בדור האחרון, עם תאוצת החפירות הארכיאולוגיות בארצות בהן חיו עמי וגדולי התנ"ך, והמספר הרב - ללא תקדים, של התגליות והמוצגים היוצאים שוב לאויר העולם ושופכים אור על אשר התרחש באותן תקופות, התבררה טעותם החמורה של כל אותם "חוקרים". אשר ב"ידענות" מוזרה דיברו בבטחון רב על "חוסר הדיוק" כביכול של פרטים מסויימים המסופרים בתורה.

הדברים מגיעים עד כדי כך שכל חפירה ארכיאולוגית אשר מתבצעת במקום הקשור למאורע תנ"כי, ומגלה מוצגים מאותה תקופה, מנפצת לחלוטין את כל פרטי ה"ביקורת" אשר נמתחה קדם לכן על ידי חוקרים למיניהם על המסופר בתנ"ך אודות אותו מאורע, וגילוייה העמידו את דברי התנ"ך על תילם כאשר הם מוארים באור יקרות. ואין שום הבדל אם ה"ביקורת" היתה אודות פרט קטן יחיד או מאורע גדול ובעל משמעות רבה. בכל מקרה ובכל מצב דברי התורה הוכחו כאמינים ומדוייקים ביותר עד לפרטי הפרטים.

ברור שבמסגרת מצומצמת זו לא נוכל לעמוד בהרחבה על כל מגוון והיקף העובדות שהתגלו. נסקור כאן רק מספר תגליות הנוגעות לאחת התקופות המשמעותיות ביותר בתולדות עמינו, תקופת שיעבוד מצרים.

תקופה זו מכילה ארבעה שלבים:

א. הירידה למצרים עקב עליית יוסף לגדולה בבית המלך. ב. העבדות לאחר מות יוסף. ג. עשר מכות ניסיות מונחתות מאת האלהים על העם המצרי. ד. יציאת מצרים. נתבונן אפוא בארבע התרחשויות אלו בראי הארכיאולוגיה, ובהקבלתן לאמור בתורה.

עליית יוסף לגדולה במצרים (בראשית פרק מא)

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה: חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא... וְעַתָּה יֵרֵא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם... וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל... וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ? וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף... וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ. וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם".

באנציקלופדית עולם התנ"ך (עמ' 207) מובא ציטוט מפאפירוס מצרי (פאפירוס הריס א. טור 57 שורות 9-1) המספר על איש מארץ ישראל, אשר עלה לגדולה במצרים, ואף נחשב לאדם חכם מאד אשר העם המצרי השתמש בחכמתו.

על פי האמור בפאפירוס ועל פי תאריך המאורע קבעו החוקרים כי בפפירוס הריס א. מתגלה לפנינו המסופר בתורה (בראשית פרק מא) על עלייתו של יוסף לגדולה במצרים, מתוך דיווחו של מצרי בן אותה תקופה.

והרי ציטוט מתוך הספר התנ"ך כהסטוריה (עמ' 91):

"שם המצרי, שלו נמכר יוסף, הוא פוטיפר (בראשית לז, לו). וזהו שם אופייני ושכיח במצרים. עליתו של יוסף לדרגת משנה למלך במצרים מסופרת בתנ"ך בדיוק של פרוטוקול. הוא מולבש בגדי שרד - לפי מעלתו הגבוהה, טבעת ניתנת על ידו, חותמת פרעה, וכן ניתן לו בגד בד יקר ורביד זהב (בראשית מא, מב). ובדיוק כך מציירים ציירים, על הקירות ועל תבליטים כל חגיגה שיש בה משום הטלת משרה על שכם מישהו".

עם ישראל משועבד במצרים (שמות פרק א)

בקברו של אחד מראשי השררה במצרים הפרעונית נמצאו ציורים בהם נראים עשיית לבנים על ידי עבדים בפיקוח נוגשים. הנראה בציורים מנותח בספר התנ"ך כהיסטוריה (עמ' 108):

"מתמיה קדם כל, צבע העור הבהיר של הפועלים הלבושים סינר בד קצר. ההשוואה למפקחי העבודה כהי העור מוכיחה, כי בהירי העור הם כנראה שֵׁמִיִּים, בשום אופן לא מצריים".

עוד מובא שם תרגום כתב החרטומים המופיע באחד הציורים, לפיו אומר אחד מן המפקחים המצריים: "המטה בידי הוא. אל תתרשלו!" (וראה עוד על אודות ציורים אלה והקבלתם לאמור בתורה, בספרו של פרופ' א. ש. יהודה "עבר וערב" עמ' 15)23.

עשרת המכות ויציאת מצרים מתוארים בפפירוס אפיאור - לחץ כאן לקריאת המאמר "פפירוס אפיאור וד"ר וילוקובסקי"

מאמרים נוספים בנושא הארכיאולגיה לחצו למטה על התגית "ארכיאולוגיה"