מרן רבנו עובדיה יוסף שליט"א: הקמת מדינת ישראל - שמחה או עצב?

מידי שנה בשנה ביום העצמאות מתעורר ויכוח סביב השאלה, האם הקמת מדינת ישראל נחשבת לדבר חיובי, או שמא לדבר שלילי? האם יש לשמוח או להתאבל על הקמת המדינה? כל צד מביא טענות כבדי משקל לשיטתו. לפניכם דבריו של מרן רבנו עובדיה יוסף שליט"א בעניין.

בתמונה: מרן שליט"א שקוע בלימודו ואינו שם לב שרה"מ נתניהו בא לבקרו

מרן שליט"א בספרו "יביע אומר" (חלק ו' סימן מא) דן בשאלה האם חייבים לומר הלל ביום העצמאות? והאם רשאים לברך על הלל זה? בתוך דבריו (באות ה') הוא כמובן מתייחס לשאלה: האם הקמת מדינת ישראל הינה דבר חיובי או שלילי? מאורע שמח או עצוב? לפניכם הדברים בלשונו של מרן שליט"א (בעריכה קלה בלבד):

רבים ועצומים מגדולי ישראל רואים בהקמת המדינה התחלת הגאולה, וכעין מה שכתוב בירושלמי (ריש ברכות): "רבי חייא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים, וראו את אור השחר שהיה בוקע אורה. אמר לו רבי חייא לרבי שמעון בן חלפתא: "רבי! כך היא גאולתן של ישראל, בתחלה מעט מעט, כל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת". והגר"מ כשר שליט"א בספרו התקופה הגדולה (עמודים שעד - שעח) הביא כרוז בשם דעת תורה, שחתומים עליו כמעט כל גדולי הדור, וקוראים את הקמת מדינת ישראל בשם התחלת הגאולה.

מכל מקום, עדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית. הרי מנהיגי צבאות ערב, למרות התבוסות והמפלות שנחלו, עודם מאיימים השכם והערב לצאת למלחמה נגדנו. ומנפנפים בחרבותיהם ובקשתותיהם. "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה". וכמה מדינות נאורות שהיו נחשבות כידידותיות לישראל, פנו עורף ולא פנים, במלחמות שעברו עלינו. ועודנו תכלינה עינינו אל ישועת ישראל האמתית, ע"י צור ישראל וגואלו, השם נפשנו בחיים, ולא נתן למוט רגלינו.

ומבחינה רוחנית, אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה: המתירנות גוברת, וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה, וסרטי קולנוע מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת אטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה. ועל הכל, שמאות אלפי ישראל, מתחנכים במוסדות חינוך לא-דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגויים בית ישראל.

הלזה ציפינו וקיווינו במשך כאלפיים שנות גלותנו?? והרי כתב הרמב"ם (בפ"ט מה' תשובה ה"ב): "לא נתאוו ישראל לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצות כראוי, ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחכמה והאמת, שנאמר: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". ומסיבות אלה הרבה משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין השכינה בגלות, נוהגים שלא לומר הלל בכלל ביום העצמאות, וטעמם ונימוקם עמם לרוב יגונם וצערם על מצבינו הרוחני אשר אנו נתונים בו כיום.

ולא אכחד, כי באמת עם כל הצללים הנ"ל, ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם. כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות. והתורה מחזרת על אכסניא שלה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל. ובירושלמי (פ"ו דנדרים סוף ה"ח) נאמר: "אמר הקב"ה, חביבה עלי כת קטנה שעוסקת בתורה בא"י, מסנהדרין גדולה שבחוץ לארץ". ורבבות משלומי אמוני ישראל מחנכים את בניהם ובנותיהם ע"פ תורתינו הקדושה, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', וכאמור: "כי לא תשכח מפי זרעו". ואף אצל המון העם אנו מוצאים אזן קשבת שוקקה וכמהה לשמוע תורה ודעת מפי גדולי ישראל, כחזונו הנפלא של עמוס: "הנה ימים באים נאם ה', והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם, ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה"'.

לסיכום: מרן ברוחב לבו רואה את כל הצדדים שבהקמת מדינת ישראל הן לטוב והן למוטב. ולדעתו, הקמת מדינת ישראל מכילה בתוכה אורות וצללים. ואין להתעלם מהאורות בגלל הצללים, ולא מהצללים בגלל האורות. ולכן עלינו לשמוח ולהודות לה' על הדברים החיוביים שבהקמת המדינה, ולהצטער על הדברים השליליים שבהקמת המדינה. וכדברי הגמרא (ברכות נט:): "אמרו לו מת אביו ויש לו נכסים ליורשו, מברך "ברוך דיין האמת" על מיתת אביו, ו"שהחיינו" על הנכסים שבאו לו בירושה". לפנינו דוגמא על מעשה אחד הכולל בתוכו צער ושמחה, ומלמדים אותנו חז"ל, שלא להמעיט מהצער, ואף לא לשכוח להודות על החלק הטוב שבמעשה זה.

לחץ כאן לראיית הרצאת רבינו עובדיה יוסף בווידאו על חובת ההודאה ביום העצמאות