אחזה בחבל וירדה לבאר. לאחר ששתתה בקשה לעלות, ולא יכלה, והיתה בוכה וצועקת. עבר שם בחור אחד ושמע קולה, עמד על הבאר והציץ בה.

אמר לה: "מי את?"

אמרה לו: "מבני אדם אני, וירדתי לשתות מים ולא יכלתי לעלות"

אמר לה: "הישבעי לי"

נשבעה לו.

כשהעלה אותה, ביקש להזדווג עמה.

 אמרה לו: "מהיכן אתה?"

אמר לה: "מישראל אני!"

אמרה לו: "עם קדוש כמוך שבחר בו הקדוש ברוך הוא, אתה רוצה לעשות מעשה בהמה, בלא קידושין וכתובה?! בא אחרי אצל אבי ואמי, ואני מתארסת לך כדת משה וישראל!"

כרתו ברית שניהם.

אמר לה: "מי יהיה עד ביני וביניך?"

היתה חולדה עוברת סמוך לבור, אמרה לו: "הבור והחולדה יעידו עלינו"

כל אחד הלך לדרכו.

אותה נערה עמדה באמונתה, וכל בחור שהיה בא לבקש לישא אותה היתה עושה עצמה כשוטה. אבל הבחור שכח מכל המעשה הזה, ונשא אשה  וילדה לו בן זכר, לאחר ימים נפל לבור ומת. שוב ילדה לו עוד בן זכר, ולאחר ימים חנקה אותו חולדה.

אמרה לו אשתו: "ספר לי! מה מעשיך שבנינו מתים במיתה משונה?". אז נזכר וסיפר לה כל המעשה. כששמעה כן נתגרשה ממנו, ואמרה לו: "לך אצל אשת בריתך!".

הלך לעיר של הנערה ההיא. כשהגיע אליה, היא לא הכירה אותו תחלה, ולכן עשתה עצמה כמשוגעת, כדרכה לעשות עם הבחורים אשר בקשו לישא אותה. הסביר לה שהוא אותו הבחור שהצילה מהבור, וסיפר לה כל המעשה של החולדה והבור, מיד נתישבה דעתה עליה, ונישאת לו כדת משה וישראל, וילדו בנים ובנות. ועליה נאמר (תהילים קא, ו), "עיני בנאמני ארץ".