המכתב המצמרר והמרגש של האלמנה ואם הילדים שנרצחו בטולוז

"קשה לי מאוד לכתוב זאת, אך אני מרגישה שאני מוכרחה לומר לכם את אשר בוער בלבי: הורים, אנא נשקו את ילדיכם. אנא אמרו להם כמה אתם אוהבים אותם, וכמה יקרה ללבכם המשאלה שהם יהיו נציגי תורת ה', יראי אלוקים, ואוהבי אדם" • במילים מרגשות אלו פונה לעם ישראל, חוה סנדלר, שאיבדה את בעלה וילדיה בפיגוע בטולוז, באמצעות מכתב ארוך ומרגש.

חוה סנדלר, שאיבדה את בעלה וילדיה בפיגוע בטולוז, פונה במסר מרגש לציבור. באמצעות אתר האינטרנט בית-חב"ד, היא קוראת לנשות ישראל להתחזק בהדלקת נרות בכל יום שישי, וכותבת על הכאב הגדול.

להלן המסר המלא:

ב"ה. אור ליום ו' עש"ק לסדר "ונפש כי תקריב קרבן", ערב ראש חודש ניסן, ה'תשע"ב.

לבי שבור. אינני מסוגלת לדבר. אין כל דרך שבה אוכל להביע את הכאב הגדול על הירצחם של בעלי היקר הרב יונתן ובניי ארי וגבריאל ה' ייקום דמם יחד עם הילדה מרים מונסונגו, בתו של הרב יעקב ורעייתו מונסונגו, המנהל המסור של "אוצר התורה". הלוואי ואיש לא ייאלץ לחוות אי-פעם כאב וסבל שכאלה.

אך כה רבים מכם אהוביי, אחיי ואחיותיי בצרפת וברחבי העולם, שואלים ורוצים לדעת מה תוכלו לעשות למעני, למען ליאורה, ולמען נשמותיהם היקרות של בן-זוגי, ושל ילדינו ה' יקום דמם, ואני מרגישה שאני מוכרחה לענות לכם כמה מלים.

חייו של בעלי היו מוקדשים להוראת התורה. עברנו בחזרה לארץ מולדתו כדי לעזור לצעירים ללמוד על יופיה של התורה. הוא היה באמת ובתמים איש טוב ואוהב ומעניק ולא-אנוכי. הוא היה רגיש לכל בוראיו של הקב"ה, תמיד מחפש דרכים לגלות את טוב הזולת.

הוא ואני גידלנו ביחד את ארי וגבריאל כדי ללכת בדרכי התורה. מי יכול היה לדעת עד כמה קצרה תהיה שהותם עמי עלי אדמות ועד כמה קצר הזמן בו אוכל להיות עמם כאן, כאימא?

אינני יודעת כיצד אני או הוריו ואחותו של יונתן נמצא תנחומים וכוח, אך אני יודעת שדרכי האלוקים טובות הן וכי הוא ימצא את הדרך לתת לנו את הכוח להמשיך הלאה. אני יודעת שנשמותיהם הקדושות תהיינה עמנו לעד, ואני יודעת שבקרוב מאוד יגיע הזמן שבו נתאחד עמם, בעת ביאת המשיח.

אני מאמינה בכל ליבי בדברי הפסוק "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". אני מודה לבורא העולם על הזכות לגדל את ילדיי ולהיות שותפה של בעלי, וברור שעכשיו בורא העולם רצה לקחתם אליו השמיימה, למקום בו יהיה להם טוב יותר.

אנא, כל אלה מביניכם אשר מבקשים להביא נחמה למשפחתנו ונחת לנשמות היקרות שלי – המשיכו את חייהם. קשה לי מאוד לכתוב זאת, אך אני מרגישה שאני מוכרחה לומר לכם את אשר בוער בלבי:

הורים, אנא נשקו את ילדיכם. אנא אמרו להם כמה אתם אוהבים אותם, וכמה יקרה ללבכם המשאלה שהם יהיו נציגי תורת ה', יראי אלוקים, ואוהבי אדם.

אנא הוסיפו שיעור תורה לחייכם, ויהא הדבר עם משפחתכם, ידידיכם או לבדכם. אנא עזרו לאדם אחר שאולי קשה לו לעשות זאת לבדו.

אנא הדליקו נרות שבת קודש בכל יום שישי, 2 דקות לפני זמן הדלקת הנרות.

חג הפסח מתקרב. אנא, הזמינו בפסח הזה עוד אדם לביתכם, מישהו שאולי אחרת לא יהיה לו סדר פסח, כדי לחגוג את חג החירות.

יחד עם דמעותינו וזכר עבדותנו במצרים לפני שנים כה רבות, בעודנו מספרים כיצד בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, כולנו נכריז בקול רם וברור: "הקב"ה מצילנו מידם".

איש לא יכבה את רוחו של עם ישראל ואת הקשר שלו לתורה ולמצוות.

יהי רצון שמעתה ואילך נחווה רק שמחות.

אני שולחת מקרב לב תנחומים למשפחת מונסונגו על בתם היקרה, מרים ה' יקום דמה, ומתפללת לשלומו של הנער אהרון בן לאה שנפצע בפיגוע.

תודה על תמיכתכם ואהבתכם.