הגרח"פ שיינברג: המדריך לנקיון לפסח בלי לחץ ועצבים (חלק א)

בבתים רבים, לצערנו, עבודות הניקיון לפסח מלוות בלחץ ובמתח, ופוגמות בשמחת החג. הדבר נובע מחוסר ידיעת ההלכה, מה וכיצד לנקות לפסח? תתפלאו לשמוע, אפשר גם אחרת. לפניכם מדריך הניקיון לפסח שכתב הרה"ג חיים פנחס שיינברג שליט"א. אם תנהגו על פיו עבודות הפסח תהיינה דווקא קלות ונעימות. עבודה נעימה!

הקדמה

בזמנים עברו, אנשים עשירים, בעלי יכולת, אשר גרו בבתים גדולים, החזיקו ברשותם משרתים, שעשו את כל אשר הטילו עליהם. בעוד שהעניים אשר לא יכלו להרשות לעצמם משרתים, התגוררו בבתים קטנים, בעלי חדר אחד או שנים. כמובן, שההכנות לפסח אצל העשיר הוטלו על המשרתים. בו בזמן, שהעני שלרשותו רק חדר אחד או שניים לנקות, מספר מצומצם של רהיטים, מינימום כלי מטבח ומעט בגדים, דאג להכנות אלו בכוחות עצמו. בימים ההם, מלאכת הניקיון הייתה קשה: שלחנות היו עשויים עץ גלמי, עובדה שדרשה גירוד וקרצוף, ולעיתים אף שיוף, בכדי להבטיח שאף פיסת אוכל לא נותרה בינות לסדקים. רצפת העץ או העפר אף היא דרשה קרצוף וניקיון יסודי מאותן סיבות.

בימינו נראה כי נתפסנו במלכודת. הבית המודרני הממוצע גדול יותר מאשר בעבר. רהיטים, כלים ובגדים, ישנם למכביר. הבית הממוצע כיום יכול להשתוות עם בתי האמידים בימים ההם. עם זאת, אין ברשותנו אותם משרתים שהיו להם, וכך נופלת המעמסה כולה על עקרת הבית. וזו מרגישה חובה לנקות ולקרצף כבימים ההם, למרות העובדה שהרהיטים כיום הינם חלקים, מצופים לקה או פורמייקה וכדומה. והמרצפות הן אריחי אבן (בלטות). וממילא הופכת עבודה זו ללא הכרחית.

כתוצאה מכך, הלחץ והמתח המלווה את עבודות ניקיון הפסח הגיע לדרגות בלתי הכרחיות ומיותרות. עקרת הבית הופכת להיות פקעת עצבים, ואינה מסוגלת ליהנות משמחת יום טוב של פסח, ומתקשה להשתתף במצוות ובחיובים הכרוכים בליל הסדר.

חובה על כל המשפחה ליהנות מחג הפסח כמו בשאר ימים טובים, וזה כולל גם את האישה. זהו חיוב מן התורה כמבואר ע"י חז"ל (א). עליה לצפות לחג בשמחה, ולא להירתע ממנו כמו מתשעה באב. על כל אישה להיות נינוחה וערנית בליל הסדר, כדי שתוכל לקיים את כל החיובים, הן מן התורה והן מדרבנן [מדברי חכמים], ביחד עם שאר בני המשפחה. ולכן ברור, שביצוע החובות של ערב פסח צריך להיות מחושב ביחס לחובות של חג הפסח עצמו.

ניקיון ערב פסח נחוץ כדי להימנע מלעבור על איסורים מן התורה ומדרבנן, של הימצאות חמץ בבית בפסח. אמנם, כפי שנראה בהמשך, עבודה זו אינה צריכה להיות בהגזמה יתירה.

אין הכוונה כאן לבטל מנהגים אשר הועברו בכלל ישראל מדור לדור. אך ישנם הנהגות שונות שנשים לקחו על עצמן כיום, שאינן המשך למסורת ולמנהגים מדורות עברו. לדוגמא, אם אדם אינו מוכר את החמץ שברשותו, כמובן שהוא חייב לבדוק את כל כליו, ולרחוץ ולהסיר כל חמץ שנשאר עליהם, או לפסול את החמץ מלהיות ראוי למאכל, כפי תקנת חכמים שחייבו בדיקת חמץ וביעורו. אבל אם החמץ נמכר, וכמו שנוהגים לעשות היום כלל ישראל, א"כ אינו הכרחי כבר קרצוף הסירים, המחבתות, הצלחות וכדו', אשר ממילא מאחסנים אותם בארונות סגורים. ולכן אף אם יהיה מי שירצה להתעקש ולהחמיר בכל זאת על עשיית העבודה הנוספת, צריך לדעת כי בחומרות אלו יש סכנה גדולה לגרימת קוּלוֹת רבות, ולעיתים אף לביטול מצוות היום, חיובים מן התורה ומדרבנן, אשר נשים חייבות בהן בפסח כמו האנשים ובמיוחד בשלחן הסדר.

נשים רבות אוהבות לעשות "ניקיון" יותר מהמינימום ההכרחי, במידה כזו, שיש המכניסות גם "ניקיון אביב" בתוך עבודות ערב פסח הנחוצות. אסור שעבודות אלו ימנעו ממנה לקיים חיובי הפסח, ובמיוחד בליל הסדר.